שלושה משקיעים ייסדו והקימו את חברת “א-ב מחשבים”. הם הקימו חברה קטנה כי לא היה להם הרבה כסף. אבל הם היו חרוצים והקפידו לייצר תוכנות באיכות גבוהה, ואומנם לאחר כמה חודשים חל גידול רב בביקוש לתוכנות של החברה.
כדי לספק את הביקוש, צריכה החברה לקנות עוד מחשבים ולשכור עוד עובדים, לשם כך דרושים להם עוד 600 ש”ח ואין בידיהם של המייסדים את כל הכסף הדרוש.
בידיהם שתי אפשרויות:
- ללוות כסף מהבנק.
- לצרף משקיעים נוספים שישקיעו בחברה 600 ש”ח ובתמורה יקבלו חלק מהבעלות בחברה באמצעות מניות חדשות שהחברה תנפיק (תוציא) להם.
היכן מוצאים משקיעים חדשים?
אפשר לפנות לבני משפחה, לחברים או לסתם בעלי אמצעים ולשכנע אותם להשקיע בחברה.
נניח שכל אחד מן המייסדים שכנע את בן-דודו להצטרף כמשקיע, בתנאי שכל בן-דוד ישקיע 200 ש”ח ובתמורה יקבל מהחברה 200 מניות חדשות או 1 מניה לכל 1 ש”ח השקעה.
המצב עכשיו הוא כזה שיש שישה משקיעים בחברה: שלושת המייסדים ושלושה משקיעים חדשים. לכל אחד מהם יש 200 מניות בחברה. לאברי היה, לפני הצטרפות בני הדודים, `1/3` מן הבעלות בחברה (200 מניות מתוך 600 מניות) ואילו עכשיו יש לו רק `1/6` מן הבעלות בחברה
(200 מניות מתוך 1,200), אך כיום החברה גדולה פי-שניים.
האם הורע מצבו? בכלל לא! כפי שאתה לא תקופח אם במקום `1/3` מחפיסת שוקולד בת 100 גרם תקבל
`1/6` מחפיסת שוקולד בת 200 גרם.
ייתכן אף שמצב כל אחד מן המייסדים ישתפר. שכן, אם חברת המחשבים קנתה לה מוניטין ויש ביקוש למוצריה, יבקשו המשקיעים- מייסדים מן המשקיעים החדשים עבור כל מניה מחיר גבוה יותר מן המחיר ששילמו הם עבור מניה בשעה שהקימו את החברה וסיכויי הצלחתה לא היו ברורים. נניח שהמשקיעים-מייסדים יבקשו מכל בן-דוד 2 ש”ח עבור כל מניה חדשה ואז יקבל כל בן-דוד רק 100 מניות עבור כל 200 ש”ח שהוא נדרש להשקיע.
סה”כ המניות שהחברה הנפיקה מסתכם ב-900 (600 מניות בבעלות המייסדים ו-300 בבעלות בני הדודים) כל משקיע-מייסד יהיה בעל `2/9` מהחברה (200 מניות מתוך 900) ואילו כל בן-דוד יהיה בעל `1/9` (100 מניות מתוך 900).
הנפקת מניות
דרך נוספת לגייס משקיעים חדשים היא לפנות לציבור שישקיע בחברה. כאשר החברה זקוקה לכסף רב כדי להתרחב, קשה לפנות לקרובים וידידים. הדרך הנוחה והמקובלת היא לפנות לציבור הרחב שיקנה ממניות החברה.
לפעולה זו קוראים: גיוס כסף מהציבור באמצעות הנפקת מניות בבורסה.
חברה המעוניינת להנפיק מניות לציבור מכינה חוברת שנקראת “תשקיף”. בתשקיף היא נותנת תיאור מלא ומדויק על החברה בכל התחומים, כגון: שמות המייסדים, ההשכלה והכישורים של בעלי התפקידים החשובים בחברה, פירוט המוצרים שהיא מייצרת, פירוט המכונות והמבנים שברשותה (רכוש החברה), היקף המכירות שלה הרווח הנקי, גורמי סיכון , מתחרים ועוד מאות נתונים אחרים. כמו כן, מפרטת החברה מה בדעתה לעשות עם הכסף שהיא תקבל מהנפקת המניות. מטרת התשקיף היא לאפשר למי ששוקל להשקיע במניות החברה לקבל תמונה מלאה ואמינה על החברה לפני שהוא מחליט להשקיע בה.
על התשקיף חתומים רואה חשבון (רו”ח) ועורך דין (עו”ד), שמחובתם לאמת את התיאור ואת הנתונים המופיעים בתשקיף. החברה ומנהליה צפויים לעונשים כבדים אם יתברר שכללו בתשקיף פרטים לא נכונים או הסתירו מידע חשוב.
כאשר משקיע מן הציבור הרחב משתכנע שמדובר בחברה טובה, שיש לה סיכויים להתפתח ושהמחיר המבוקש למניה אינו יקר, הוא מבקש באמצעות מחלקת ניירות- ערך בבנק שירכשו עבורו כמות מסוימת ממניות החברה. הוא רשאי לבקש לקנות כל כמות של מניות מהכמות שהונפקה.