כדי לדעת מהו סכום הרווח השנתי של החברה, למשל הרווח בשנת 2002, אנו לא זקוקים לדו”ח רווח והפסד. אנו יכולים לחשב אותו מתוך הסכומים הנקובים בסעיף “הון עצמי” בשני מאזנים עוקבים, המאזן ל-31.12.2001 והמאזן ל-31.12.2002, כפי שנראה בדוגמה הבאה, הנוגעת לחברת “כסאות ישראל “:
|
כסאות ישראל |
|||
|
התחייבויות + הון עצמי |
נכסים |
||
|
60,000 |
התחייבויות שוטפות |
50,000 |
נכסים קבועים |
|
40,000 |
הון עצמי |
50,000 |
נכסים שוטפים |
|
100,000 |
סה”כ |
100,000 |
סה”כ |
|
כסאות ישראל |
|||
|
התחייבויות + הון עצמי |
נכסים |
||
|
70,000 |
התחייבויות |
60,000 |
נכסים קבועים |
|
60,000 |
הון עצמי |
70,000 |
נכסים שוטפים |
|
130,000 |
סה”כ |
130,000 |
סה”כ |
והחישוב דווקא פשוט:
הרווח הנקי לשנת 2002 שווה להפרש בסעיפי ההון העצמי משנה לשנה, שכן מקור הגידול בהון העצמי משנה לשנה הוא הרווח שהחברה הפיקה במהלך השנה. וזאת בהנחה שבעלי המניות לא הזרימו כסף לחברה מחד גיסא ולא משכו דיבידנד מהחברה מאידך גיסא (דיבידנד= משיכה מהרווחים).
לאור זאת, הרווח בשנת 2002 הוא 20 אלף ₪ (60 אלף פחות 40 אלף ₪).
אילו החברה לא היתה מרוויחה אגורה במהלך השנה, ההון העצמי שלה היה נשאר ב-31.12.02 40 אלף ₪, ואם חלילה היא היתה מפסידה 10 אלף ₪, ההון העצמי שלה היה נשחק ב-10 אלף ₪.
אם ידוע לנו שהבעלים השקיעו כסף בחברה במהלך 2002 (או בשפה העסקית: החברה הנפיקה הון מניות), למשל בסך 10 אלף ₪, אזי ניתן להסיק כי הגידול בהון העצמי מקורו בשני גורמים:
- תוספת של 10 אלף ₪ בגין הזרמת כסף של הבעלים לחברה.
- רווח שהצטבר במהלך השנה – בסכום לא ידוע (בשלב הזה).
אם נחבר את שני המקורות הנ”ל, נקבל את סך הגידול בהון העצמי, שהוא 20 אלף ₪. לפיכך, הרווח שהצטבר במהלך השנה הוא 10 אלף ₪ (20 אלף פחות 10 אלף ₪). אם ידוע לנו שהבעלים משכו דיבידנד בסך 5,000 ₪, ניתן להסיק כי פעולה זו הקטינה את ההון העצמי של החברה ב-5,000 ₪. מאחר וסך הכל ההון העצמי גדל במהלך השנה ב-20 אלף ₪ , הרי שהרווח שהצטבר במהלך השנה הוא 25 אלף ₪.
