ישנן 3 דרכים לחשב את התמ”ג של המדינה. אך לפני שנתקדם חשוב להסביר כמה מונחים שילוו אותנו בהמשך:

חומרי גלם – אלו הם חומרים המשמשים את הפירמות במדינה בייצור מוצרים.
לדוגמא: עץ הוא חומר גלם בייצור שולחנות.

מוצרי ביניים – אלו הם מוצרים המשמשים כחומר גלם בייצור של מוצר אחר, 
לדוגמא: בורג (מיוצר מחומר הגלם – “ברזל”) משמש בעצמו כחומר גלם בתעשיית המכוניות. מוצרי ביניים הם בפועל גם חומרי גלם אלא שהם חומרי גלם “מעובדים”. 
היצרנים של מוצרי הביניים מוכרים אותם בדרך כלל למפעלים אחרים שמשתמשים בהם לייצור המוצרים שלהם.

דוגמא לשרשרת של מוצרי ביניים:

1. שעורה היא חומר גלם בייצור קמח.  
   קמח הוא מוצר ביניים בייצור לחם.
2. כותנה היא חומר גלם בייצור חוט.
   חוט הוא מוצר ביניים בייצור בד.   
   בד הוא מוצר ביניים בייצור מכנסיים.

הכרה עם המונח “פירמה”
פירמה = שם כולל לכל גוף עיסקי כדוגמת: חברה בע”מ, שותפות, עצמאיים וכד'.

מוצרים סופיים או מוצרים מוגמרים
אלו המוצרים שנמכרים לאזרח הפשוט ואינם עוברים עוד שינויים או טיפול כלשהו, כדוגמת לחם ומכנסיים.

בדוגמא לעיל, מפעל הקמח מייצר מוצרי ביניים ומפעל הלחם מייצר מוצרים סופיים.

הבחנה בין מוצרי השקעה למוצרי צריכה:

את המוצרים המוגמרים מקובל למיין לשני סוגים :

1. מוצרי השקעה – אלו מוצרים המיועדים להגדיל את כושר הייצור של המדינה בעתיד,
   כגון: ציוד ,מכונות, מחרשות, מבנים מלאי וכד'.
   בדרך כלל הצרכן הסופי של מוצרי השקעה הן הפירמות.
2. מוצרי צריכה – למעשה כל מוצר שאינו מוצר השקעה מסווג כמוצר צריכה.

מוצרי הצריכה מיועדים ומשמשים לצריכה שוטפת שלנו בין אם זו צריכה מיידית כמו שמתרחש במוצרי מזון, ובין אם זו צריכה הנמשכת לאורך מספר חודשים או שנים כפי שקורה בבגדים, בתכשיטים, בטלוויזיות ובמקררים. בדרך כלל הצרכן הסופי שלהם הוא האזרח הפשוט.

 

הכנסה לאומית

המונח הכנסה לאומית נותן ביטוי לסה”כ ההכנסות שהיו לאזרחי המדינה במשך שנה.

ההכנסות כוללות שני מרכיבים:

1. המשכורת של העובדים (כולל הכנסות של עצמאיים)
2. הכנסות ריבית, דוידנד,רנטות
3. רווחים של פירמות שאינן בע”מ
4. רווחים שלא חולקו של חברות בע”מ

 

המשכורת של העובדים

 

הרווח של בעלי הפירמות

 

דוגמא

אם במדינה א' סך המשכורות בשנה מסתכם ב- 1 מיליון ש”ח, וסה”כ הרווח של כלל הגופים הכלכליים במדינה הוא 0.1 מיליון ש”ח, סה”כ ההכנסה הלאומית  היא 1.1 מיליון ש”ח.

 

חישוב התמ”ג

עכשיו נשוב לדוגמא מספר 2 ונחשב את התמ”ג בשלוש דרכים שונות:

1. התמ”ג שווה לסה”כ הערך המוסף של כל אחד מהמפעלים במדינה.
2. התמ”ג שווה לסך המכירות של מוצרים סופיים למעט  שווי היבוא.
3. התמ”ג שווה להכנסה הלאומית.

לנוחיות, הנתונים של דוגמא 2 מובאים כאן שוב, בטבלה 4.2.

 

1. התמ”ג שווה לסה”כ הערך המוסף של כל אחד מהמפעלים במדינה.
   על פי דוגמא 2, התמ”ג מסתכם ב-2000 ש”ח (שורת הערך המוסף, טור 4).
   וההסבר: הערך המוסף של המדינה הוא סה”כ הערך המוסף של כל מפעליה (בדוגמא, שני המפעלים).
2. התמ”ג שווה לסך המכירות (הכנסות) של מוצרים סופיים.
   גם באופן זה התמ”ג מסתכם ב- 2,000 ש”ח (שורת סה”כ ההכנסות, טור 3).
   שווי המכירות של מוצרים סופיים שהם לחם, מסתכם ב- 2,000 ש”ח.
   וההסבר : ראינו שלמעשה כל התפוקה של מוצרי הביניים זורמת למפעלים המייצרים מוצרים סופיים. כך שמוצרי הביניים נטמעים במוצרים הסופיים, הופכים לחלק מהם ונמכרים באמצעותם. כך שכל מה שיוצר במדינה הופך להיות מוצר סופי.
3. התמ”ג שווה להכנסה הלאומית
   ההכנסה הלאומית שווה לסה”כ משכורות העובדים (2000 ש”ח) + סה”כ רווחי המפעלים (0 ש”ח).

בהמשך נראה שכאשר המדינה מייבאת חומרי גלם, התמ”ג של המדינה שווה לסה”כ שווי המכירות של מוצרים סופיים, פחות שווי היבוא. 

הסבר נוסף

בהמשך נראה דוגמאות לכך שאם יצרן הקמח ייבא גרעינים מחו”ל או שייצרן הלחם ייבא קצת קמח מחו”ל הרי שלצורך חישוב התמ”ג נצטרך להפחית מסה”כ המכירות של הלחם (מוצרים סופיים) את שווי היבוא (הן של מפעל הקמח והן של מפעל הלחם) כדי לקבל את הערך המוסף של המדינה.

 

דוגמא נוספת

כדי לחדד ולהמחיש את חישוב התמ”ג באמצעות מוצרים סופיים ניעזר בדוגמא נוספת –

דוגמא 3 :

• במדינה ב' ישנם 6 מפעלים: 3 בענף הלחם ו- 3 בענף הנעליים.
• בכל מפעל 10 עובדים.
• כל מי שעובד במפעל המייצר חומרי גלם ומוצרי ביניים משתכר 20 ש”ח לשנה.
• כל מי שעובד במפעל המייצר מוצרים סופיים, משתכר 30 ש”ח לשנה.

בענף הלחם שרשרת הייצור נראית כך :

1		2		3
חווה חקלאית לגידול חיטה	`larr`	מפעל לייצור קמח	`larr`	מפעל לייצור לחם (מאפה)
חומרי גלם		מוצרי ביניים		מוצרים מוגמרים

1	2
מפעל לייצור סוליות	מפעל לייצור גפות (החלק העליון של הנעל)
מוצרי ביניים	מוצרי ביניים
`darr`	`darr`
3
מפעל לייצור נעליים
מוצרים מוגמרים

בענף הנעליים שרשרת הייצור נראית כך :

 

בטבלה 4.3 מפורטות ההכנסות וההוצאות של המפעלים בענף הלחם.

טבלה #4.3
	חווה חקלאית (חומרי גלם)	מפעל הקמח (מוצרי ביניים)	מאפייה (מוצרים מוגמרים)	סה”כ
הכנסות כמות ייצור שנתית מחיר ליחידה סה”כ הכנסות	1,000 ק”ג גרעינים 1 ש”ח לק”ג 1,000 ש”ח	1,000 ק”ג קמח 2 ש”ח לק”ג 2,000 ש”ח	1,000 ככרות לחם 3 ש”ח לכיכר לחם 3,000 ש”ח
הוצאות קניות משכורות סה”כ הוצאות	0 200 ש”ח 200 ש”ח	1,000 ש”ח 200 ש”ח 1,200 ש”ח	2,000 ש”ח 300 ש”ח 2,300 ש”ח	700 ש”ח
רווח	800 ש”ח	800 ש”ח	700 ש”ח	2,300 ש”ח
ערך מוסף (סה”כ הכנסות פחות קניות)	1,000 ש”ח	1,000 ש”ח	1,000 ש”ח	3,000 ש”ח

 

בטבלה 4.4 מפורטות ההכנסות וההוצאות של המפעלים בענף הנעליים.

שווי התמ”ג במדינה ב' על פי הערך המוסף של המפעלים

התוצאה: 6,000 ש”ח (ישנם 6 מפעלים והערך המוסף בכל מפעל הוא 1,000 ש”ח).

 

שווי התמ”ג במדינה ב' על פי מכירות המפעלים המייצרים רק מוצרים סופיים

התוצאה היא 6,000 ש”ח. במדינה ב' ישנם רק שני מפעלים המייצרים מוצרים מוגמרים: מפעל הלחם ומפעל הנעליים ואין יבוא.

 

התמ”ג שווה גם להכנסה הלאומית

כפי שניתן לראות בטבלה 4.5 שווי ההכנסה הלאומית מסתכם ב- 6,000 ש”ח.

מתוך סך ההכנסה הלאומית (6,000 ש”ח): 1,400 ש”ח נובעים ממשכורות ו- 4,600 ש”ח מרווחים.

הסבר :  
כל התפוקה שצומחת במדינה היא למעשה פרי עמל כפיהם של העובדים (= סה”כ שכר שקיבלו) + פרי עמל כפיהם ועמל כספם של בעלי המפעל (= הרווח שקיבלו).