שתי גישות מקובלות כיום להערכת המגמה הצפויה בשערי המניות: הגישה הפונדמנטליסטית והגישה הטכנית.
הגישה הפונדמנטליסטית
ביצוע מחקרים מקיפים הכוללים, בין השאר, קריאת דוחו”ת כספיים, קריאת ניתוחים של אנליסטים, נבירה בעיתונים ושימוש ביחסים פיננסיים כגון המכפיל ויחס שווי שוק להון עצמי.
לאור ממצאי הניתוח אנו מעריכים את שוויה של המניה ובהתאם לכך את הסבירות שמחירה יעלה או יירד בעתיד.
מקובל היום שבעקבות ניתוח פונדמנטליסטי האנליסטים מעניקים למניה “מחיר יעד” שאמור לסמן את מגמת המניה בעתיד.
אם מחיר היעד של המניה עומד על 100 $ והיא נסחרת כיום במחיר של 60 $, צפוי שהיא תעלה.
הגישה הטכנית
המשקיע הטכני אינו נעזר בשיטה הפונדמנטליסטית. לפי עקרונות הניתוח הטכני, ההחלטה על קניית ומכירת מניה מתבססת רק על נתונים היסטוריים של מחירי המניה ומחזורי המסחר במניה. מקובל להציג את מחירי המניה במתכונת של גרף ואת מחזורי המסחר במתכונת של מקלות (ראה תרשים מס' 1, שיוסבר בהמשך).
ביסוד שיטת הניתוח הטכני עומדת ההנחה שכל המידע, לגבי חברה (מניה) כלשהי, הן המידע הגלוי והן מידע הפנים, גלום במחיר המניה ובמחזורים. במידע הכוונה: צפי לרווחים עתידיים, התפתחויות צפויות בענף, התפתחויות פוליטיות, כלכליות ועוד.
כל ניתוח פונדמנטלי, מעמיק ככל שיהיה, הוא לפיכך רק מידע חלקי שנלקח כבר בחשבון במחיר הקיים (שכן הוא מתבסס על מידע ציבורי).
במסגרת השיטה הטכנית אנו משתדלים לאתר מגמות הן של מניות בודדות, הן של ענפים והן של השוק כולו ובהתאם לכך לקנות או למכור מניות.
לדעת חסידי השיטה הטכנית, התפתחות שערי המניות ומחזורי המסחר בתקופות קודמות אמורים לסמן לנו במקרים לא מעטים את מגמת מחירי המניה בעתיד, אם רק נשכיל להשתמש ב”כלים” הנכונים.
