נקודת שיווי משקל (בין הביקוש להיצע)

הנקודה שבה עקומת הביקוש המצרפי (E) חותכת את האלכסון, היא נקודת שיווי המשקל בין הביקוש המצרפי לתמ”ג, או במילים אחרות: הביקוש המצרפי באותה נקודה שווה לתמ”ג.

בכל נקודת אחרת על עקומת הביקוש המצרפי (E) קיים פער בין התמ”ג לביקוש המצרפי:

  • משמאל לנקודת שיווי המשקל – הביקוש המצרפי גדול מהתמ”ג.
  • מימין לנקודת שיווי המשקל – הביקוש המצרפי קטן מהתמ”ג.

 

התיאוריה של קיינס

כל מדינה יכולה להימצא ב- 3 מצבי שיווי משקל, כפי שמתואר בתרשים11.11.

  1. שיווי משקל אידיאלי – במצב זה שיווי המשקל מתקיים כאשר התמ”ג של המדינה הוא מקסימלי, ומסומן ב-YF.
  2. שיווי משקל במצב נחות – (השם המקובל למצב זה הוא פער דפלציוני). במצב זה שיווי המשקל מתקיים כאשר התמ”ג קטן מהתמ”ג המקסימלי.
  3. שיווי משקל במצב בלתי אפשרי (השם המקובל למצב זה הוא פער אינפלציוני). במצב זה שיווי המשקל מתקיים כאשר התמ”ג גדול מהתמ”ג המקסימלי. שיווי משקל מסוג זה מתקיים רק בתרשים ולא במציאות.

1. שיווי משקל אידיאלי

במצב זה כולם מועסקים ושמחים ואין צורך לשנות את המצב.

 

2. פער דפלציוני

במצב זה ישנה אבטלה ולכן המשק אינו מנצל את מלוא הפוטנציאל.

הפתרון עפ”י קיינס: הגדלת הביקוש המצרפי מ- E0 ל-E1 (הקו המקווקו בתרשים (11.11.1) ואז שיווי המשקל יהיה אידיאלי.
הגדלת הביקוש המצרפי יכולה להיעשות באמצעות חלק או כל נדבכי הביקוש, שהם:

  1. צריכה פרטית
  2. צריכה ציבורית
  3. השקעות

 פער דפלציוני

 

 

צעדים ספציפיים (במקרה של פער דפלציוני)

צעד 1

הגדלת הצריכה הציבורית ביוזמת הממשלה – מובן מאליו ואין צורך להרחיב בנושא.

 

צעד 2

הורדת הריבית במשק

הורדת הריבית במשק משפיעה על שני מרכיבים:

  1. מגדילה את הצריכה הפרטית
  2. מגדילה את ההשקעות
הסבר – כאשר הריבית יורדת:
קטנה האטרקטיביות של החיסכון, ואז הצרכנים מפנים חלק מהחיסכון לקניית מוצרים ובמקביל המפעלים מפנים חלק מחסכונותיהם לרכישת מכונות וציוד (= מוצרי השקעה). מפתה לקחת הלוואות. צרכנים לוקחים הלוואות לקניית מוצרים, ומפעלים לוקחים הלוואות לרכישת ציוד ומכונות (= מוצרי השקעה).

צעד 3

הקטנת שיעורי המס

צעד זה משפיע על:

  • הגדלת הצריכה הפרטית – שכן לאנשים נשאר יותר כסף בכיס. 
  • הגדלת ההשקעות – גם למפעלים נשאר יותר כסף בקופה שחלקו יופנה לקניית מוצרי השקעה.

הערה

אם הקטנת שיעורי המס תביא במקביל גם להקטנת תקציב ההוצאות הממשלתי, הדבר יתבטא בהקטנת הצריכה הציבורית. ואז יש לבחון איזה מרכיב גדול יותר;

  • הגדלת הצריכה הפרטית וההשקעות

או   

  • הסכום שבו תקטן הצריכה הציבורית.

 

3. פער אינפלציוני (אינפלציה = עליית מחירים)

במצב של פער אינפלציוני הביקוש גדול מהתקופה שהמדינה יכולה לספק (“הביקוש גדול עליה”).
לדוגמא, הביקוש מסתכם ב- 200$, בשעה שהתמ”ג המקסימלי יכול לספק רק מוצרים ושירותים בהיקף של 180$.

לדוגמא מוחשית נחזור למדינת הלחם, ונניח שהביקוש המצרפי בסך 200$ (תרשים 11.12) מורכב רק מ- 200 ככרות לחם, שמחירם 1$ לכיכר לחם. מנגד המדינה יכולה לייצר רק 180 ככרות לחם בשווי של 180$ (1$ לכיכר).

פער אינפלציוני

במצב זה יש מחסור בלחם שאותו ינצלו היצרנים. הם יעלו את מחיר הלחם עוד ועוד, עד שהביקוש יקטן ל- 180 ככרות לחם, וישתווה לתמ”ג המקסימלי. במצב זה אין מחסור בלחם.

 

הפתרון של ד”ר קיינס למניעת האינפלציה (= עליית מחירים):

כדי למנוע את עליית המחירים קיינס מציע להוריד את רמת הביקוש המצרפי מ-E0 ל- E1, כך ש-E1 יחתוך את האלכסון בנקודה B שבה שיווי המשקל הוא אידיאלי (מה דעתכם על ההברקה!).

הקטנת הביקוש המצרפי יכולה להיעשות באמצעות הקטנת כל אחד ממרכיבי הביקוש המצרפי (צריכה פרטית, צריכה ממשלתית והשקעות).

צעדים המביאים להקטנת הצריכה:

הצעדים המוצעים הפוכים לאלו שד”ר קיינס הציע במצב של פער דפלציוני, דהיינו:

  1. הקטנת הצריכה הציבורית.
  2. העלאת ריבית.
    הסבר: כאשר הריבית עולה, גדלה האטרקטיביות של החיסכון – אנשים פרטיים מעדיפים להקטין את ה”בזבוזים” שלהם ולהפנות את הכסף לחיסכון שכן הם מקבלים בגינו ריבית יותר גבוהה. וכך גם המפעלים – הם מעדיפים לקנות פחות מוצרי השקעה ועל הכסף הנחסך לקבל ריבית גבוהה.
  3. הטלת מיסים

הטלת מיסים משפיעה על:

  • הקטנת הצריכה הפרטית שכן לאנשים נשאר פחות כסף.
  • הקטנת ההשקעות – למפעלים נשאר פחות כסף בקופה להשקעות.