המילה תעריף מקובלת בענפי השירותים.
תעריף היא מילה נרדפת למחיר שמתייחס ליחידת מידה מקובלת.
דוגמאות:
- במוסכים יחידת המידה המקובלת היא שעת עבודה.
במקום לומר: המחיר לשעת עבודה הוא 100 ש”ח,
אומרים: התעריף לשעת עבודה הוא 100 ש”ח.
אם העבודה במוסך נמשכה שעתיים וחצי, המחיר יהיה 250 ש”ח. - בבזק יחידת המידה המקובלת היא דקת שיחה (או פעימת מונה).
במקום לומר: המחיר לדקת שיחה הוא 20 אג',
אומרים: התעריף לדקת שיחה הוא 20 אג'.
אם דיברנו 10 דקות, המחיר יהיה 2 ש”ח. - בהלוואות, יחידת המידה המקובלת היא שנה.
במקום לומר: המחיר להלוואה שנתית הוא 8% ריבית,
אומרים: התעריף להלוואה שנתית הוא 8% ריבית.
ובקיצור – תעריף ההלוואה הוא 8%.
כל אחד מבין שהתעריף מתייחס להלוואה שנתית ו-8% הם 8% ריבית.
אם קיבלנו הלוואה לחצי שנה נשלם רק ½ מ-8%.
