העת העתיקה: ברחבי המזרח התיכון התנהלו “עסקות עתידיות” לפיהן קונים מראש יבולי שדה במחיר שנקבע כבר בעת “חתימת” העסקה. הדבר קיבל ביטוי בספרות ההלכתית בשורה של דינים ותקנות. עסקות אלו נוצרו מתוך הצורך לבטח את מחירי הסחורות. שיטה זו אפשרה לאיכרים, לסוחרים ולצרכני החומרים לתכנן את פעילותם לטווח הארוך באמצעות הבטחת מחיר לסחורה.
עד המאה ה-17: זהב, כסף ונחושת (המכונה “זהב אדום”) היו לאמצעים המוניטאריים העיקריים לצורכי מסחר בכל היבשות השונות. למשל, מטבע השקל המקורי, שהיה בשימוש באזור המזרח התיכון, היה תרכובת של 2/3 זהב ו- 1/3 כסף, או מטבע הפאונד הבריטי המקורי (משנת 1066) שיוצר מפאונד אחד של כסף.
אמצע המאה ה-17: בועה פיננסית בהולנד סביב מחירי הפרחים מסוג “צבעוני” (״Tulip״). במסגרתה אנשים ויתרו על חוות חקלאיות שלמות תמורת פקעת של פרח בודד.
תחילת המאה ה-18: נסחרו ביפן החוזים העתידיים הראשונים בעידן המודרני (על מחירי האורז).
אמצע המאה ה-19: החוזים הראשונים שהחלו להיסחר בשיקאגו (CBOT) היו על מוצרי חקלאות שונים, וזאת על רקע הגידול בתעשיית החקלאות בארה”ב. החוזה הראשון שנסחר היה על מחירי התירס. נוכח מקרים של אי-עמידה בהתחייבות, הבורסה לחוזים עתידיים על תבואות החלה בשנת 1865 לדרוש ביטחונות מהצדדים לעסקה.
סוף המאה ה-19: באנגליה, אשר הובילה את המהפכה התעשייתית, החלו להיסחר חוזים על מתכות תעשייתיות שונות (בבורסת ה-LME).
שנת 1972: בורסת החוזים העתידיים השנייה בשיקאגו (CME)השיקה את החוזים העתידיים על שבעה צמדים של מטבעות עיקריים, ובכך הם הפכו לחוזים העתידיים הראשונים על סחורה שאינה פיזית, אלא רק פיננסית. שלוש שנים לאחר מכן, הבורסה המתחרה בשיקאגו (CBOT) השיקה חוזים עתידיים על אג”ח של ממשלת ארה”ב. למרות שהחוזים על סחורות הקדימו את זמנם של החוזים על נכסים פיננסיים, עם הזמן דווקא החוזים על נכסים פיננסיים הפכו לפופולאריים הרבה יותר. כיום, על-אף העלייה במחזורי המסחר בחוזים עתידיים על סחורות, את עיקר נפח המסחר מרכזים החוזים על נכסים פיננסיים, ולא על סחורות.
שנת 1973: בורסה נוספת נפתחה בשיקאגו (CBOE) אשר השיקה את המסחר באופציות. במקביל פרסמו פישר בלאק, מירון שולץ ורוברט מרטון נוסחת תמחור לאופציותשהפכה לבסיס מוסכם על- ידי כל שחקני האופציות בשווקים הפיננסיים.
שנת 1974: הקונגרס האמריקני הקים מוסד פיקוח בשם Commodity Futures Trading Commission) CFTC), המפקח על המסחר בנגזרות.
שנת 1979: בשנת 1973 החלה משפחת האנט, שנחשבה לאחת המשפחות העשירות בארה”ב, לרכוש מתכות יקרות. מאחר שרכישת זהב נאסרה על משקיעים פרטיים, הם בחרו לרכוש כסף. שש שנים לאחר מכן, ביחד עם עוד כמה משקיעים ממדינות המפרץ, הם החזיקו בבעלותם יותר מ-200 מיליון אונקיות כסף, השווים למחצית מהיצע הכסף העולמי. כתוצאה מרכישות אלו זינק מחיר הכסף מ- $2 לאונקיה ליותר מ-$50 לאונקיה במהלך אותן שנים. לאחר התערבות של הרשויות, שינתה בורסת המתכות היקרות בניו יורק (COMEX) את כללי המסחר, ובתגובה החלו המחירים לרדת. ב-27 במרץ 1980 צנח מחיר הכסף ב-50% ביממה אחת!
שנת 1982: בלונדון נפתחה בורסה נוספת (LIFFE), ובשנת 1996, אחרי איחוד עם ה-LCE, החלה לסחור בחוזים עתידיים על סחורות. בשנת 2002 נקנתה הבורסה האנגלית על-ידי בורסה אירופאית .(EUREX) אשר מתחרה בבורסה האירופאית המובילה (EURONEXT)
שנת 1993: חברת MG Refining & Marketing הפסידה כ- 1.5 מיליארד $ מביצוע שגוי של עסקות גידור על מחירי האנרגיה.
שנת 1999: מחירי הנפט נסחרו במחיר שפל של סביב $10 לחבית.
שנת 2004: מחירי הנפט נסחרו במחיר של יותר מ-50$ לחבית (כפליים ממחירם שנתיים קודם לכן). במחירים ריאליים עדיין לא נשברו השיאים שנקבעו בזמן מלחמת יום כיפור, מלחמת איראן-עיראק ומלחמת המפרץ בשנת 1991 (כאשר חבית נפט נסחרה בשווי ערך של למעלה מ-60$ , $100 ו-$55, בהתאמה).
שנת 2005: בבורסת המתכות התעשייתיות בלונדון (LME), הושקו חוזים על מוצרי הפלסטיק. בשלב זה מדובר בשני חוזים: האחד, על מחירי הפוליאתילן, והשני, על מחירי הפוליפרופילן.
שנת 2006: לאור הריבית הנמוכה ו”שוק השוורים” של השנים האחרונות, גדלו במידה ניכרת סכומי ההשקעה בשוקי הסחורות. במדינות רבות, כולל ישראל, בתי השקעות משיקים קרנות נאמנות ותעודות סל על סחורות.
שנת 2007: זירת המסחר הפעילה ביותר היא זו המרכזת את החוזים על מוצרי האנרגיה. עיקר המסחר מתנקזלבורסת הסחורות בניו יורק (NYMEX). בנוסף, יש מגמה חזקה של מעבר למסחר אלקטרוני. יותר מ-95% ממחזורי המסחר מתרכזים בארבע מדינות על-פי הסדר הבא: ארה”ב, יפן, סין ואנגליה. כמו-כן, חל גידול חד בהיקף השימוש בנגזרות על סחורות.
שנת 2050: על פי תחזית האו”ם אוכלוסיית כדור הארץ תגדל לכ-9 מיליארד, ביחס לכ-6.5 מיליארד כיום ול-2.5 מיליארד בשנת 1950. בנוסף, על פי נתוני האו”ם, בתחילת המאה ה-20 פחות מ-15% מתושבי הארץ התגוררו בערים כאשר שיעורם גדל לכ-50% כיום, והצפי הוא שתהליך האורבניזציה ימשך ושיעור המתגוררים בערים יהיה גבוה מ-60% כבר בשנת 2030. תהליכים אלו עשויים להוביל לעלייה חדה במחירי חומרי הגלם.
