נהוג לחלק את הסיכונים הכרוכים בהשקעה באיגרות חוב למספר קטגוריות:
- סיכון אשראי
- סיכון ריבית
- סיכון אינפלציה
- סיכון פדיון מוקדם
- סיכון השקעה חוזרת
- סיכון אשראי
סיכון אשראי מתייחס לאי יכולתו של המנפיק למלא את התחייבויותיו הכספיות בגין איגרת החוב. מנפיק שלא עומד בתשלומי הריבית ו/או הקרן נקרא “חדל פירעון”. - סיכון ריבית
סיכון ריבית הוא הסיכון הנובע משינויים בשיעור הריבית במשק. כאשר שיעור הריבית במשק עולה, מחירן של איגרות חוב קיימות יורד. כאשר שיעור הריבית במשק יורד, מחירן של איגרות חוב קיימות עולה. ככל שאיגרת חוב היא בעלת מועד פדיון רחוק יותר, רגישותה לשינויים בריבית גדלה. - סיכון אינפלציה
סיכון אינפלציה מתבטא באובדן כוח הקנייה – מצב שבו עם זרם ההכנסות הצפוי מאיגרת החוב ניתן לקנות פחות מוצרים מכפי שתוכנן במועד קנייתה. ככל שהאינפלציה במשק גבוהה יותר, שחיקת כוח הקנייה תהיה גדולה יותר, במיוחד כאשר לאג”ח יש שיעור ריבית קבוע. אחת הדרכים להתמודד עם סיכון האינפלציה היא לרכוש אג”ח צמודות למדד, בהן הקרן והריבית מעודכנות לפי מדד המחירים. - סיכון פדיון מוקדם
סיכון הפדיון המוקדם מתייחס אך ורק לאיגרות חוב המכילות סעיף פדיון מוקדם. המשקיע חשוף לאפשרות שהוא יאלץ להיפרד מאיגרת החוב דווקא בשעה שהוא היה מעוניין להחזיק בה. בדרך כלל המנפיקים יבחרו לממש את אופציית הפדיון המוקדם כאשר שיעור הריבית במשק ירד. במקרה כזה המנפיק יוכל למכור אג”ח חדשות עם ריבית נמוכה יותר ולחסוך בעלויות הריבית.
המשקיע לעומת זאת, נותר בלא האג”ח המקורית ועליו למצוא תחליף להשקעה, אולם מאחר והריבית במשק ירדה, הוא יתקשה למצוא אג”ח דומה שתספק לו את הריבית אליה התרגל. - סיכון השקעה חוזרת
סיכון ההשקעה החוזרת מתייחס למשקיע המחזיק איגרות חוב אותן רכש בעבר. עם פדיון איגרות החוב יאלץ המשקיע לחפש אג”ח חדשות כתחליף. אולם ייתכן שבמועד הפדיון יהיו שיעורי הריבית במשק נמוכים יותר מבעבר והמשקיע לא יוכל למצוא תחליף לאיגרות החוב שיספק לו את אותם שיעורי ריבית אליהם התרגל.
