בשאלה כיצד בוחרים “מניות טובות” מתחבטים אשפי הבורסה 24 שעות ביממה. אך עדיין לא נמצא לכך מרשם בדוק. כבר ראינו, שמחירן של המניות אינו קבוע כמו לחם או סיגריות. מחירן משתנה מדי יום ביומו על-פי הביקוש וההיצע.

בתקופה של גאות כלכלית, שבה רווחי החברות גדלים, הביקוש למניות נוטה לגדול ומחירן צפוי לעלות. ואילו בתקופה של שפל כלכלי, שבה מצטמצמים רווחי החברות, יש לצפות למכירת מניות ולירידת מחירן.

כדי להצליח ברכישת מניה, כלומר לקנות מניה שמחירה יעלה לאחר שקנינו אותה, נוהגים לאסוף מידע ככל שניתן על החברה ובוחנים את “טיבה” מזוויות שונות ואת היחס שבין טיב המניה למחירה.

כאשר בודקים מניה אין די בידיעה שמדובר בחברה טובה. צריך גם להעריך באופן זה או אחר (נלמד בהמשך) אם מחיר המניה סביר או “מנופח” (גבוה מידי) ביחס לטיבה. חברה, ותהיה זו החברה הטובה ביותר, אינה שווה כל מחיר.

גם עבור זהב אנשים אינם מוכנים לשלם כל מחיר.

לפעמים המצב הפוך. מחיר המניות של חברה, שהיא בינונית בטיבה ואף פחות מזה, יורד כל-כך עד שהן נעשות “מציאה” וכדאי לקנות אותן. 

שני מבחנים מקובלים אצל המשקיעים להערכת מניות:

  1. מבחן המכפיל.
  2. מבחן היחס שבין שווי השוק של החברה להון העצמי שלה:

   שווי השוק של החברה
         הון עצמי

את הנתונים הדרושים ניתן למצוא בדו”חות הכספיים של החברה אותם ניתן למצוא במערכת האינטרנט להודעות חברות (מאי”ה) בתוך האתר של הבורסה לני”ע בכתובת : https://maya.tase.co.il/

מבחן המכפיל

במבחן המכפיל אנו בודקים, בתוך כמה שנים מחזיר לעצמו המשקיע את השקעתו באמצעות הרווח השנתי של החברה. אם השקעת במניה 10 ש”ח, והמניה מעניקה רווח של 1 ש”ח בכל שנה, אזי בתוך 10 שנים תחזיר לעצמך את ההשקעה במניה. 

הכל בהנחה שהרווח השנתי ימשיך להיות 1 ש”ח למניה גם בשנים הבאות.

את המכפיל של חברות בורסאיות ניתן לחשב באמצעות חלוקת שווי השוק של החברה ברווח הנקי שלה:

מבחנים לרכישת "מניות טובות"

את הנתון על שווי השוק של החברה מקבלים באמצעות הכפלת כמות מניות החברה במחירן בבורסה. את הנתון על הרווח הנקי מקבלים ממאזן החברה המתפרסם מדי 3 חודשים.

למשל: המכפיל של חברת “גולף ” היה 7.9 ב 31.12.12.

 המכפיל של חברת גולף

פירושו של דבר הוא שמי שירכוש את מניית “גולף” ב-382 מ' ש”ח יקבל את השקעתו חזרה בתוך 7.9 שנים. בכל שנה יקבל בחזרה 48 מ' ₪, שהוא הרווח השנתי. הכל בהנחה שהרווח יישאר קבוע בסכום של כ- 48 מ' ₪ לשנה, גם בשנים הבאות.

להלכה, ככל שהמכפיל נמוך יותר, כך ההשקעה כדאית יותר, היות ואנו אמורים לקבל בחזרה את כספי השקעתנו בתקופה קצרה יותר.

אנו רואים שהמכפיל מביא בחשבון שני גורמים חשובים: את “טיב החברה”- המתבטא ברווח השנתי שלה, ואת מחיר המניות שלה- המתבטא בשווי השוק של החברה.

מבחן היחס שבין שווי השוק להון עצמי 

מבחן היחס שבין שווי השוק להון העצמי

המשמעות של יחס זה היא שאנחנו משלמים 93 מיליון דולר עבור הון עצמי (רכוש נטו) של 49.4 מיליון דולר, כלומר משלמים 1.9 דולר על כל 1 דולר של רכוש נטו. למה אנחנו מוכנים לשלם 93 מ' $ על רכוש נטו של 49.4 מיליון דולר?  

יכולות להיות כמה סיבות לכך:

  1. ה-“רכוש נטו” של החברה שווה- בפועל יותר, שכן החישוב של ה-“רכוש נטו” נעשה לפי מחיר הקנייה של הרכוש, אבל ייתכן שבמשך השנים גדל ערכו כמו שעלה מאוד ערכו של הבית שלכם. אם בזמנו קניתם את הבית ב-50,000 דולר, ערכו כעבור כמה שנים יכול להגיע ל-$100,000.
  2. החברה יודעת להפיק מה- “רכוש נטו” הזה רווחים נאים, ולכן כדאי לנו לשלם עבור החברה יותר משוויים נטו של נכסיה כדי לזכות באותו רווח נאה שאנו מצפים שתעניק לנו כל שנה. ככל שהיחס בין שווי השוק להון העצמי של החברה קטן יותר, כך אנו משלמים פחות עבור ה- “רכוש נטו”. 

מנתחים פיננסיים הגיעו למסקנה שמבחן המכפיל משמעותי יותר לגבי חברות תעשייה ומסחר, בעוד מבחן היחס בין שווי השוק להון העצמי משמעותי יותר לגבי חברות נדל”ן. 

הערה: כאשר באים לנתח חברות “צעירות” יחסית, למבחנים שהזכרנו אין בדרך כלל משמעות. זה נכון בעיקר עבור חברות “סטארט-אפ”, שבהן שווי החברה נקבע על פי הפוטנציאל לרווח בעתיד ולא על-פי נתונים מהעבר. הדוגמא המפורסמת ביותר היא מכירתה של חברת “מיראביליס” תמורת כ-400 מ' $, למרות שלא היו לה רווחים או נכסים משמעותיים, אלא רק פוטנציאל לרווח גדול מאוד בעתיד.