המק”מ הינו איגרת חוב לא צמודה לתקופה קצרה של עד שנה, המונפקת על ידי מדינת ישראל באמצעות בנק ישראל. זוהי איגרת החוב הממשלתית היחידה המונפקת על ידי בנק ישראל ולא ע”י משרד האוצר והיא משמשת את בנק ישראל כאמצעי מוניטרי שבאמצעותו הוא מווסת את כמות הכסף במשק.
המאפיין את כל המקמ”ים הוא:
- הם מונפקים ביחידות בנות 1 (ש”ח) ע.נ. באמצעות מכרז.
- הם נפדים תמורת 1 ש”ח. בנק ישראל משלם במועד הפדיון של המק”מ 1 ש”ח עבור כל יחידה.
- הם נמכרים בהנפקה ב-“הנחה”, כלומר כל יחידה בת 1 (ש”ח) ע.נ. נמכרת בפחות מ-1 ₪ (הנפקה ב”נכיון”).
- הם אינם משלמים ריבית.
- הם נסחרים בבורסה, כמו כל אג”ח, ומחירם עד לפדיון תמיד נמוך מ-1 ש”ח (אחרת אין סיבה לקנות אותם).
המשקיעים במק”מ מרוויחים תמיד את ההנחה
לדוגמא: מי שקונה בהנפקה בתחילת השנה 1 יחידה 95 אג' ומקבל במועד הפדיון בתום השנה, 1 ש”ח, מרוויח 5 אג' על השקעה של 95 אג', כלומר 5.3% בשנה.
לרווח זה קוראים: התשואה השנתית של המק”מ (מקביל במשמעותו לריבית).
גובה ההנחה במועד ההנפקה נקבע על פי ביקוש והיצע והוא מושפע מהריבית שהמשקיע יכול לקבל עבור כספו במקומות אחרים (תוכנית חיסכון בבנק). באופן כללי, אפשר לומר שככל שהריבית במשק גבוהה יותר, ה”הנחה” תהיה גדולה יותר. מי שקונה מק”מ בבורסה ומחזיק אותו עד הפדיון, מרוויח את ההפרש שבין מחיר הקנייה לבין-1 ש”ח (הסכום שיקבל במועד הפדיון).
הבורסה, והאתרים הכלכליים מפרסמים מדי יום את התשואה השנתית של כל מק”מ. אם מק”מ כלשהו מגיע לפדיון בעוד 6 חודשים ובעיתון מתפרסם שהתשואה השנתית היא 2%, הרי בעל המק”מ ירוויח רק 1% עד לפדיון.
בנק ישראל מנפיק מקמ”ים אחת לחודש, לתקופה של שנה, וכך נסחרים בבורסה מקמ”ים לתקופת פדיון שבין, פחות מחודש ועד לשנה. המקמ”ים מונפקים תמיד ביום שלישי ונפדים תמיד ביום רביעי בשבוע הראשון של החודש הנקוב בהם. בכל זמן נתון נסחרות בבורסה 12 סדרות של מק”מ, אחת לכל חודש.
מספר הסידרה של כל מק”מ נקבע על פי מועד הפדיון של הסידרה:
לדוגמא (מתוך טבלת המקמי”ם כפי שמופיעה באתר הבורסה לני”ע):
|
מספר הסידרה |
שנה |
שבוע |
חודש |
|
1217 |
ייפדה ב: 13 (2017) |
(שבוע ראשון של דצמבר) |
12 |
|
918 |
ייפדה ב: 14 (2018) |
(שבוע ראשון של ספטמבר) |
9 |
