העקום שמחבר בין כל הסלים המניבים למשקיע אותה רמת תועלת מכונה: עקומת אדישות.
המשקיע אדיש בבחירה בין כל אחד מהסלים על עקומת האדישות.
משקיע A אדיש בין סלים a, b, ו-c הממוקמים על עקומת אדישות 100U
בין הסלים a1, b1 ו-c1 הממוקמים על עקומת אדישות U120
ובין סלים a2, b2 ו-c2 הממוקמים על עקומת אדישות U140.
סל הממוקם על עקומת אדישות כלשהי, עדיף על כל סל הממוקם על עקומת אדישות מתחתיה.
עקומות האדישות אינן נפגשות. לא ייתכן שסל כלשהו יהיה משותף לשתי עקומות אדישות, שכן הסל המשותף הופך להיות גם שווה ועדיף לסלים באחת מהעקומות שנפגשו.
תרשים 12
מתווה העקומות
העקומות עולות משמאל לימין (שיפוע חיובי). המשמעות היא שעבור כל גידול בסיכון, המשקיע דורש תוספת לתשואה.
שיעור השיפוע בכל נקודה (שמייצגת סל) מציין את תוספת התשואה שהמשקיע דורש, עבור כל גידול של יחידה בסיכון.
אם לדוגמה הפרמטרים של הסל הם 10%=E ו- 15%=σ והשיפוע 4, אזי הוא דורש תוספת של 4% לתשואה עבור תוספת של 1% לסטיית תקן.
ואם השיפוע 1/4 אזי המשקיע דורש תוספת של 1/4% לתשואה, עבור תוספת של 1% לסטיית תקן.
ככל שהשיפוע יותר גדול המשקיע נחשב ליותר סולידי.
משקיע שדורש תוספת תשואה של 4% בתמורה לתוספת סיכון של 1% נחשב ליותר סולידי מזה המסתפק בתוספת תשואה של 3% בתמורה לאותה תוספת סיכון.
