תוצאה כלשהי המתקבלת במדגם מסויים יכולה להיות סבירה או לא סבירה.
לדוגמא, נניח כי ב-10 זריקות של קוביה קיבלנו 8 פעמים את התוצאה 6. אמנם תיאורטית קיימת אפשרות לקבל תוצאה כזו אך היא כל כך נדירה שאנו נחשוד שהקוביה אינה תקינה (מזוייפת) או שאולי נפלה טעות ברישום.
כדי להחליט אם תוצאה סבירה או לא סבירה נשתמש בקווים אדומים.
קווים אדומים באים להתריע כאשר תוצאה כלשהי המתקבלת במדגם אינה נראית סבירה.
אנו נלמד על קווים אדומים בהתפלגויות נורמליות בלבד.
הצבת קווים אדומים שימושית בתהליכי בדיקת השערות שבמסגרתן החוקרים מקבלים או דוחים השערות על בסיס מדגמים סטטיסטיים.
מיקום הקווים האדומים
לפני כל מדגם החוקרים קובעים מראש היכן ימוקמו הקווים האדומים בהתאם לשיקולים שונים המתייחסים לתחום המחקר ואופיו.
בכל המקרים הקווים האדומים ממוקמים בקצות ההתפלגות: באחד הקצוות או בשניהם. המיקום המדוייק נקבע כך, שההסתברות שתוצאה כלשהי תיפול מעבר לקווים האדומים (השטח האפור בתרשימים) תהיה קטנה מאחוז כלשהו שעליו הוחלט מראש.
מקובל להחליט על 10%, 5%.
