נבחין בין 2 מצבים:
מצב I – הברך של `MR` נמצאת משמאל לזו של `MC` .
מצב  II– הברך של MR  נמצאת מימין לזו של  `MC` .

מצב I (תרשים 29)
נתייחס לדוגמא שנתוניה הם:
פונקציית עלות הייצור: `TC = Q^2`
פונקציית הביקוש: `P_D = 80-Q_D`
המחיר הבינ”ל: `PI = 60` ש”ח (נזכיר כי אנחנו מדברים על שווי המחיר הבינ”ל בש”ח)

במצב I : הברך של `MR`   מתקבלת בכמות של 10 יח' `[(80-20)=((P_I),(60))]` .
הברך של `MC`  מתקבלת בכמות של 30 יח' `[2Q = ((P_I),(60))]`

במצב זה המונופול ייצר 30 יח'.
מתוכן הוא ימכור:
בשוק המקומי: 10 יח' במחיר של 70 ש”ח  `(P_D = 80-10=)`
יצוא לשוק הבינ”ל: 20 יח' במחיר של 60 ש”ח.

במצב I המונופול לא ייבא כלל.

פרשנות

  1. מכירה של כל יחידה נוספת בשוק המקומי מעבר ל- 10 יח' תוסיף לפדיון פחות ממכירה בחו”ל. 
  2. לא כדאי למונופול לייצא מעבר ל-20 יח' שכן התמורה על כל יחידה נוספת תשתווה לעלות שלה או תהיה פחותה מהעלות.

מצב II (תרשים 30)
נתייחס לדוגמא שנתוניה הם:
פונקציית עלות הייצור: `TC = Q^2`
פונקציית הביקוש: `P_D = 80-Q_D`
המחיר הבינ”ל:  `20 = PI` ש”ח

סך הייצור וחלוקתו בין שוק מקומי וייצוא

במצב II :

הברך של `MR` מתקבלת בכמות של 30 יח'    `[((MR),(80-20)) = ((P_I),(20))]`  בנקודת המפגש עם המחיר הבינ”ל.

הברך של `MC` מתקבלת בכמות של 10 יח'    `((MC),(2Q))=((P_I),(20))`

במצב זה המונופול ייצר 10 יח' בעצמו, וייבא עוד 20 יח'.
את כל היחידות הוא ימכור בשוק המקומי במחיר של 50 ש”ח `[P_D = (80-Q_D)]` .
במצב II המונופול לא ייצא כלל.

פרשנות

תוספת הפדיון בשוק המקומי מכל יחידה שמעל 30 יחידות תהיה קטנה מ- 20 ש”ח בעוד שעלותה היא 20 ש”ח, שכן יש צורך לייבאה (ייצור עצמי יעלה יותר מ- 20 ש”ח וברור שלא כדאי).