כפי שכבר ראינו, ועוד נראה בהרחבה בהמשך, כותבי האופציות מסתכנים בהפסדים ללא גבולות.

בגין הסיכון שהם לוקחים על עצמם, הם דורשים תשלום מלא המתבטא ב”ערך הזמן”.
ככל שמועד הפקיעה רחוק, החשיפה שלהם לסיכון ממושכת ובאופן טבעי הפרמיה תכלול ערך זמן גדול יותר.

נניח שבמועד א' (1.1.99):

  1. מחיר הבתים עומד על K100$.
  2. אנו קונים אופציית “יוני 80 C ב” שמשמעותה: זכות לקנות בית בחודש יוני תמורת K80$.
  3. הפרמיה הנדרשת: K40. (הפרמיה משקפת הערכה שמחירי הבתים יגיעו במועד ב' לפחות למחיר של K120$).

תרשים 11 מציג את תמונת המצב במועד א

אם מחירי הבתים יישארו יציבים עד מועד ב' (31.6.99), תעמוד הפרמיה ביום הפקיעה על K20$ בלבד, והיא תכלול רק את הערך הפנימי שלה – ערך הזמן יהיה 0. אף אחד לא יהיה מוכן לשלם עבור הפרמיה גם אגורה אחת יותר מהערך הפנימי שלה, שכן אז הוא ישלם עבור הבית יותר ממחיר השוק.

או מזווית ראיה אחרת: מי שישלם פרמיה של K20$ ואגורה, יפסיד אגורה על העסקה. (ירוויח מהאופציה K20$ וישלם פרמיה של K20$ ואגורה).

קרוב לוודאי שאם מחירי הבתים יישארו יציבים עד ל-31.3.99 (מועד א' 1) מחיר הפרמיה ירד מתחת ל-K40$ על רקע ירידת הסיכוי שמחירי הבתים בשוק יגיעו במועד ב' ל-K120. אם במועד א' 1 ההערכה תהיה שמחיר הבתים במועד ב' יגיעו ל -K 110, תקטן הפרמיה ל -K 30. 

תרשים 12 מציג בצורה גרפית את התפתחות מחיר הפרמיה בין מועד א'1 למועד ב' כאשר מחיר הבתים יציב.

משמעות מרכיב ערך הזמן בפרמיה