בשנה החולפת הסתכם ב – 0% שיעור העלייה במדד המחירים לצרכן. מכיוון שהמדד לא עלה כלל, החליט בנק ישראל להוריד את שער הריבית במשק.
- הסבר מהו מדד המחירים לצרכן, וציין שיטה אחת לחישוב המדד. ציין שתי השפעות כלכליות שיש למדד המחירים על הפרט.
- הצג והסבר, בעזרת עקומות תצרוכת וחיסכון מצרפיות, את השפעת הירידה בשער הריבית על רמת התצרוכת ועל רמת החיסכון במשק.
- הנח שבמצב מוצא, המשק נמצא בשיווי משקל באבטלה.
הסבר והצג, בעזרת המודל הקיינסיאני, את ההשפעה של הורדת שער הריבית על גודל התוצר, על רמת המחירים ועל היקף התעסוקה.
תשובה:
סעיף א':
מדד המחירים לצרכן הינו שיטה שבאמצעותה אנו עוקבים אחר השינויים במחירים של קבוצת מוצרים מסוימת שנבחרה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומכונה “סל המוצרים”. סל המוצרים כולל את כל המוצרים והשירותים שמשפחה עירונית ממוצעת צורכת במהלך חודש.
מדד המחירים לצרכן מתפרסם מדי חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מקובל להתייחס אל מדד כלשהו כאל “מדד בסיס” התחלתי, שביחס אליו נעקוב אחר השינויים במחירי המוצרים בתקופות הבאות.
להלן שיטה לחישוב המדד:
- נניח שמחיר סל המוצרים בינואר 1950 הינו 250 ₪.
- נניח שמחיר סל המוצרים בפברואר 1950 הינו 260 ₪.
- על פי הנתונים ידוע לנו כי בפברואר עלה מחיר סל המוצרים ב – 4% ביחס למחיר הסל בינואר 1950, זאת לפי: `(260)/(250) – 1 = 0.04 = 4%`
- נתייחס למדד בינואר 1950 כ “מדד הבסיס”, לכן: מדד ינואר 1950 = 100 נקודות (או 100 אחוז).
לכן: המדד בפברואר 1950 יעמוד על 104 נקודות (או 104%).
להלן דוגמאות להשפעות כלכליות שיש למדד המחירים על הפרט:
- נניח ששכר העובדים הינו קבוע ועומד על למשל 7,000 ש”ח לחודש. אם המדד עולה ושכר העובדים נותר על 7,000 ₪, הרי שכעת “קשה יותר” לרכוש מוצרים בשכר הקיים, כלומר באותו שכר של 7,000 ש”ח נוכל לרכוש פחות מוצרים, שהרי מחיר המוצרים עלה. לכן, כאשר מדד המחירים לצרכן עולה והשכר נותר ללא שינוי נוצרת פגיעה ב”שכר הריאלי”.
- אם ברשותי תוכנית חסכון צמודה למדד המחירים לצרכן, הרי שעם עליית המדד גם השווי של תוכנית החיסכון שלי יעלה בהתאם, כך שאוכל לקנות עם סכום הכסף שיש לי בתוכנית החיסכון את אותה כמות מוצרים שיכולתי לרכוש לפני שעלה המדד.
סעיף ב':
עקומת התצרוכת המצרפית מציגה את הקשר שבין ההכנסות הפנויות של כל משקי הבית לבין התצרוכת המתוכננת על ידם. עקומת החיסכון המצרפית מציגה את הקשר שבין ההכנסות הפנויות של כל משקי הבית לבין החיסכון המתוכנן על ידם.
בכל רמה של הכנסה פנויה קיים: `S+C=Yd` . כלומר, ההכנסה הפנויה `(Yd)` שווה לסכום של הצריכה` (C)` והחיסכון `(S) ` המצרפיים. עניין זה מתבטא בעקומות התצרוכת והחיסכון).
למשל: כאשר ההכנסה הפנויה היא `Y_1` קיים `A=Y_1` (חיסכון) +`B` (תצרוכת) – תרשים 6.
כאשר שער הריבית במשק יורד, בני – אדם יעדיפו יותר לנצל את הכנסתם הפנויה לצורך צריכה מאשר חיסכון, מאחר והם יקבלו עבור החיסכון שלהם ריבית נמוכה יותר בהשוואה לעבר. כלומר, עבור הכנסה פנויה מסוימת יקצו חלק גדול יותר מהכנסתם לצריכה וחלק קטן יותר לחיסכון.
לכן:
עקומת התצרוכת המצרפית תעלה מ – `C_0` ל – `C_1` (לכל הכנסה פנויה יצרכו יותר מבעבר).
עקומת החיסכון המצרפית תרד מ – `S_0` ל – `S_1` (לכל הכנסה פנויה יחסכו פחות מבעבר).
כלומר, ירידת הריבית תעלה את התצרוכת המצרפית במשק ותוריד בו את החיסכון המצרפי.
תרשים 6:
הערה: עקומות התצרוכת והחיסכון אינם תמיד בעלות שיפוע קבוע (קו ישר ועולה) אלא יתכן למשל שעקומת התצרוכת הינה עם שיפוע שהולך וקטן (כלומר העקומה הולכת ונהפכת לאנכית עם הגידול בהכנסה הפנויה), ואילו עקומת החסכון הינה עם שיפוע שהולך וגדל (כלומר העקומה הולכת ונהפכת לתלולה עם הגידול בהכנסה).
לצורך הפשטות – פתרנו את השאלה עם עקומות שהן קווים ישרים.
סעיף ג':
במצב המוצא המשק נמצא באבטלה, כלומר התוצר אינו התוצר המקסימלי האפשרי.
התמ”ג שווה לסכום הביקושים `(E)` :
`Y = E = C+G+I+X-M`
(` = Y` תמ”ג, `= C` צריכה פרטית, `= G` צריכה ציבורית, `=I` השקעות, `X` `=` יצוא, `M`` =` יבוא)
הורדת הריבית לכשעצמה תשפיע בכיוון של גידול בתוצר עקב שתי סיבות:
- כפי שראינו בסעיף הקודם ירידה בריבית מגדילה את התצרוכת (`C` גדל) ולכן היא מגדילה את הביקושים ואת התוצר (`Y` גדל).
- הירידה בריבית מגדילה את כמות ההשקעות במשק (`I` גדל) ולכן היא מגדילה את הביקושים ואת התוצר (`Y` גדל).
מאחר והתוצר גדל – אזי גם התעסוקה במשק תגדל (תזכורת: במצב המוצא המשק היה באבטלה) שהרי בשביל לייצר יותר, צריך יותר עובדים.
נסמן את הביקוש המצרפי (= סכום הביקושים `( C+G+I+-X-M =) ` במצב המוצא ב – `E_0` . התוצר במצב ההתחלתי יסומן כ – `Y_0 ` (תרשים 7).
עקב הורדת הריבית יתכנו בסך הכל 3 מצבים:
- יתכן והביקוש המצרפי יגדל בדיוק עד ל – `E_1`, כך שהתוצר במשק יהיה התוצר המקסימלי `(Y_F)` , שהוא התוצר במצב בו כל גורמי הייצור במשק מועסקים.
במצב זה לא תהיה במשק אבטלה ורמת המחירים לא תשתנה.
תרשים 7:
- יתכן והביקוש המצרפי יגדל עד ל – E2 (תרשים 8) כך שהתוצר יגדל אומנם אך עדיין יהיה פחות מהתוצר המקסימלי (התוצר יגדל ל – Y1 שהינו קטן יותר מ -YF) . במצב זה עדיין תהיה אבטלה במשק – אך אבטלה קטנה יותר בהשוואה למצב המוצא, ורמת המחירים לא תשתנה.
תרשים 8:
- יתכן והביקוש המצרפי יגדל מעל לתוצר המקסימלי האפשרי כלומר יגדל ל – E3 – (תרשים 9). הכנסה לאומית (תוצר) Y = E3, שאינה נקודת שיווי משקל. מאחר שהתפוקה הריאלית של המשק אינה יכולה לגדול מעבר ל – YF, (אין כל משמעות לנקודות הנמצאות ימינה מ – (YF. הפער
האינפלציוני יתבטא בעליית מחירים.
הביקוש המצרפי ירד ל -E1 כך שבסופו של דבר הביקוש המצרפי ישתווה לתוצר המקסימלי. בשיווי המשקל התוצר יהיה YF ולא תהיה אבטלה.
תרשים 9:
