אופציות לא צצות באוויר. כל אופציה שנסחרת בבורסה — מישהו כתב (יצר) אותה. השאלה "מאין באות האופציות לבורסה?" עונה על משהו מהותי: מי לוקח על עצמו את ההתחייבות הזו, ולמה. התשובה הקצרה: לרוב, גופים גדולים (בנקים, קופות גמל, חברות ביטוח) — והסיבה היא חשבון סיכון מאוד אסימטרי שנפרט בהמשך.
שני צדדים לכל אופציה: כותב וקונה
אופציה היא חוזה בין שני צדדים:
- כותב האופציה — מקבל תשלום מראש (פרמיה) ובתמורה מתחייב למלא את תנאי האופציה אם הקונה ידרוש זאת.
- קונה האופציה — משלם את הפרמיה ובתמורה מקבל זכות (לא חובה!) לפעול לפי תנאי האופציה.
ההבחנה הקריטית: הקונה רק יכול להרוויח. הכותב רק יכול להפסיד. בין שני הצדדים יש מתח סיכון מובנה.
מה כותב האופציה יכול להרוויח?
הרווח המקסימלי של הכותב = סכום הפרמיה שקיבל. שום דבר יותר. אם קיבל 10$ עבור כתיבת אופציה, במקרה הטוב (אופציה תפוג חסרת ערך כי הקונה לא ימשש אותה) — נשארים בידיו 10$.
זה הצד הטוב. הצד הרע גרוע משמעותית.
מה כותב האופציה יכול להפסיד?
| סוג אופציה | פוטנציאל הפסד מקסימלי | דוגמה |
|---|---|---|
| Call (זכות קנייה) | אינסופי — אין גבול עליון | אם כתב Call על זהב במחיר מימוש 400$, וזהב עלה ל-1,000$ → הפסד 600$. אם עלה ל-2,000$ → הפסד 1,600$. |
| Put (זכות מכירה) | סכום מימוש האופציה (במקרה הקיצוני שהנכס יורד ל-0) | אם כתב Put לקניית זהב ב-400$, ההפסד המקסימלי הוא 400$ (אם זהב ירד ל-0). |
החשבון: למה רוב הכותבים הם גופים גדולים?
כתיבת אופציות היא פעילות שדורשת:
- הון רב — היכולת לעמוד בהפסד פוטנציאלי גדול (במיוחד בכתיבת Call).
- תיק מגוון — אופציה אחת רוויית סיכון, אבל אלף אופציות במגוון נכסים יכולות להיות רווחיות בממוצע.
- תשתית ניהול סיכון — מערכות שמודדות חשיפה ויודעות "לאזן" (hedging) באמצעים נוספים.
בנק רגיל לא יסכים לכתוב אופציות בלי לאזן את הסיכון בעצמו (לדוגמה, על-ידי קניית הנכס הבסיסי או אופציה הפוכה). פעילות כתיבת אופציות בקנה מידה גדול היא "תעשייה" שמתבצעת בעיקר על-ידי:
- בנקים מסחריים (בעיקר חטיבות ה-trading שלהם)
- בתי השקעות וקופות גמל
- חברות ביטוח שמשתמשות באופציות לניהול סיכוני התחייבויותיהן
- "market makers" פרטיים שמתמחים בתחום הזה
משקיעים פרטיים שכותבים אופציות עושים זאת לרוב על תיק מניות שכבר בידיהם (כתיבה "מכוסה" — Covered Call), שבה הסיכון מוגבל. כתיבה "עירומה" (Naked) — בלי החזקה בנכס הבסיסי — היא אסטרטגיה שהבנקים מאפשרים בדרך כלל רק ללקוחות מאוד מנוסים עם דרישות שולי-ביטחון גבוהות.
סיכום
"מאין באות האופציות לבורסה?" — הן מגיעות מהצד שמוכן לקחת על עצמו סיכון בלתי-סימטרי בתמורה לפרמיה. הקונה משלם את הפרמיה כדי לקבל זכות (כשהוא חושב שהיא תהיה שווה יותר), והכותב נהנה מהפרמיה כל עוד החישוב הסטטיסטי לטובתו. זוהי "תעשייה" שלמה שעומדת מאחורי שוק האופציות הגדול.
איזה חברות ובנקים סוחרים באופציות בקנה מידה גדול? השתמש ב-Stock Review כדי לראות נתונים פיננסיים של בנקים אמריקאיים מובילים (JPM, GS) שיש להם פעילות trading משמעותית — חלק גדול מהרווחים שלהם מגיע מ-derivative trading.
הקודם: מלווה קצר מועד (מק"מ) | הבא: תשקיף | תוכן עניינים
