בפרק הזה
הפתיחה
עשרות אלפי ישראלים פתחו בשנים האחרונות חשבון מסחר ישיר אצל ברוקר אמריקאי — Interactive Brokers (IBKR), או דרך בית-השקעות ישראלי שמתווך לשוק האמריקאי. הסיבה פשוטה: גישה ישירה ל-S&P 500, לנאסד"ק, למניה הבודדת שכולם מדברים עליה — בלי תיווך-בנק יקר.
מה שהשתנה הכי הרבה הוא המחיר. בעבר, פתיחת-חשבון אמריקאי ועמלות-המסחר היו מחסום אמיתי. היום, אצל הברוקרים הגדולים, העמלה על מניה או קרן-סל אמריקאית היא אפס דולר. החלק הקשה כבר לא לקנות — הוא להבין מה קונים, מי מגן עליך אם הברוקר נופל, וכמה מס באמת תשלם.
והנה האירוניה: דווקא כשהכי קל לפתוח חשבון אמריקאי, כמעט אף אחד לא יודע על מלכודת אחת ששווה פוטנציאלית מאות אלפי שקלים — מס-העיזבון האמריקאי. נגיע אליה בסוף הפרק. קודם, הבסיס.
סוגי חשבונות מסחר
רוב הברוקרים בארה"ב מציעים שלושה סוגי חשבונות. ההבדל ביניהם הוא ברמת-הסיכון שהם מאפשרים:
חשבון מזומן (Cash Account). הבסיסי. אתה סוחר רק בכסף שהפקדת — לא יותר. אפשר לקנות כמעט כל נייר-ערך, אבל אי-אפשר למכור בחסר (Short). זה החשבון שרוב המשקיעים צריכים, ופותחים אותו בקלות.
חשבון הלוואה (Margin Account). מאפשר לקנות ניירות-ערך גם בכסף שהברוקר מלווה לך, עד תקרת-אשראי מוסכמת. זה מגדיל את החשיפה — גם לרווח וגם להפסד. אם הניירות יורדים, הברוקר רשאי לדרוש ממך להפקיד מזומן נוסף כבטוחה (Margin Call). מי שלא מבין בדיוק איך זה עובד — לא צריך את זה.
חשבון אופציות (Option Account). נדרש כדי לסחור באופציות ובנגזרים. כדי לפתוח אותו תידרש לחתום על הצהרה שאתה מבין את רמת-הסיכון הגבוהה. (לעומק על נגזרים — ראה הפרק הקודם וספר-האופציות הנפרד.)
עמלות — מה שהשתנה לגמרי
בעבר, סוג-הברוקר קבע כמה תשלם: ברוקר "מלא" (Full-Service) עם יועץ-אישי גבה הרבה, ברוקר "מוזל" פחות, וברוקר "מקוון" הכי מעט. ההבחנה הזו כמעט נעלמה.
מאז 2019, הברוקרים האמריקאיים הגדולים (Charles Schwab, Fidelity, ואחרים) עברו לעמלת-אפס על קנייה ומכירה של מניות וקרנות-סל אמריקאיות. גם אצל IBKR יש מסלול בעמלת-אפס (לצד מסלול-מקצועי שגובה עמלה זעירה למניה). במילים אחרות: טבלת-העמלות הישנה — שבה קנייה אצל ברוקר-מלא עלתה עשרות עד מאות דולרים — כבר לא רלוונטית.
מה שכן נשאר נכון: העיקרון שונה בין מניות לאג"ח. במניות העמלה (היכן שיש) תלויה בכמות ובמחיר. באג"ח יש לרוב שני רכיבים — עמלת-תיווך (Commission) ותוספת סמויה במחיר עצמו (Markup), שמשתנה מברוקר לברוקר. באג"ח, "אפס עמלה" לא תמיד אומר "אפס עלות".
שים לב לעלות הסמויה. גם בעידן עמלת-האפס, הברוקר מרוויח ממך — דרך הפרשי-מטבע בהמרת שקל-דולר, דרך ריבית על מזומן לא-מושקע, ולעיתים דרך מכירת זרם-הפקודות שלך (Payment for Order Flow). "חינם" זה לא תמיד חינם; זה לפעמים פשוט פחות גלוי.
הגנה על המשקיע — מי מחזיר לך את הכסף אם הגוף נופל
בארה"ב פועלים שני גופי-הגנה נפרדים. חשוב לא להתבלבל ביניהם, כי הם מכסים דברים שונים:
SIPC — לחשבון אצל ברוקר. ה-SIPC (Securities Investor Protection Corporation) מבטח לקוחות של ברוקר שפושט-רגל. הכיסוי: עד 500,000 דולר ללקוח על ניירות-ערך, מתוכם תת-תקרה של עד 250,000 דולר למזומן. על מסמכי ברוקר חבר מופיע הכיתוב "Member SIPC". חשוב להבין: SIPC מגן מפני קריסת-הברוקר — לא מפני הפסד בשוק. אם המניה שלך ירדה, זו לא תקלה שמישהו מבטח.
FDIC — לחשבון בבנק. ה-FDIC (Federal Deposit Insurance Corporation) מבטח פיקדונות בבנק שקורס, עד 250,000 דולר לכל מפקיד, בכל בנק, לכל קטגוריית-בעלות (התקרה עלתה ל-250,000$ ב-2008). על מסמכי בנק מבוטח מופיע הכיתוב "Member FDIC" — לא "Member SIPC". ה-FDIC לא מבטח ניירות-ערך, רק פיקדונות.
הכלל הפשוט לזכור: ברוקר → SIPC. בנק → FDIC.
מה ישראלי באמת צריך לדעת לפני הקנייה
עד כאן זה תקף לכל משקיע. מכאן זה ישראלי-ספציפי — ושווה כל מילה.
טופס W-8BEN — ההצהרה שמורידה לך מס
כשפותחים חשבון אצל ברוקר אמריקאי, ממלאים טופס בשם W-8BEN. זו הצהרה פשוטה: "אני תושב ישראל, לא אזרח ולא תושב ארה"ב לצורכי מס." בלי הטופס, ארה"ב מנכה מס-במקור של 30% על דיבידנדים (שיעור FDAP הסטנדרטי לזרים). עם הטופס, אתה נכנס תחת אמנת-המס בין ישראל לארה"ב, וניכוי-המקור על דיבידנד יורד ל25%. למלא את הטופס נכון = להפסיק לשלם מס מיותר. רוב הברוקרים מציגים אותו אוטומטית בפתיחת-החשבון.
אמנת-המס — מי מונע ממך לשלם פעמיים
אמנת-המס בין ישראל לארה"ב (משנת 1975) קיימת כדי שלא תשלם מס מלא בשתי המדינות על אותו רווח. המנגנון: על דיבידנד אמריקאי מנוכים 25% בארה"ב; בישראל הדיבידנד חייב גם הוא במס, אבל מקבלים זיכוי על המס ששולם בארה"ב — כך שבפועל משלמים בערך את הגבוה מבין השניים, לא את שניהם במצטבר.
מיסוי ההשקעות — השיעורים הנוכחיים
הערה חשובה: הספר המקורי הציג טבלת-מס מ-2003 עם "שיעור עד 2006 / החל מ-2007" כאילו זה עתיד. המעבר הזה קרה לפני כ-20 שנה, והטבלה ההיא שגויה לחלוטין היום. להלן השיעורים הנוכחיים, שאומתו מול מקורות-מס עדכניים (2025). שיעורי-מס משתנים — ראה דיסקליימר.
מס רווח-הון ליחיד — 25% על הרווח הריאלי. מכירת ניירות-ערך, כולל ניירות-ערך זרים, חייבת במס רווח-הון של 25% על הרווח הריאלי (הרווח אחרי נטרול אינפלציה). נקודה ייחודית לניירות זרים: הרווח הריאלי מחושב מול מטבע-הרכישה (הדולר), לא מול מדד-המחירים-לצרכן הישראלי. כלומר חלק מה"רווח" שנובע רק מהתחזקות הדולר — חייב במס. (אם החישוב מול הדולר והחישוב מול המדד נותנים שניהם רווח חיובי, לוקחים את הנמוך מביניהם.)
בעל-מניות מהותי — 30%. מי שמחזיק 10% או יותר מחברה נחשב "בעל-מניות מהותי", ושיעור-המס שלו על רווח-הון ועל דיבידנד עולה ל-30%. לא רלוונטי לרוב המשקיעים, אבל חשוב לדעת.
דיבידנד — 25%. דיבידנד מחברה זרה חייב במס של 25% ליחיד (30% לבעל-מניות מהותי). זה משתלב עם ניכוי-המקור האמריקאי דרך מנגנון-הזיכוי שתואר למעלה.
מס-יסף — עד 5% נוסף על הכנסות גבוהות. מי שהכנסתו החייבת עולה על כ-721,560 ש"ח בשנה (2025) משלם מס-יסף נוסף. מ-2025 המבנה דו-שכבתי: 3% על כלל-ההכנסה מעל הסף, ועוד 2% נוספים המוטלים על הכנסות הוניות (רווח-הון, דיבידנד, ריבית) מעל אותו סף — כלומר רווח-הון גבוה עלול לשאת מס-יסף מצטבר של עד 5%.
הטבה משמעותית — עולה-חדש ותושב-חוזר-ותיק. "יחיד מוטב" (עולה-חדש או תושב-חוזר-ותיק) זכאי לפטור של 10 שנים ממס על ריבית, דיבידנד ורווח-הון מניירות-ערך זרים. אם זה מצבך — זו הטבה ששווה לבדוק לפני שמשלמים מס שאולי לא חייבים בו.
הסכנה שכמעט אף אחד לא מכיר — מס-העיזבון האמריקאי
זה החלק שבגללו כדאי לקרוא את הפרק עד הסוף.
מי שאינו אזרח ואינו תושב ארה"ב, ומחזיק נכסים אמריקאיים (US-situs) — ובכלל זה מניות אמריקאיות וקרנות-סל אמריקאיות — חשוף למס-עיזבון אמריקאי במקרה פטירה. הפטור לזרים הוא רק 60,000 דולר בלבד (לעומת מיליוני-דולרים לאזרח אמריקאי), והוא לא צמוד לאינפלציה — הסכום הזה לא השתנה כבר עשורים. כל מה שמעבר לסף הזה חשוף למס-עיזבון בשיעור של עד 40%.
שתי נקודות שהופכות את זה לקריטי לישראלי:
- הברוקר הזר לא מציל אותך. מניה אמריקאית נחשבת "נכס אמריקאי" גם אם אתה מחזיק אותה דרך IBKR או דרך בית-השקעות ישראלי. מקום-החשבון לא משנה את מקום-הנכס.
- אין אמנת-מס-עיזבון בין ישראל לארה"ב. אמנת-המס שדיברנו עליה קודם מכסה מס-הכנסה — לא מס-עיזבון. כלומר אין כאן רשת-ביטחון אמנתית; הסף של 60,000$ חל במלואו.
המשמעות: ישראלי שמחזיק תיק-מניות אמריקאיות גדול ולא תכנן מראש, עלול להוריש למשפחתו חבות-מס אמריקאית כבדה. יש דרכים חוקיות לצמצם את החשיפה (למשל אחזקה דרך קרנות-סל אירופיות/איריות עוקבות-מדד במקום אמריקאיות, או מבני-אחזקה אחרים) — אבל אלה החלטות לתכנן עם איש-מקצוע, לא לאלתר.
מה זה אומר עבורך. שלוש בדיקות מעשיות לפני שאתה בונה תיק אמריקאי גדול: (א) ודא שמילאת W-8BEN — אחרת אתה משלם 30% במקום 25% על דיבידנדים. (ב) אם אתה עולה-חדש או תושב-חוזר-ותיק — בדוק את הפטור ל-10 שנים לפני שאתה מדווח ומשלם. (ג) אם התיק האמריקאי שלך עובר עשרות-אלפי דולרים — שב עם יועץ-מס שמבין מיסוי-אמריקאי לפני שאתה ממשיך לצבור, בגלל מלכודת-העיזבון. אלה לא החלטות לעשות לבד מול אקסל.
סיכום
לפתוח חשבון אמריקאי זה היום קל וזול — עמלת-אפס על מניות וקרנות-סל אמריקאיות אצל הברוקרים הגדולים. החלק החשוב הוא מה שמסביב: SIPC מגן עליך אם הברוקר נופל (עד 500 אלף $, מתוכם 250 אלף מזומן), W-8BEN מוריד לך את ניכוי-המס מ-30% ל-25%, ומס רווח-ההון בישראל הוא 25% על הרווח הריאלי (מחושב מול הדולר). ומעל הכל — מלכודת מס-העיזבון האמריקאי, עם פטור של 60 אלף $ בלבד ומס של עד 40%, שאין מפניה אמנה. זו הסיבה שדווקא הכלי הכי נגיש דורש את התכנון הכי זהיר.
פרק זה הוא חינוך פיננסי בלבד — אינו ייעוץ-מס ואינו ייעוץ-השקעה. שיעורי-המס, התקרות וההטבות משתנים מעת לעת ותלויים בנסיבות האישיות. לפני כל החלטה — היוועץ ביועץ-מס מורשה, ובמיוחד בנושאי מס-עיזבון אמריקאי ותכנון-תיק לישראלי. הנתונים נכונים למועד הכתיבה (יוני 2026) לפי המקורות בשער-העובדות.
"מילאתי W-8BEN אז אני מסודר עם המס." טופס W-8BEN מפחית את ניכוי-המס-במקור בארה"ב על דיבידנדים (מ-30% ל-25% לפי אמנת-המס ישראל-ארה"ב) — אבל הוא לא פוטר מדיווח לרשות המסים בישראל. ישראלים חייבים לדווח על כל רווח מניירות ערך זרים, גם אם כבר שילמו מס בחו"ל.