מבוא

שיטת היוון תזרים מזומנים (DCF) היא שיטה מרכזית להערכת שווי. נחשבת לשיטה המתודולוגית הנכונה והמקובלת ביותר ואף קיבלה תוקף כזה בפסק דין של שופט בית המשפט העליון דצינגר. שיטה זו נותנת ביטוי מלא לכל פרט בתזרים המזומנים העתידי של הפירמה ולמבנה מאזנה ומשקפת באופן נאות את הערך הכלכלי של החברה הנבחנת.

לשיטה זו יש לחשב היוון תזרימי מזומנים לפעולות של העסק (תזרים תפעולי). אומדים את תזרימי המזומנים שהפעולות יכולות לייצר לפני הוצאות מימון. בסיום אמידת התזרים התפעולי נקבל את השווי שווי הפעולית של החברה. לאחר מכן יש לעשות התאמות נוספות כדי לקבל את שווי החברה: לנכות את עודף ההתחייבויות הפיננסיות על המזומן (התחייבויות בשווי הוגן בניכוי מזומן) ולהוסיף שווי נכסים עודפים.

בניית תחזרית התזרים התפעולי הינה המרכיב העיקרי בביצוע הערכת שווי, אך עם זאת גם הבעייתי ביותר. מעריך השווי צריך לפרק את כל הסעיפים המשפיעים על התזרים של החברה: עלויות שכר, עלויות חומרי גלם, כמויות מכירה, הוצאות ייצור, פחת, שינויים בהון החוזר וכיו”ב. בנוסף עליו לשלב הנחות הייחודיות לחברה כמו שינויים בשערי חליפין או יעילות של ההנלה בההשגה של תשואה גבוהה יותר מהנהוג בענף.

 

שווי פעולות לעומת שווי מניות

שווי פעולות = שווי כל נכסי העסק.

שווי חברה = שווי פעולות בניכוי עודף החוב על המזומנים והוספה של נכסים עודפים.

 

שלבים בישום שיטת DCF

  1. קביעת שיעור ההיוון.
  2. בניית תזרים תפעולי ל- 5 שנים.
  3.  חישוב ערך השייר של החברה (Terminal Value).
  4. ניתוח רגישות.