בפרק הזה
הפתיחה
346 מיליארד שקל. זה הסכום שמנוהל היום בישראל בקרנות הסל ובקרנות המחקות יחד — שיא של כל הזמנים (נתוני הבורסה לניירות ערך בתל אביב, ינואר 2026). מתוכם, כ-142 מיליארד שקל עוקבים אחרי מדדים בחו"ל — רובם המכריע מדדים אמריקאיים: S&P 500, נאסד"ק, הדאו.
במילים אחרות: כל ישראלי שקנה "קרן סל על S&P 500" דרך הבנק או דרך אפליקציית מסחר — בלי לדעת זאת בהכרח — קנה את אותו מנגנון בדיוק שהפרק הזה מסביר. הוא לא קנה מניה. הוא לא קנה קרן נאמנות רגילה. הוא קנה משהו שלישי, שמתנהג כמו שניהם בו-זמנית, ועובד בזכות תכסיס פיננסי אחד שקט שכמעט אף אחד מהמחזיקים לא מכיר.
הפרדוקס המעניין: בישראל החליפו למוצר הזה את השם שלוש פעמים — "מניות עוקבות", אחר כך "תעודות סל", והיום "קרנות סל". המנגנון מתחתיו לא השתנה אף פעם. בוא נראה מה באמת קונים שם.
מה זו בכלל קרן נאמנות סחירה
קרן נאמנות סחירה (Exchange Traded Fund, בקיצור ETF) היא קרן נאמנות שיחידות ההשתתפות שלה נסחרות בבורסה — כמו מניה רגילה. את שתי המילים האלה כדאי להחזיק:
"קרן נאמנות" — היא מחזיקה סל של ניירות ערך. כשאתה קונה יחידה אחת, אתה מקבל פיזור על פני כל מה שיש בסל. "סחירה" — היא נקנית ונמכרת בבורסה לאורך כל יום המסחר, בלחיצה, בדיוק כמו שקונים מניה.
כמעט כל הקרנות הסחירות הן קרנות מדד (קרנות אינדקס): הן לא מנסות "לנצח את השוק", הן פשוט עוקבות אחרי מדד מטרה. חלקן עוקבות אחרי מדדים מובילים — הדאו ג'ונס, S&P 500, נאסד"ק-100. אחרות עוקבות אחרי מדדים צרים יותר: מדד ענפי (טכנולוגיה, אנרגיה, בריאות) או מדד של מדינה ספציפית.
השמות שהשתנו, המוצר שלא
בישראל המוצר הזה עבר גלגול שמות מלא. בתחילת שנות ה-2000 התחילו גופים פיננסיים מקומיים להנפיק מוצר עוקב-מדד שנקרא תעודת סל — מבוסס על מדדים כמו ת"א-35 או ת"א-100. בסוף 2018 הגיעה רפורמה גדולה (תיקון 28 לחוק) שהמירה כ-700 תעודות סל למבנה משפטי חדש בשם קרן סל, עם חובת עשיית-שוק ואפשרות לרצועת-סטייה מוגדרת.
מבחינת המחזיק הפשוט, ההבדל בין "תעודת סל" ל"קרן סל" הוא בעיקר משפטי. הרעיון נשאר זהה: נייר אחד, נסחר בבורסה, עוקב אחרי מדד. בארה"ב קוראים לזה ETF, ובעברית מקצועית גם "מניה עוקבת" — כי היא עוקבת אחרי אינדקס ונסחרת כמו מניה. שלושה שמות, מוצר אחד.
הלב של הפרק: איך נקבע מחיר היחידה
כאן נמצא הרעיון שכדאי להבין לעומק — וזה החלק שיישאר נכון בעוד עשרים שנה, גם כשכל שם-מותג בפרק הזה ישתנה שוב.
שלב 1 — שווי נכסי ליחידה
לכל קרן נאמנות יש שווי נכסי ליחידה (NAV): סך כל מה שהקרן מחזיקה, מחולק במספר היחידות שהיא הנפיקה.
דוגמה: אם סך נכסי הקרן שווים 150 מיליון דולר, והקרן הנפיקה 50 מיליון יחידות — השווי הנכסי ליחידה הוא 3 דולר. פשוט חלוקה.
בקרן נאמנות רגילה (לא-סחירה), המחיר מחושב פעם אחת ביום, בסוף יום המסחר, והוא בדיוק השווי הנכסי הזה (בתוספת או בניכוי עמלות כניסה ויציאה). אם קונים יחידה חדשה — קוראים לזה "יצירה". אם מוכרים — "פדיון". בקרן רגילה אתה כבול למחיר של סוף-היום.
שלב 2 — ההצמדה למדד המטרה
בקרנות הסחירות, רוב המנהלים בחרו טריק נוחות: הם קבעו שהשווי הנכסי של יחידה יהיה צמוד למדד המטרה לפי נוסחה פשוטה —
שווי נכסי ליחידה = 1 דולר × רמת מדד המטרה (או חלק קבוע ממנה).
דוגמה חיה: קרן הסל הגדולה בעולם עוקבת אחרי S&P 500 ונסחרת תחת הסימול SPY (היום במותג SPDR של בית ההשקעות State Street). אם מדד S&P 500 עומד על 1,200 נקודות, יחידת SPY שווה בערך 120 דולר (לפי יחס של עשירית). עלה המדד ל-1,500 נקודות? היחידה עולה בהתאם. ככה המחיר על המסך "מספר" לך בכל רגע איפה המדד עומד.
שלב 3 — מי בכלל יכול ליצור ולפדות יחידות
עכשיו השאלה שמפעילה את כל המנגנון: אם המחיר בבורסה נקבע לפי ביקוש והיצע של הציבור, מה מונע ממנו לברוח מהשווי הנכסי?
התשובה: משקיעים מוסדיים גדולים (בעגה: "משתתפים מורשים") מקבלים זכות מיוחדת שלציבור אין. הם רשאים לפנות ישירות למנהל הקרן וליצור יחידות חדשות לפי השווי הנכסי, או לפדות יחידות קיימות לפי השווי הנכסי — בכמויות גדולות בלבד (חבילות של עשרות אלפי יחידות בכל פעם). הציבור הרגיל סוחר רק בבורסה. המוסדיים סוחרים גם מול הקרן עצמה.
שלב 4 — התכסיס שמחזיק את הכל צמוד (הזהב של הפרק)
הנה איך הזכות הזו שומרת את מחיר היחידה צמוד לשווי הנכסי, בלי שאף רגולטור צריך להתערב. נניח שהשווי הנכסי של יחידה הוא 80 דולר:
אם המחיר בבורסה מטפס ל-81 דולר (יותר מדי ביקוש): המוסדיים יוצרים יחידות חדשות אצל הקרן ב-80 דולר, ומוכרים אותן מיד בבורסה ב-81. דולר רווח נקי ליחידה, בלי סיכון. הם ימשיכו בזה כל עוד יש פער — וההיצע הנוסף שהם שופכים לשוק דוחף את המחיר בחזרה ל-80.
אם המחיר בבורסה צונח ל-79 דולר (יותר מדי היצע): המוסדיים קונים יחידות זולות בבורסה ב-79, ופודים אותן אצל הקרן בשוויָן המלא, 80. שוב דולר רווח ליחידה. הביקוש שהם יוצרים מרים את המחיר בחזרה ל-80.
זה לא קסם, זה חישוב. הרווח הקטן-לכאורה (סנטים בודדים ליחידה) הופך משמעותי כשמכפילים אותו בעשרות אלפי יחידות בחבילה. וכל עוד יש למישהו תמריץ לבצע את הפעולה הזו — הפער נסגר מעצמו, שוב ושוב, לאורך כל יום המסחר. המוסדיים לא עושים זאת כדי לעזור לך; הם עושים זאת כי זה משתלם להם. אתה פשוט נהנה מהתוצאה.
שלב 5 — הבדיקה האמפירית
עד כמה זה עובד בפועל? מבדיקה של מחירי הסגירה של קרנות סחירות עולה שב-80% מימי המסחר אכן קיים פער בין מחיר השוק לשווי הנכסי — אבל פער זעיר, שאינו עולה על רבע אחוז (0.25%).
תרגום למספרים: בקרן שהשווי הנכסי שלה ליחידה הוא 100 דולר, ברוב ימי המסחר המחיר ינוע בטווח 99.75–100.25 דולר. כמעט בבואה מושלמת של המדד. זה ההבדל המעשי בין "מוצר עוקב-מדד" לבין מדד אמיתי: ההפרש כל כך קטן שעבור המשקיע ארוך-הטווח הוא רעש.
למה בכלל לקנות קרן סחירה ולא קרן רגילה
לקרן הסחירה יש שלושה יתרונות שאין לקרן נאמנות רגילה:
פיזור של קרן, גמישות של מניה. אתה מקבל את הטוב משני העולמות: פיזור על פני עשרות או מאות חברות (כמו בקרן נאמנות), אבל מחזיק נייר אחד שאפשר למכור בכל רגע בבורסה (כמו מניה).
מחיר ידוע לאורך כל היום. בקרן רגילה המחיר מחושב פעם אחת, בסוף היום. בקרן סחירה יש שער חי שמשתנה כל הזמן — אתה יודע בדיוק במה אתה קונה ומוכר, ברגע שאתה לוחץ.
אותן פעולות כמו במניה. אפשר לתת פקודה בהגבלת שער, אפשר אפילו מכירה בחסר. דברים שבקרן נאמנות רגילה פשוט לא קיימים.
מה זה אומר עבורך. רוב הישראלים שקונים "קרן סל על S&P 500" עוצרים בשלב הבחירה של המדד — וזה הגיוני, המדד הוא העיקר. אבל שווה לבדוק שני דברים נוספים לפני שאתה לוחץ: דמי הניהול (קרנות סל ישראליות על אותו מדד בדיוק יכולות לגבות פערים גדולים — לפעמים פי כמה — וזה ההבדל היחיד שתשלם עליו לאורך שנים), ופער העקיבה (כמה הקרן באמת דבוקה למדד). שני המספרים האלה מופיעים בדף הקרן. הם לוקחים דקה לבדוק, ומשפיעים על התוצאה שלך הרבה יותר מהוויכוח על איזה בית-השקעות "יותר טוב".
כדי לעשות את ההשוואה הזו בלי לפתוח עשרה דפי-קרנות ידנית, אפשר להשתמש בכלי החינמי של MSL השוואת ETF (נבדק 10.6.2026): מזינים מדד-יעד ופרופיל-תיק, ומקבלים השוואה של קרנות הסל הישראליות הרלוונטיות לפי עלויות, ביצועים ונזילות — בעברית, בלי רישום.
רקע היסטורי קצר — ואיך הענף נראה היום
קרנות הסל הסחירות התחילו לפעול בארה"ב בתחילת שנות ה-90, וצמחו במהירות. המוצר הראשון שתפס היה SPY ב-1993. מאז, התעשייה גדלה לממדים שאי-אפשר היה לדמיין אז.
הנה הסדר-גודל: בסוף 2025, נכסי תעשיית ה-ETF בארה"ב הגיעו לכ-13.4 טריליון דולר (נתוני Investment Company Institute ו-ETFGI, סוף-2025) — שיא, אחרי שנת-שיא של כ-1.5 טריליון דולר זרימות נטו פנימה בשנה אחת בלבד. התעשייה העולמית גדולה עוד יותר.
לשם השוואה: כשהספר המקורי נכתב, הנתונים נמדדו במיליארדים בודדים. היום מודדים בטריליונים. ETF הפך מרעיון שולי למוצר שדרכו עובר חלק הולך וגדל מכל ההשקעה בעולם.
שמות-המותגים — אז והיום
הספר המקורי הקדיש עמודים שלמים לרשימת מותגי-2003: HOLDRS, BLDRS, streetTRACKS, Vipers ועוד. כמעט כולם נעלמו או הוחלפו מאז — וזה בעצמו שיעור על כמה הענף השתנה:
- SPY (S&P 500) — היום במותג SPDR של State Street. עדיין מהקרנות הנסחרות ביותר בעולם.
- QQQ (נאסד"ק-100) — היום Invesco QQQ Trust, לא חטיבה של בורסת נאסד"ק כמו פעם.
- DIA (הדאו ג'ונס) — היום SPDR Dow Jones Industrial Average ETF של State Street.
- iShares — בשנת 2003 זו הייתה משפחת הקרנות של בנק Barclays. בדצמבר 2009 רכשה אותה BlackRock, והיום iShares היא מהמותגים הגדולים בעולם, עם מאות קרנות בארה"ב ומעל אלף ברחבי העולם.
- HOLDRS של מריל לינץ' — מותג שכבר לא קיים: חלק מהקרנות הומרו ל-ETF של Van Eck ב-2011, השאר נמחקו.
המסר לא ברשימה עצמה — אלא בכך שכל "שם משפחה" שנראה ב-2003 קבוע ויציב, התחלף תוך עשור. המנגנון שהסברנו למעלה? הוא בדיוק אותו מנגנון בכל אחד מהם, אז והיום.
סיכום
קרן סל היא קרן נאמנות שנסחרת כמו מניה ועוקבת אחרי מדד. המחיר שלה נשאר צמוד למדד לא בזכות רגולציה, אלא בזכות תמריץ פשוט: משקיעים מוסדיים שמרוויחים סנטים על כל פער, וסוגרים אותו בשבילך. הבדיקה בפועל מראה הצמדה של עד רבע אחוז ב-80% מהימים.
אם אתה מבין את ארבעת השלבים — שווי נכסי, הצמדה למדד, זכות היצירה/פדיון של המוסדיים, והתכסיס שסוגר את הפער — אתה מבין כל קרן סל בעולם, גם אם המותג יתחלף שוב מחר. ומה לבדוק לפני קנייה? לא את השם. את דמי הניהול ואת פער העקיבה.
פרק זה הוא חינוך פיננסי — הסבר של מנגנון, לא ייעוץ השקעה. ההחלטה אם וכיצד להשקיע היא שלך.
בספר נעשה שימוש במונח "תעודות סל" — זה המונח שהיה מקובל בישראל עד 2018. מאז, בעקבות רגולציה של רשות ני"ע, המונח הרשמי בישראל הוא "קרנות סל" (שהן קרנות נאמנות לכל דבר, לא תעודות-התחייבות של מנפיק). בארה"ב המונח נשאר ETF — Exchange Traded Fund.
ידעתם?
קרן ה-SPY (SPDR S&P 500) שהושקה ב-1993 הייתה תעודת הסל הראשונה בארה"ב — והיום היא אחת מניירות הערך הנסחרים ביותר בעולם, עם מחזור יומי של מיליארדי דולרים.