ד"ר קיינס ותורתו

ד"ר קיינס ותורתו

כללי

ד"ר ג'ון מיינארד קיינס (John Maynard Keynes) נחשב למי שהביא את הגאולה למובטלים. הוא הצביע על ה"ברז" שיש לפתוח בתקופת אבטלה כדי שהמשק יצמח והאבטלה תימחק. בשלב זה רק נרמוז ש"ברז הפלא" הוא הברז של הכיס: צריך לפתוח את הכיס — הן הפרטי והן הציבורי — ולקנות מוצרים. לצורך הפשטות נתייחס בהסבר למשק סגור, כלומר משק שאינו מייבא ואינו מייצא.

הרקע לאבטלה

תושבי מדינה אינם מתאימים תמיד את צורכיהם לכושר הייצור של המדינה. לדוגמה, במדינה א' שהיא קטנה מאוד מייצרים רק לחם. כושר הייצור בתפוקה מלאה מגיע ל-1,000 ככרות לחם ביום, אך התושבים מעוניינים לאכול רק 800 ככרות. במצב זה חלק מהמאפיות יקטינו את הייצור ויפטרו עובדים, ובעקבות זאת התמ"ג של מדינה א' יקטן ל-800 ככרות. כאשר כל גורמי הייצור במדינה מועסקים, התמ"ג של המדינה הוא בהיקף מקסימלי, ואנו מסמנים אותו ב-YF (האות Y מסמלת תמ"ג, והאות F היא קיצור של Full — מלא).

ביקוש מצרפי

סך היקף הביקוש של תושבי המדינה למוצרים ושירותים (כולל שירותים ציבוריים) נקרא ביקוש מצרפי. כאשר המדינה מייצאת, לביקוש המצרפי מתווסף מרכיב היצוא, שהוא ביקוש מצד תושבים בחו"ל.

היצע מצרפי

סך כל המוצרים והשירותים המיוצרים במדינה נקרא היצע מצרפי. ההיצע המצרפי במשק סגור שווה לתמ"ג. כאשר המדינה מייבאת, מתווסף להיצע המצרפי מרכיב היבוא, שתורם להגדלת היצע המוצרים במשק.

במשק סגור, התמ"ג שווה לביקוש המצרפי. השוויון נובע מהעובדה הפשוטה שהמדינה מייצרת רק בהיקף שהתושבים מבקשים לצרוך. למעשה, בכל מדינה, באופן אוטומטי, התמ"ג מתאים את עצמו (לאחר תקופה כלשהי) לביקוש המצרפי. המדינה לא תייצר 1,000 ככרות לחם כאשר התושבים רוצים לאכול רק 800. מנגד, ייתכן מצב שבו התושבים ירצו לאכול 1,200 ככרות בעוד שהמדינה יכולה לייצר מקסימום 1,000. במצב זה קיים מחסור, והתושבים ייאלצו להסתפק במה שיש ולאכול 1,000 ככרות בלבד. מה שישכנע אותם להסתפק במה שיש הוא התייקרות מחיר הלחם: כתוצאה מהמחסור המחירים יעלו עד שהביקוש יקטן ל-1,000 ככרות. חשוב לזכור שהשוויון בין התמ"ג לביקוש המצרפי מתקיים בין אם המדינה מנצלת את מלוא יכולתה ומגיעה לתמ"ג המקסימלי (YF), ובין אם היא מנצלת את יכולתה רק בצורה חלקית.

"היצע מצרפי" ו"ביקוש מצרפי" במקום "מקורות" ו"שימושים"

בפרק שעסק בחשבונאות לאומית השתמשנו במונחים "מקורות" ו"שימושים". בפרק זה אנו משתמשים במונחים היצע מצרפי (או: תמ"ג) במקום מקורות, וביקוש מצרפי במקום שימושים.

מצב כלכלי אידיאלי

כאשר השוויון בין התמ"ג לביקוש המצרפי מתקיים בשעה שהתמ"ג במקסימום (YF), זהו מצב אידיאלי, שכן המדינה מנצלת במלואם את גורמי הייצור שלה.

מצב מוזנח

כאשר במדינה כלשהי השוויון מתקיים כשהתמ"ג אינו מקסימלי, זהו מצב מוזנח, שכן המדינה אינה מנצלת את מלוא גורמי הייצור שלה.

דוגמה

במדינה ב' התמ"ג המקסימלי הוא $1,000. טבלה 11.2 מתארת את מדינה ב' כאשר המצב אידיאלי, וטבלה 11.3 כאשר המצב מוזנח.

הצגה גרפית של השוויון בין התמ"ג לשימושיו

העקומה בתרשים 11.4 נותנת ביטוי גרפי לשוויון שקיים בין התמ"ג לשימושיו. מרכיבי העקומה: ציר ה-X מציג את התמ"ג (סימונו Y); ציר ה-Y מציג את הביקוש המצרפי (סימונו E); ואלכסון בשיפוע 45° יוצא מנקודת ה-0.

אלכסון בשיפוע 45° מאופיין בכך שכל נקודה עליו מתייחסת לשני נתונים בעלי אותו גודל. לדוגמה, בתרשים 11.4 נקודה A על האלכסון מתייחסת לתמ"ג בהיקף $600 על ציר ה-X, וביקוש מצרפי בהיקף $600 על ציר ה-Y.

מיקום מדינה על האלכסון

כל מדינה מיוצגת באמצעות נקודה על האלכסון. נתייחס למדינה ב' שהוצגה כבר בפרק זה:

• בתרשים 11.4, כאשר המדינה בנקודה B היא מייצרת תמ"ג בהיקף $1,000 — התמ"ג המקסימלי (האות F מתלווה לנתון); במקביל, זהו גם הביקוש המצרפי המרבי שלה.
• כאשר המדינה בנקודה A היא במצב מוזנח: התמ"ג שלה הוא רק $600 (60% מהתמ"ג המקסימלי), וכך גם הביקוש המצרפי. תרשים 11.4 מהווה את השלד של העקומות שבהן השתמש ד"ר קיינס.

ברז הפלא של קיינס בתקופת האבטלה

כפי שכבר רמזנו, ברז הפלא של קיינס מחובר לכיס. צריך לפתוח את הכיס — ותחילה את הכיס הציבורי — והעניינים מתחילים להסתדר, כפי שנראה בדוגמה הבאה.

דוגמה — פתיחת הכיס

מעגל ראשון: הממשלה לווה כסף מהבנק המרכזי כדי להעסיק קבוצת מובטלים (קבוצה א') בבניית כביש. במשכורת שיקבלו הם יקנו מוצרים בחנויות ובשווקים, וכתוצאה מכך הביקוש לכלל המוצרים במדינה יגדל. בעקבות זאת המפעלים יידרשו לגייס עובדים נוספים ולרכוש מכונות נוספות, שלייצורן נדרשים עובדים נוספים (קבוצה ב').

מעגל שני: העובדים בקבוצה ב' — שהתווספו למפעלים כדי לייצר מכונות נוספות — יקבלו גם הם משכורות וימשיכו ללבות את הביקוש במשק. המפעלים יזדקקו לתוספת עובדים (קבוצה ג') כדי לספק את הביקוש, וכך יתפתחו מעגלי קסמים של עובדים וביקוש, וזה יימשך עד שלא יישארו עובדים פנויים. המעגל מתואר בתרשים 11.5: תוספת עובדים ← תוספת ביקוש ← תוספת עובדים ← … (וחוזר חלילה).

ההסבר של קיינס בעקומות

ההסבר מתייחס למשק סגור. הביקוש המצרפי (המסומן באות E) מורכב משלושה נדבכים, ומתקיים השוויון E = C + G + I:

• צריכה פרטית (קניית מוצרים מהמגזר הפרטי) — מסומנת באות C (Consumption).
• צריכה ציבורית (קבלת שירותים מהמדינה) — מסומנת באות G (Government).
• השקעות (קניית מוצרי השקעה) — מסומנת באות I (Investment).

הצגת נדבכי הביקוש ברמה האישית

צריכה פרטית (C): ככל שהכנסתו הפנויה של אדם עולה, כך הוא צורך יותר. עקומה C בתרשים 11.6 מבטאת את הקשר הזה. לצורך הפשטות אנו מניחים שתי הנחות: (1) עקומה C היא קו ישר שעולה ככל שההכנסה הפנויה גדלה — כלומר שיעור הצריכה מכל שקל נוסף עומד על אותו יחס (לדוגמה: צורכים 60 אגורות מכל שקל נוסף); (2) גם כאשר לאדם אין כל הכנסה פנויה, הוא צורך בהיקף כלשהו.

הערה: בפרקים קודמים הנחנו שמכל שקל נוסף של הכנסה פנויה החלק המופנה לצריכה הולך וגדל — וזה אומנם המצב האופייני, שאותו קיינס מקריב לטובת נוחיות ההסבר. במונחים כלכליים אנו מניחים כאן שהנטייה השולית לצרוך (נש"צ) קבועה, בעוד שבפועל הנש"צ הולך וגדל עם הגידול בהכנסה הפנויה.

צריכה ציבורית (G)

לצורך הפשטות קיינס מניח שהיקף הצריכה הציבורית אינו משתנה עם הגידול בהכנסה הפנויה. במילים אחרות: היקף השירותים שאדם מקבל מהמדינה אינו תלוי בהכנסתו הפנויה, כמתואר בתרשים 11.7.

השקעות (I)

גם כאן קיינס מניח ש-I הוא קו ישר, כך שהיקף ההשקעות אינו משתנה עם הגידול בהכנסה הפנויה, כמתואר בתרשים 11.8.

הצגת נדבכי הביקוש המצרפי ברמת כלל המשק

הביקוש בכל נדבך הוא סך הביקושים של כל התושבים, ולפיכך צורת עקומת הביקוש של כל נדבך דומה לעקומת הביקוש ברמה האישית. תרשים 11.9 מציג בעקומות נפרדות את הביקוש המצרפי E וכן כל אחד מרכיביו: C, G ו-I. ציר ה-X בתרשים 11.9 הוא התמ"ג (ולא ההכנסה הפנויה שהוצגה ברמת הביקוש האישית), והסיבה: סך הכנסות כלל התושבים שווה לתמ"ג.

הערה: כשהסברנו בתחילת הפרק את הקשר בין הכנסה לתצרוכת (תרשים 11.6) הצגנו על ציר ה-X את ההכנסה הפנויה של הפרט. כך נוהגים מרבית ספרי הלימוד, מהסיבה הפשוטה שהקשר בין התצרוכת להכנסה הפנויה מובן יותר. אך לדעתנו עדיף להציג על ציר ה-X כבר מההתחלה את סך הכנסת הפרט, ואז המעבר מסך ההכנסה ברמה האישית לתמ"ג הוא אוטומטי — שכן סך הכנסות הפרטים שווה לתמ"ג.

עקומות קיינס במלואן

תרשים קיינס כולל 5 עקומות, המוצגות בתרשים 11.10:

1. עקומת סך הצריכה הפרטית (C).
2. עקומת סך הצריכה הציבורית (G).
3. עקומת סך ההשקעות (I).
4. עקומת הביקוש המצרפי (E = C + G + I).
5. אלכסון (קו בזווית 45°).

נקודת שיווי משקל (בין הביקוש להיצע)

הנקודה שבה עקומת הביקוש המצרפי (E) חותכת את האלכסון היא נקודת שיווי המשקל בין הביקוש המצרפי לתמ"ג — כלומר הביקוש המצרפי באותה נקודה שווה לתמ"ג. בכל נקודה אחרת על עקומת הביקוש המצרפי קיים פער בין התמ"ג לביקוש המצרפי:

• משמאל לנקודת שיווי המשקל — הביקוש המצרפי גדול מהתמ"ג.
• מימין לנקודת שיווי המשקל — הביקוש המצרפי קטן מהתמ"ג.

התיאוריה של קיינס

כל מדינה יכולה להימצא באחד משלושה מצבי שיווי משקל, כמתואר בתרשים 11.11:

1. שיווי משקל אידיאלי — שיווי המשקל מתקיים כאשר התמ"ג של המדינה מקסימלי (YF).
2. שיווי משקל במצב נחות (השם המקובל: פער דפלציוני) — שיווי המשקל מתקיים כאשר התמ"ג קטן מהתמ"ג המקסימלי.
3. שיווי משקל במצב בלתי אפשרי (השם המקובל: פער אינפלציוני) — שיווי המשקל מתקיים כאשר התמ"ג גדול מהתמ"ג המקסימלי. מצב כזה מתקיים רק בתרשים ולא במציאות.

העצות של קיינס בשלושת המצבים

1. שיווי משקל אידיאלי: במצב זה כולם מועסקים ושמחים, ואין צורך לשנות את המצב.

2. פער דפלציוני: במצב זה ישנה אבטלה, ולכן המשק אינו מנצל את מלוא הפוטנציאל. הפתרון לפי קיינס: הגדלת הביקוש המצרפי מ-E0 ל-E1 (הקו המקווקו בתרשים 11.11.1), ואז שיווי המשקל יהיה אידיאלי. הגדלת הביקוש המצרפי יכולה להיעשות באמצעות חלק מנדבכי הביקוש או כולם — צריכה פרטית, צריכה ציבורית והשקעות.

צעדים ספציפיים (במקרה של פער דפלציוני)

צעד 1 — הגדלת הצריכה הציבורית ביוזמת הממשלה: מובן מאליו ואין צורך להרחיב.

צעד 2 — הורדת הריבית במשק: משפיעה על שני מרכיבים — מגדילה את הצריכה הפרטית ומגדילה את ההשקעות. כאשר הריבית יורדת: קטנה האטרקטיביות של החיסכון, ואז הצרכנים מפנים חלק מהחיסכון לקניית מוצרים והמפעלים מפנים חלק מחסכונותיהם לרכישת מכונות וציוד (מוצרי השקעה); וכן מפתה יותר לקחת הלוואות — צרכנים לקניית מוצרים ומפעלים לרכישת ציוד.

צעד 3 — הקטנת שיעורי המס: מגדילה את הצריכה הפרטית (לאנשים נשאר יותר כסף בכיס) ואת ההשקעות (גם למפעלים נשאר יותר כסף בקופה). הערה: אם הקטנת המס תביא במקביל להקטנת תקציב ההוצאות הממשלתי, הדבר יתבטא בהקטנת הצריכה הציבורית, ואז יש לבחון איזה מרכיב גדול יותר — הגדלת הצריכה הפרטית וההשקעות, או הסכום שבו תקטן הצריכה הציבורית.

3. פער אינפלציוני (אינפלציה = עליית מחירים)

במצב של פער אינפלציוני הביקוש גדול מהתפוקה שהמדינה יכולה לספק ("הביקוש גדול עליה"). לדוגמה, נחזור למדינת הלחם: נניח שהביקוש המצרפי בסך $200 מורכב מ-200 ככרות לחם שמחירן $1 לכיכר, בעוד שהמדינה יכולה לייצר רק 180 ככרות (בשווי $180). במצב זה יש מחסור בלחם, שאותו ינצלו היצרנים: הם יעלו את מחיר הלחם עוד ועוד, עד שהביקוש יקטן ל-180 ככרות וישתווה לתמ"ג המקסימלי.

הפתרון של ד"ר קיינס למניעת האינפלציה: כדי למנוע את עליית המחירים, קיינס מציע להוריד את רמת הביקוש המצרפי מ-E0 ל-E1, כך ש-E1 יחתוך את האלכסון בנקודה B שבה שיווי המשקל אידיאלי. הקטנת הביקוש המצרפי יכולה להיעשות באמצעות הקטנת כל אחד ממרכיביו (צריכה פרטית, צריכה ממשלתית והשקעות).

צעדים המביאים להקטנת הצריכה

הצעדים הפוכים לאלה שקיינס הציע במצב של פער דפלציוני:

1. הקטנת הצריכה הציבורית.
2. העלאת ריבית — כאשר הריבית עולה גדלה האטרקטיביות של החיסכון: אנשים פרטיים מעדיפים להקטין את ה"בזבוזים" ולהפנות כסף לחיסכון (שמניב ריבית גבוהה יותר), וכך גם המפעלים מעדיפים לקנות פחות מוצרי השקעה.
3. הטלת מיסים — מקטינה את הצריכה הפרטית (לאנשים נשאר פחות כסף) ואת ההשקעות (למפעלים נשאר פחות כסף בקופה).

השתקפות שלושת המצבים בעקומת התמורה

בתרשים 11.13 מוצגת עקומת התמורה של מדינה:

• במצב אידיאלי המשק נמצא בנקודה כלשהי על גבי עקומת התמורה (נקודה B).
• במצב דפלציוני המשק נמצא בנקודה כלשהי מתחת לעקומת התמורה (נקודה A).
• במצב אינפלציוני המשק נמצא לכאורה בנקודה כלשהי מעל לעקומת התמורה (נקודה C) — שזה כמובן מצב בלתי אפשרי. הנקודה C מציגה מצב שבו הביקוש המצרפי גדול מהתמ"ג (YF); במצב זה תחל עליית מחירים שתיעצר רק כאשר הכמויות המבוקשות ישתוו לכמויות שהמשק יכול לייצר, והמשק יתייצב על נקודה כלשהי על עקומת התמורה.

השתקפות שלושת המצבים במשוואת הכסף (T = 1000)

• מצב אידיאלי: ביקוש = היצע (T = התמ"ג המקסימלי); MV = PT.
• מצב דפלציוני: ביקוש = היצע; MV = PT.
• מצב אינפלציוני: ביקוש = היצע (T = התמ"ג המקסימלי); MV = PT. כמות הסחורות אינה יכולה לעלות מעבר ל-1,000 (המקסימום שהמשק יכול לייצר), ולפיכך רמת המחירים עולה מ-1 ל-1.2 כדי ליצור את השוויון בין שני הצדדים.

שאלות

סמנו לכל היגד אם הוא נכון או לא נכון:

1. אם הביקושים במשק גדולים מספיק, המשק יכול לייצר תפוקה גדולה מ-YF (התפוקה של תעסוקה מלאה).
2. ההיצע המצרפי במשק פתוח (משק המקיים סחר עם מדינות אחרות) שווה לתמ"ג פחות יבוא.
3. במשק שנמצא בשיווי משקל באבטלה, ההיצע המצרפי שווה לביקוש המצרפי.
4. אם המשק מייצר תוצר בהיקף ₪1,000 בעודו מסוגל לייצר תוצר בהיקף ₪2,000, סימן שבמשק קיימת אבטלה.
5. משק שבו קיימת אבטלה נמצא, למעשה, מתחת לעקומת התמורה (לא על גבי העקומה).
6. על פי המודל של קיינס, ניתן להתגבר על אבטלה במשק על ידי הקטנת הביקושים.
7. כאשר הנטייה השולית לצרוך (נש"צ) הולכת וקטנה, המשמעות היא שככל שהכנסת המשפחה עולה, כך מכל שקל שמתווסף להכנסה היא תקצה פחות לצריכה ויותר לחיסכון.
8. האות I במשוואת הביקוש מייצגת את סכום ההשקעה המתוכננת על ידי הפירמות.
9. כאשר מסיבה כלשהי קטן הביקוש למוצרים במשק, לפירמות נוצרים מלאים לא מתוכננים (חלק מהמוצרים שיוצרו למכירה נשארים בפירמות).
10. האות G מציינת את היקף השירותים (במונחים כספיים) שהמדינה מעניקה לציבור.
11. לכל מדינה ניתן להתאים נקודה על קו 45° בתרשים של קיינס עבור תקופה מסוימת. הנקודה מייצגת בו-זמנית הן את התמ"ג והן את הביקוש המצרפי. לדוגמה: כאשר מדינה א' נמצאת בנקודה A, פירושו שהן התמ"ג והן הביקוש המצרפי שווים ל-2,000 ש"ח (ראו תרשים 11.14).
12. פער דפלציוני נותן ביטוי לעודף ההיצע שקיים במדינה במצב של תעסוקה מלאה (ראו תרשים 11.15).
13. הפער הדפלציוני בתרשים שלעיל שווה ל-₪6,000.
14. פער אינפלציוני נותן ביטוי לעודף הביקוש שקיים במדינה במצב של תעסוקה מלאה (ראו תרשים 11.16).
15. הפער האינפלציוני בתרשים שלעיל הוא ₪9,000.
16. כאשר מדינה נמצאת בפער אינפלציוני, קיימת בה אינפלציה (רמת המחירים במגמת עלייה). רמז: היעזרו במה שלמדנו על שוק מוצרים רגיל שבו קיים עודף ביקוש (פרק 4).
17. על פי המודל של קיינס, ניתן להתגבר על פער אינפלציוני (שמשמעו אינפלציה) על ידי הקטנת ביקושים.
18. העלאת הריבית במשק מקטינה את הביקוש להשקעות.
19. לפי הנוסחה של כמות הכסף (MV = PT), משק שנמצא במצב אבטלה (מצב דפלציוני) יוכל להגיע לתעסוקה מלאה (T מרבי) באמצעות הגדלת כמות הכסף (M) בשיעור מתאים, בהנחה ששאר המרכיבים במשוואה לא משתנים.

תרשים 11.14 (מתייחס לשאלה 11):

תרשים 11.15 (מתייחס לשאלה 12):

תרשים 11.16 (מתייחס לשאלה 14):

תשובות

1. לא נכון.
2. לא נכון — ההיצע שווה לתמ"ג בתוספת יבוא.
3. נכון — לפי ההגדרה, בשיווי משקל ההיצע שווה לביקוש.
4. נכון.
5. נכון.
6. לא נכון — על ידי העלאת הביקושים.
7. נכון.
8. נכון.
9. נכון.
10. נכון.
11. נכון.
12. נכון.
13. לא נכון — ₪2,000, לפי החישוב של 8,000 פחות 6,000.
14. נכון.
15. לא נכון — הפער האינפלציוני הוא ₪3,000, לפי החישוב של 9,000 פחות 6,000.
16. נכון — בפרק 4 למדנו כי במצב של עודף ביקוש בשוק מסוים מחיר המוצר חייב לעלות כדי לאפס את העודף; הדבר נכון גם בשוק המוצרים המצרפי.
17. נכון.
18. נכון — ההלוואות מתייקרות, ובפרט אלה שמיועדות להשקעה, והפירמות משקיעות פחות.
19. נכון — התוצר (T) וכמות הכסף (M) יעלו בשיעור דומה, בעוד שמהירות המחזור (V) ורמת המחירים (P) יישארו ללא שינוי.