אופציות על מדד המעו"ף - מיטב לימוד עצמי

בקצרה

אופציות מעו"ף — אופציות על מדד ת"א 35; הזירה הפופולרית בישראל.
סילוק כספי — אף אחד לא מקבל מניות; ההפרש משולם בכסף.
מכפיל — ×100; "אופציה קטנה" = חלוקה ב-100 למדד בודד.

הפתיחה

מעטים יודעים, אבל "מעו"ף" אינו סתם שם — אלה ראשי-תיבות של מכשירים עתידיים ופיננסיים. ומאחורי השם הזה מסתתרת אולי הזירה הקמעונאית הספקולטיבית הכי מזוהה עם ישראל: שוק שבו סוחרים פרטיים, מתוך בתיהם, מהמרים על כיוון הבורסה כולה בלחיצת כפתור. אם יש מקום אחד שבו האופציה הישראלית חיה ונושמת — זה כאן.

יש בזה גם אירוניה קטנה: שם המדד שמתחת לאופציות האלה התחלף שלוש פעמים — קודם "מדד המעו"ף", אחר כך "מדד ת"א 25", והיום מדד ת"א 35 — אבל הכלי עצמו נשאר אותו כלי בדיוק. הפרק הזה הוא גם המקום שבו נתוני המקור התיישנו הכי הרבה, ולכן רעננו אותם לגמרי: שם המדד, מספר החברות, תקרת-המשקל, המכפיל ורמת-המדד — כולם עודכנו לְמה שנכון ב-2026. נראה למה אופציות על מדד שונות מאופציות על נכס מוחשי, ונבנה דוגמה חיה בשערים של היום.

מה זה בכלל מדד ת"א 35

מדד ת"א 35 מציג את התפתחות שוויו של "סל" המורכב מ-35 החברות בעלות שווי-השוק הגבוה ביותר בבורסה בתל אביב, שעומדות בתנאי-הסף שקבעה הבורסה. המדידה החלה ב-1 בינואר 1992 (מועד הבסיס), שבו נקבע המדד על מאה נקודות; כל שינוי במדד משקף את העלייה או הירידה המצטברת בשווי הסל מאז.

שתי עובדות שהשתנו מאז שהספר נכתב, וחשוב לדייק בהן:

ראשית, המדד הורחב מ-25 ל-35 חברות באמצע פברואר 2017 — לכן שמו היום ת"א 35, לא "מדד המעו"ף" של פעם. שנית, כדי למתן את השפעת החברות הענקיות, משקלה של מניה בודדת במדד מוגבל היום לשבעה אחוזים (במקום התקרה הישנה של כ-39.5%), והשקלול נעשה לפי כמות צפה (free-float) — כלומר רק לפי המניות הזמינות באמת למסחר — מאז 2008. כך מניה כבדה אחת כבר לא יכולה "לסחוב" את כל המדד.

הבעיה היפה: איך סוחרים אופציה על משהו לא-מוחשי

עד כה נכס הבסיס שלנו היה מוחשי — בית, דולרים. אבל מדד אינו דבר שאפשר להחזיק ביד; הוא מספר, רעיון. ולמספר אין "מחיר שוק" שאפשר לקנות בו או למכור בו. אז איך בכלל סוחרים אופציה עליו?

הפתרון של הבורסה אלגנטי: היא קבעה שלכל נקודת מדד יש מחיר כספי קבוע — מכפיל. באופציות על ת"א 35, כל נקודת מדד שווה חמישים שקל. כך, אם המדד עומד על ארבעת אלפים ומאתיים נקודות, השווי הכספי של החוזה הוא ארבעת אלפים מאתיים כפול חמישים — מאתיים ועשרה אלף שקל. המכפיל הזה הופך את המספר המופשט לסכום כספי קונקרטי שאפשר לסחור בו.

שימו לב להבדל מהמקור: הספר המקורי לימד מכפיל של מאה שקל לנקודה. המכפיל הנוכחי של אופציות ת"א 35 הוא חמישים שקל לנקודה — וכל הדוגמאות כאן עודכנו בהתאם.

ארבעת הנתונים והמסחר

גם כאן ארבעה נתונים: נכס הבסיס — מדד ת"א 35 (במכפיל חמישים שקל לנקודה); סוג — Call או Put; מחיר מימוש — רמת-מדד כלשהי; מועד פקיעה — לפי לוח-הפקיעה של הבורסה. האופציות פוקעות פעם בחודש (ביום ראשון האחרון בחודש — יום-המסחר האחרון הוא חמישי שלפניו), ולצידן נסחרות גם אופציות שבועיות קצרות-טווח. הבורסה מפרסמת את לוח-הפקיעה המעודכן.

שתי תכונות חשובות, שנשמרות מאז ומתמיד: אלה אופציות אירופאיות (מימוש ביום הפקיעה בלבד), והסליקה היא כספית — אינכם מקבלים שום "מדד" ביום הפקיעה, אלא רק את הרווח הכספי מהאופציה. זה הגיוני: אי-אפשר למסור מדד פיזית.

[B — אינפוגרפיקת-מושג: "איך לקרוא אופציית מעו"ף באתר הבורסה / אפליקציית הברוקר" — מחליפה את טבלת-העיתון מ-2003]

[A — גרף-נתונים: המחשת מכפיל×תנודה — כמה שקלים זזים על כל נקודת-מדד, ברמת ת"א 35 הנוכחית]

"האופציה הקטנה" ודוגמה חיה

כמו באופציות הדולר, נוח לבחון כדאיות במונחי נקודת מדד אחת במקום החוזה המלא. כל נקודה שווה חמישים שקל, אז מחשבים את הרווח או ההפסד בנקודות, וכופלים בחמישים בסוף.

נבנה דוגמה ברמות של היום. מדד ת"א 35 עומד בערך על ארבעת אלפים ומאתיים נקודות (קיץ 2026, להמחשה). אתם קונים אופציית Call במחיר מימוש ארבעת אלפים ומאתיים, ומשלמים פרמיה של שמונים נקודות (כלומר שמונים כפול חמישים = ארבעת אלפים שקל).

תרחיש 1 — המדד עולה לארבעת אלפים וארבע מאות. הרווח מהאופציה: מאתיים נקודות (ארבעת אלפים ארבע מאות פחות ארבעת אלפים מאתיים), שהם מאתיים כפול חמישים = עשרת אלפים שקל. בניכוי הפרמיה (ארבעת אלפים שקל), הרווח נטו הוא שישת אלפים שקל. תרחיש 2 — המדד נשאר על ארבעת אלפים ומאתיים. האופציה אינה מניבה דבר; הפסדתם את הפרמיה — ארבעת אלפים שקל — שהיא כולה הייתה ערך-זמן.

נקודת האיזון כאן היא מחיר המימוש בתוספת הפרמיה: ארבעת אלפים מאתיים ושמונים נקודות. מי שמעריך שהמדד יעבור אותה — שווה לו לקנות; מי שמעריך שלא יגיע אליה — שווה לו, עקרונית, לכתוב (על הסיכון שבכך עמדנו בפרקי הכתיבה).

שימו לב כמה הרמות השתנו: כשהספר נכתב, המדד עמד על כ-546 נקודות; היום הוא סביב ארבעת אלפים ומאתיים — בערך פי שבעה. הדוגמאות הישנות, על "טבע שמהווה עשרה אחוז מהסל", כבר אינן רלוונטיות: עם תקרת השבעה אחוזים, אף מניה בודדת אינה שולטת בסל כפי שהיה פעם.

הזווית הישראלית: כמה זה באמת זז

הנה מה ששווה להפנים, ומה שהופך את המעו"ף לכל כך מסוכן ומפתה בו-זמנית: בגלל המכפיל, תנועה קטנה במדד מתורגמת לסכום גדול. כל נקודה = חמישים שקל; מאה נקודות תנודה — שהמדד עושה לפעמים תוך יום — הן חמשת אלפים שקל לחוזה. וזה לפני שדיברנו על המינוף שבאופציה עצמה, שבה משלמים פרמיה קטנה כדי להיחשף לתנועה של חוזה שלם. כך נבנית הספקולציה הקמעונאית של המעו"ף: סכומים קטנים, חשיפה גדולה, רגשות גדולים עוד יותר.

מה זה אומר עבורכם. אופציות המעו"ף הן ככל הנראה הכלי הספקולטיבי הנגיש ביותר לציבור הישראלי — ובדיוק לכן הכי מסוכן למתחיל. המינוף הכפול (המכפיל של חמישים שקל לנקודה, ועל גביו מינוף האופציה) אומר שגם תנועת-מדד קטנה יכולה למחוק את הפרמיה במהירות, או — אם כתבתם — לגרום הפסד גדול בהרבה ממנה. לפני שנוגעים במעו"ף, כדאי לשאול: האם אני מבין שאני נחשף לתנועת כל הבורסה, ממונפת, ושרוב הפוזיציות הקצרות פוקעות חסרות-ערך? למי שרוצה חשיפה רגועה למדד — קרן-סל עוקבת ת"א 35 עושה זאת בלי מינוף ובלי שעון-פקיעה שמתקתק.

סיכום

מדד ת"א 35 (לשעבר מדד המעו"ף, ואז ת"א 25) מודד את 35 החברות הגדולות בבורסה, עם תקרת-משקל של שבעה אחוזים למניה ושקלול לפי כמות צפה. מכיוון שמדד אינו מוחשי, הבורסה קבעה מכפיל — חמישים שקל לכל נקודת מדד — שהופך אותו לסחיר. האופציות אירופאיות, בסליקה כספית, פוקעות חודשי (ולצידן שבועיות). המינוף הכפול הופך את המעו"ף לזירה ספקולטיבית עוצמתית ומסוכנת; מי שרוצה חשיפה פשוטה למדד עדיף לו מכשיר עוקב בלי מינוף.

פרק זה הוא חינוך פיננסי — הסבר של מנגנון, לא ייעוץ השקעות. אופציות מדד הן מכשיר ממנף בעל סיכון גבוה; ההחלטה אם וכיצד להשתמש בהן היא שלכם, ורצוי בליווי מקצועי.