נטל הביטחון: כמה עולה לך הצבא?

שלוש הגדרות, שלוש תשובות: איזה מספר נכון?

לפני שנכנסים לנתונים, שווה לדעת שאין מספר אחד. השאלה "כמה עולה הצבא" מקבלת שלוש תשובות רשמיות שונות, וכל אחת מהן מדויקת בתחומה. זו הסיבה שאפשר לשמוע בוויכוח אחד שני צדדים מצטטים מספרים רחוקים — ושניהם צודקים.

הראשונה — הוצאה לצריכה ציבורית ביטחונית. מדד החשבונאות הלאומית של הלמ״ס, לפי תקן SNA 2008 והסיווג הפונקציונלי COFOG. הוא כולל שכר, ציוד שוטף, תחזוקה ושירותים, ואינו כולל השקעה גולמית בנכסים קבועים. לפי פרסום הלמ״ס "הוצאות לביטחון בישראל 1950–2020" (פרסום 1857), מדד זה הסתכם ב-5.0% מהתמ״ג בשנת 2020.

השנייה — עלות הביטחון הכוללת למשק. הלמ״ס מציינת בפרסום "Defence Expenditure in Israel 1950–2017" (פרסום 1758) כי עלות זו גבוהה בכ-21%–24% מההוצאה לצריכה הביטחונית, והיא הגיעה ל-6.3% מהתמ״ג ב-2017.

השלישית — התקציבית-משפטית: הסכום המאושר בחוק התקציב. וכאן מתחיל הבלבול המועיל. סעיף משרד הביטחון (סעיף 15) לבדו עומד בהצעת התקציב ל-2026 על 112.3 מיליארד ש״ח — הסעיף הגדול ביותר בתקציב, גבוה ב-2% מהתקציב המקורי של 2025 שעמד על 109.8 מיליארד ש״ח (הכנסת, "תקציב המדינה במספרים"). ה-143 מיליארד ש״ח שבראש העמוד הם מספר רחב יותר: כלל תקציב הביטחון כפי שאושר, כולל רכיבים שיושבים מחוץ לסעיף 15.

הרקע: כיצד הגענו לכאן

בעשור שקדם לאוקטובר 2023, ישראל נהנתה ממה שכלכלנים כינו "דיבידנד השלום". הוצאות הביטחון ירדו בהדרגה מממוצע היסטורי של 11.7% מהתמ״ג לכ-4.4% בלבד ב-2022 — הרמה הנמוכה ביותר מאז קום המדינה.

המלחמה שינתה את כל התמונה. ב-2024 הוצאות הביטחון זינקו ל-8.78% מהתמ״ג לפי ההגדרה הבינלאומית (SIPRI והבנק העולמי) — הרמה הגבוהה ביותר שנמדדה בהגדרה הזו מאז אמצע שנות ה-90. בסדרת הלמ״ס, שמודדת צריכה ביטחונית בהגדרה רחבה יותר, הרמות של שנות ה-70 וה-80 היו גבוהות בהרבה — ראו את הפרק על השיא ההיסטורי. במרץ 2026 אישרה הממשלה תוספת של 32 מיליארד שקל לתקציב הביטחון.

כדי להבין כמה 8% זה הרבה — וכמה זה רחוק מהשיאים ההיסטוריים — שווה מבט אחורה. עד מלחמת ששת הימים עמד תקציב הביטחון על כ-8% מהתוצר; אחרי 1969 הוא טיפס לכ-22%, ובעקבות מלחמת יום הכיפורים הגיע לשיא של כ-30% מהתוצר (INSS; ניתוחי כלכלת ישראל — מקור והגדרה שונים מסדרת הלמ״ס שמוצגת בפרק הבא, ולכן המספרים אינם זהים לה). התוצאה מוכרת לכל מי שחי כאן בשנות ה-80: "העשור האבוד" — צמיחה שנתית שצנחה מכ-10% בממוצע לפני 1973 ל-3%–4% בלבד, ואינפלציה תלת-ספרתית. הירידה מ-30% ל-4.5% לקחה חמישה עשורים; העלייה חזרה ל-8.8% לקחה שנה אחת. זה כל סיפורו של נטל-הביטחון הישראלי — יורד במדרגות, עולה במעלית.

התקציב ל-2026 כולל 22 מיליארד ש״ח בהוצאות תלויות-הכנסה (פנסיה, נכי צה״ל, שיקום) ו-82.2 מיליארד ש״ח בהתחייבויות ארוכות טווח — רכש ציוד, מערכות נשק ותשתיות ביטחוניות שישפיעו על התקציב עוד שנים רבות.

השיא ההיסטורי: מ-9.2% תוצר ל-28.7%

הסדרה ההיסטורית של הלמ״ס (טבלה A בפרסום 1758) מציגה ממוצעים תקופתיים, ובהם התמונה חדה. בשנים 1965–1966, ערב מלחמת ששת הימים, עמדה הצריכה הביטחונית הכוללת על 9.2% מהתמ״ג, כשהצריכה המקומית לבדה — כלומר בלי יבוא ביטחוני — הסתכמה ב-5.8%.

בתקופה 1967–1972 קפצה הצריכה הכוללת ל-19.7% מהתמ״ג והמקומית ל-11.9% — יותר מהכפלה תוך שש שנים. השיא נרשם ב-1973–1975, התקופה שכוללת את מלחמת יום הכיפורים ואת השיקום שאחריה: 28.7% מהתוצר לצריכה ביטחונית כוללת, ו-14.8% לצריכה המקומית (למ״ס, נכון לפרסום 2019).

מה זה אומר בפועל? שכמעט שליש מכל מה שהמשק הישראלי ייצר באותן שנים הופנה לביטחון — כולל היבוא הביטחוני, שממומן בחלקו בסיוע חוץ. קצב השינוי הוא הסיפור: מ-9.2% ל-28.7% תוך פחות מעשור, זינוק של כמעט 20 נקודות תוצר. אין הרבה משקים במאה ה-20 שביצעו הסטת משאבים בסדר גודל כזה בלי לקרוס.

מהשיא של 1973–1975 מתחילה ירידה ארוכה ועקבית, אך לא מהירה. בשנים 1976–1985 ירד הממוצע ל-20.8% מהתמ״ג בצריכה הכוללת ול-13.0% במקומית. ב-1986–1990 הנתונים ירדו ל-14.1% ו-10.0% בהתאמה, וב-1991–1995 ל-10.2% ו-7.8%. קצב הירידה עצמו נחלש עם הזמן: בין 1973–1975 ל-1976–1985 נחתכו 7.9 נקודות, ובעשור שאחריו — בשתי תקופות-המשנה 1986–1990 ו-1991–1995 — נחתכו עוד 10.6 נקודות, אך בקצב הולך ופוחת ככל שהתקרבו לרמות של שנות ה-90. ואז, לפי פרסום הלמ״ס 1857, ההוצאה מתייצבת סביב 5.0% מהתמ״ג ואינה יורדת ממנה בפועל.

מדובר בממוצעים תקופתיים ולא בנתונים שנתיים; בשנים בודדות בתוך התקופה הערכים עשויים להיות גבוהים או נמוכים יותר. לצורך השוואה בין עשורים — הממוצע עושה את העבודה.

העלות הכוללת למשק: מה נכנס לפער של 21%–24%

כאן נמצא ההבדל שהכי פחות מדובר עליו. הלמ״ס מחשבת, לצד הצריכה הביטחונית, גם את "העלות הכוללת של הביטחון למשק", הכוללת רכיבים שאינם חלק מהצריכה השוטפת: השקעות ביטחוניות מסוימות, פנסיה תקציבית למשרתי כוחות הביטחון ותשלומים נוספים הנגזרים ממערכת הביטחון. לפי הפרסום, העלות הכוללת גבוהה בכ-21%–24% מההוצאה לצריכה ציבורית ביטחונית (נכון לפרסום למ״ס 2019).

הסדרה עצמה יורדת בהתמדה: 7.4% מהתמ״ג ב-2010, 6.7% ב-2015, 6.5% ב-2016 ו-6.3% ב-2017. זו ירידה של 1.1 נקודות תוצר בשבע שנים, כלומר כ-0.16 נקודה בשנה — קצב איטי, ורובו נובע לא מקיצוץ אלא מכך שהמכנה, התוצר, גדל.

ההיגיון של הפער ברור: פנסיה תקציבית שמשולמת היום למי שהשתחרר לפני עשרים שנה היא עלות ביטחונית לכל דבר, אך היא אינה "צריכה שוטפת" של הצבא הנוכחי. מערכת החשבונאות הלאומית מסווגת אותה בנפרד, וכך יוצא שהעלות האמיתית למשק תמיד גבוהה בכחמישית מהמספר שמצוטט בכותרות. מי שרוצה להציג נטל נמוך יצטט את הצריכה; מי שרוצה להציג נטל גבוה יצטט את העלות הכוללת. שניהם קוראים מאותו מסמך של הלמ״ס.

הוצאות ביטחון מול חינוך ובריאות 2005–2023

הגרף הבא מציג את חלוקת התמ״ג בין שלושה מגזרים מרכזיים: ביטחון, חינוך ובריאות (הגדרת הלמ״ס ל״הוצאה לאומית״, ציבורי+פרטי). ה"מספריים" נפתחים רק ב-2024, מחוץ לחלון הגרף: עד 2023 הביטחון דווקא נשחק מול חינוך ובריאות.

תשתיות אינן נכללות במרוץ: סדרת ההשקעה הציבורית הזמינה (GFCF ממשלתי, OECD) כוללת רכיב-השקעה ביטחונית וחופפת חלקית לביטחון עצמו — כפילות שפוסלת אותה למרוץ שכולו על נטל-ביטחון. חלופה אזרחית-נקייה ועקבית לכל שנות 2005–2023 לא אותרה.

לאורך כל התקופה המתועדת בגרף (2005–2023) הביטחון נמצא במקום השלישי בעקביות — מתחת לחינוך (המוביל ברוב השנים, כ-8% מהתוצר) ולבריאות (כ-7.4%), בשחיקה הדרגתית משפל אחר שפל: מ-6.1% ב-2005 עד שפל-כל-הזמנים של 4.4% ב-2022. הצמרת עצמה מתחלפת פעם אחת בלבד — ב-2020, שנת-הקורונה, כשבריאות עוקפת את חינוך (8.4% מול 8.2%), עם תיקו מדויק ב-2021 (8.0%=8.0%) לפני שחינוך חוזר להוביל. הביטחון עצמו לא מתקרב לצמרת בתוך החלון הזה — עד 2024, מחוץ לגרף: קפיצה חדה ל-8.8% שמזניקה אותו מהמקום האחרון היישר לראש הטבלה, בדיוק ה"מספריים" שהמאמר הזה מתאר.

המהפך של 2023–2026: מ-4.4% תוצר ל-8.8% בשנתיים

נתוני הבנק העולמי (אינדיקטור MS.MIL.XPND.GD.ZS), שמודדים הוצאה צבאית כאחוז מהתמ״ג בהגדרה בינלאומית, מציגים את התפנית בבירור. בעשור 2014–2022 הסדרה יורדת בהתמדה: 5.63% ב-2014, 5.42% ב-2015, 5.42% ב-2016, 5.43% ב-2017, 5.29% ב-2018, 5.07% ב-2019, 5.28% ב-2020, 4.93% ב-2021, ונקודת השפל — 4.43% ב-2022.

ואז: 5.38% ב-2023, ו-8.78% מהתמ״ג ב-2024 — קפיצה של 3.4 נקודות תוצר בשנה אחת, וכמעט הכפלה מול השפל של 2022 (נכון לעדכון הבנק העולמי, יולי 2026). זהו קצב שינוי שלא נראה בסדרה מאז שנות השבעים.

בצד התקציבי התמונה מקבילה. ניתוח INSS על בסיס ספר התקציב מראה שב-2019 עמד תקציב משרד הביטחון ברוטו על 72.9 מיליארד ש״ח — מתוכם 55.3 מיליארד נטו ו-17.6 מיליארד הוצאה מותנית בהכנסה — לצד סעיף נפרד של "הוצאות ביטחון שונות" בהיקף 10.2 מיליארד ש״ח. שש שנים אחר כך: 109.8 מיליארד ש״ח בתקציב המקורי ל-2025, ו-112.3 מיליארד בהצעה ל-2026. גידול נומינלי של מעל 50% בסעיף אחד, בלי שאף מדד רשמי הצליח להישאר עם אותה הגדרה לאורך כל הדרך.

רוצים לראות איך התקציב עצמו מורכב — מה נכנס לסעיף, מה יושב מחוץ לו, ולמה הכפלתו לא מורגשת באותה מידה בכל מקום? המחקר הנפרד שלנו על הרכב תקציב הביטחון — מי משלם על ההכפלה מפרק את הסעיפים אחד-אחד.

מה המלחמה עצמה עלתה — ומי משלם עליה

מעבר לתקציב הביטחון השוטף, למלחמה יש חשבון נפרד. לפי אומדן נגיד בנק ישראל, העלות הפיסקלית הכוללת של המלחמה לשנים 2023–2025 מגיעה לכ-250 מיליארד שקל — כולל כ-40 מיליארד שקל של אובדן הכנסות ממסים, לצד ימי מילואים, חימוש וסיוע אזרחי (בנק ישראל, 2024; אומדן דומה בדוח מבקר המדינה, 2025). עד סוף 2024 לבדה הסתכמה ההוצאה בכ-142 מיליארד שקל, מתוכם כ-95 מיליארד הוצאות צבאיות ישירות.

ומי משלם? כל מי שקונה, מרוויח ומפקיד. מינואר 2025 עלה המע״מ מ-17% ל-18% — מס שמורגש בכל קנייה; מדרגות מס ההכנסה ונקודות הזיכוי הוקפאו, מה שבשנות אינפלציה שקול להעלאת מס שקטה; ודמי הביטוח הלאומי עלו אף הם (רשות המסים, 2025). את היתרה מגלגלים קדימה: יחס החוב לתוצר טיפס ל-69%, והריבית על החוב הזה תשב בתקציבים של העשור הבא. במילים פשוטות — חלק מהמלחמה שילמתם בקופה, וחלק ישלמו הילדים שלכם.

החשבון הפיסקלי: מגירעון 6.8% ליעד 3.6% ואזהרת הנגיד

נטל הביטחון אינו נמדד רק בגובה ההוצאה אלא גם באופן שבו היא ממומנת. פרק המגזר הציבורי בדוח בנק ישראל לשנת 2024 מציין גירעון תקציבי של 6.8% מהתוצר בממשלה המרכזית, וגירעון של 9.4% מהתוצר בממשלה הרחבה — בין היתר בשל האצה בהוצאות הביטחון והוצאות נוספות הקשורות למלחמה.

בדוח לשנת 2025 מציין בנק ישראל כי אף שהוצאות הביטחון היו דומות לאלו של 2024, הגירעון ירד ל-4.7% מהתוצר — בזכות צעדי התאמה בצד ההכנסות ובהוצאות הלא-ביטחוניות. כלומר, הירידה בגירעון של 2.1 נקודות תוצר לא הגיעה מהביטחון; היא הגיעה מכל מה שאינו ביטחון.

בדברי נגיד בנק ישראל בישיבת הממשלה על תקציב 2026 (דצמבר 2025) נאמר כי "רמה כזאת של הוצאות ביטחון, לצד התוואים הקיימים של ההוצאות האזרחיות ושיעורי המס הנוכחיים, אינם תומכים בירידה של יחס החוב לתוצר ואף יביאו לעלייה בו". יעד הגירעון ל-2026 עומד על 3.6% מהתוצר, ולפי הנגיד הוא מאפשר, בתוואי הנוכחי, ירידה מתונה בלבד ביחס החוב לתוצר.

רמז נוסף למחיר האזרחי עולה מסדרה אחרת של בנק ישראל: הצריכה הציבורית האזרחית כאחוז מהתוצר עלתה בהתמדה מ-2.83% ב-2016 ל-3.90% ב-2023, ואז ירדה ל-3.19% ב-2024 ול-2.88% ב-2025 — חזרה כמעט מדויקת לרמת 2016. בתוך שנתיים נמחקה כל העלייה של שבע השנים שקדמו להן.

השוואה בינלאומית: היכן ישראל עומדת?

בהשוואה עולמית, רק אוקראינה מוציאה חלק גדול יותר מהתמ״ג על ביטחון. ישראל עוקפת את רוסיה ואת ארה״ב, וההוצאה שלה גבוהה פי ארבעה בערך מממוצע נאט״ו. הזינוק הישראלי ב-2024 היה הגידול הגדול ביותר בעולם באותה שנה.

לפי Eurostat, ההוצאה הממשלתית על ביטחון באיחוד האירופי עמדה על 1.3% מהתוצר בשנת 2023, בירידה קלה מ-1.6% ב-1995. חלקן של הוצאות הביטחון מסך ההוצאה הציבורית באיחוד ירד באותה תקופה מ-3.0% ל-2.7%. ההשוואה בין ההגדרות מסדרת את התמונה:

היחס מדבר בעד עצמו: גם המדד הישראלי הצר ביותר גבוה פי כמעט ארבעה מהממוצע האירופי, והמדד הרחב ביותר גבוה פי כשבעה. באירופה מתווכחים אם להעלות מ-1.3% ל-2%; בישראל הוויכוח הוא איך מודדים את זה בכלל.

רוצים את התמונה הבינלאומית המלאה — שבע מדינות לאורך 25 שנה? המחקר הנפרד שלנו מראה איפה ישראל מול העולם — נטל הביטחון בהשוואה בינלאומית.

עלות ההזדמנות: מה אפשר לקנות ב-62 מיליארד?

הפער בין 4.5% ל-8% תמ״ג שווה בערך 62 מיליארד ש״ח בשנה. כדי להבין את הסדר-גודל — מה 62 מיליארד ש״ח היו יכולים לממן בתרחיש חלופי:

חשוב להדגיש: אף אחד לא טוען שאפשר פשוט "להעביר" את הכסף. הוצאות ביטחון מגנות על קיום המדינה. אבל ההשוואה עוזרת להבין את סדר הגודל של הוויתור האזרחי. הנתונים אינם מאפשרים לחשב "עלות חלופית" רשמית — הלמ״ס אינה מפרסמת כזו — אך הפער של כ-7.5 נקודות תוצר בין ישראל 2024 לממוצע האיחוד האירופי הוא סדר גודל של תקציבי משרדי ממשלה שלמים.

מה זה אומר על הארנק שלך

נחזיר את המקרו לגובה משק-הבית, בחישוב חשוף (מודל MSL להמחשה — לא כך נגבה הכסף בפועל, אבל זה הנתח בעוגה הציבורית): 143 מיליארד שקל בשנה חלקי כ-10 מיליון תושבים = כ-14,000 שקל לנפש. משק-בית של ארבע נפשות "נושא" אפוא כ-57,000 שקל בשנה של הוצאה ביטחונית — כמעט 4,800 שקל בחודש, רק על הסעיף הזה בעוגה.

ואיפה אתם פוגשים את זה בפועל? בשלושה מקומות. במסים שכבר עלו — מע"מ 18% והקפאת המדרגות. בשירותים הציבוריים שמתחרים על מה שנשאר — ההוצאה לתלמיד נמוכה ב-18% מממוצע ה-OECD וההשקעה בתשתיות עומדת על 2.5% תוצר מול 3.3% ממוצע. ובריבית — ככל שהחוב תופח, פרמיית הסיכון של ישראל מתגלגלת גם אל ריבית המשכנתא שלכם. נטל הביטחון אינו מספר מופשט בגרף; הוא יושב בתלוש, בקופה ובהחזר החודשי.

ושלוש שאלות שכדאי לשאול לפני שמצטטים מספר — או מאמינים למספר שמצטטים לכם:

• איזה מספר זה בכלל — הוצאה נטו בפועל, הקצאה תקציבית, או מחויבות רב-שנתית? שלושתם קיימים לאותה שנה.
• מה המכנה — אחוז מהתוצר ואחוז מהתקציב זזים בכיוונים שונים כשהמשק גדל, ואפשר לתאר את אותה שנה כשיפור או כהחמרה בהתאם לבחירה.
• מי המקור ומתי — לסדרת הלמ״ס יש נקודת סיום; מ-2018 ואילך צריך לעבור למקור אחר, וההגדרות לא בהכרח נמשכות.

שלוש תובנות מרכזיות

מבט קדימה

ה-IMF צופה שהוצאות הביטחון של ישראל ירדו ל-6% מהתמ״ג בשנים הקרובות, אבל גם 6% גבוהים משמעותית מ-4.5% שלפני 2023. מה שווה לכם לעקוב אחריו בתקציב הבא: שיעור ההוצאה הביטחונית מהתוצר (האם הוא מתקרב ל-6% שה-IMF צופה), יחס החוב לתוצר (69% היום), ושיעור הצריכה הציבורית האזרחית — הסדרה שירדה מ-3.90% ל-2.88% בתוך שנתיים. שלושת המספרים האלה מתפרסמים מדי שנה, והם אלה שיקבעו אם הנטל מתייצב או מעמיק.

הנתונים מראים מציאות ברורה: ישראל משלמת מחיר כלכלי כבד על הביטחון שלה. השאלה אינה אם לשלם — אלא כיצד לנהל את המחיר הזה בצורה שלא תפגע ביכולת הכלכלית של הדורות הבאים.

שאלות נפוצות

כמה ישראל מוציאה על ביטחון ב-2026?

143 מיליארד שקל — כ-8% מהתוצר, התקציב הביטחוני הגדול שאושר אי-פעם בכנסת (הצעת התקציב, משרד האוצר). סעיף משרד הביטחון לבדו (סעיף 15) עומד על 112.3 מיליארד ש״ח באותה הצעה; ההפרש הוא הגדרתי, לא סתירה.

איפה ישראל ביחס לעולם?

שנייה בעולם בהוצאה ביטחונית כאחוז מהתוצר — רק אוקראינה מעליה — ופי ארבעה בערך מממוצע נאט"ו (SIPRI, 2025). מול האיחוד האירופי, שעומד על 1.3% מהתוצר (Eurostat, 2023), הפער גדול אף יותר.

כמה מזה סיוע אמריקאי?

כ-3.8 מיליארד דולר בשנה, לפי מזכר ההבנות לעשור 2019–2028, רובו מיועד לרכש אמריקאי (INSS). זה סכום משמעותי — אבל הוא לא מכסה את רוב הזינוק של השנים האחרונות.

האם הנטל צפוי לרדת?

תחזית ה-IMF מדברת על ירידה לכ-6% מהתוצר בשנים הקרובות — עדיין גבוה משמעותית מ-4.5% של ערב המלחמה (IMF Article IV, 2026).

מי משלם על זה בפועל?

שילוב של מסים וחוב: מע"מ שעלה ל-18%, הקפאת מדרגות המס ודמי ביטוח לאומי גבוהים יותר מצד אחד, ויחס חוב-תוצר של 69% שהדורות הבאים ישרתו מצד שני.

למה אותה שנה מקבלת כמה מספרים שונים?

כי "הוצאה ביטחונית" נמדדת בשלוש הגדרות: צריכה ציבורית ביטחונית (למ״ס), עלות כוללת למשק (למ״ס, גבוהה ב-21%–24%), והקצאה תקציבית בחוק. כל אחת מודדת היקף אחר, וכולן מתועדות.