יסודות האופציות: Call, Put והמסחר

הפתיחה

תחשבו על מסלול מנייתי-ממונף בקרן ההשתלמות, על קרן-סל ממונפת על מדד, על פוזיציית מעו"ף שמישהו פתח דרך אפליקציית המסחר בטלפון. מתחת לכל אחד מהמכשירים האלה — שמאות אלפי ישראלים מחזיקים בהם דרך הפנסיה, הגמל וההשתלמות — יושב אותו רכיב בסיסי אחד: אופציה. רוב המחזיקים מעולם לא קראו עליה שורה אחת.

זה לא בהכרח רע. אבל זה כן אומר שהמילה "אופציה", שנשמעת אקזוטית ומסוכנת, היא בעצם אחד הרעיונות הפשוטים בשוק ההון — ברגע שמורידים ממנה את הז'רגון. אופציה היא זכות, לא חובה. הזכות לקנות משהו במחיר שסיכמתם מראש, או הזכות למכור אותו במחיר שסיכמתם מראש — עד תאריך מסוים. אתם משלמים על הזכות הזו סכום קטן יחסית; ואם בסוף לא משתלם לכם לממש אותה, אתם פשוט לא מממשים. זה הכל.

הפרק הזה בונה את הקרקע. שני סוגי אופציות, ארבעה נתונים שמגדירים כל אחת מהן, והאנלוגיה שתלווה אתכם לאורך כל הספר. אחרי שתבינו את היסודות האלה — כל מה שבא אחר כך, כולל המעו"ף שכל כך מזוהה עם הספקולציה הישראלית, יהיה רק וריאציה עליהם.

שני סוגי אופציות: Call ו-Put

יש בסך הכל שני סוגים, ואת ההבדל ביניהם אפשר לתפוס במשפט אחד.

אופציית קנייה (Call) מקנה לכם את הזכות לקנות נכס במחיר שנקבע מראש. אופציית מכירה (Put) מקנה לכם את הזכות למכור נכס במחיר שנקבע מראש. הנכס הזה — מה שהאופציה "על" מה שהיא — נקרא נכס הבסיס.

המילה הקריטית בשתי ההגדרות היא "זכות". לא התחייבות. אם מחזיקים ב-Call ומתברר שלא כדאי לקנות — לא קונים. אם מחזיקים ב-Put ולא כדאי למכור — לא מוכרים. הזכות נשארת בידכם עד שהיא פוקעת, ואז, אם לא השתמשתם בה, היא פשוט נזרקת. כמו כרטיס הגרלה שלא זכה.

ההשוואה הזו לכרטיס הגרלה היא לב העניין, וכדאי להחזיק אותה: כשקונים אופציה, משלמים סכום ידוע ומוגבל, ומקבלים סיכוי לרווח. לא זכיתם — הפסדתם רק את מה ששילמתם, לא יותר. הסכום הזה ששילמתם על האופציה נקרא פרמיה.

מונח שכדאי לאמץ כבר עכשיו: נכס הבסיס הוא הדבר שהאופציה נותנת זכות לקנות או למכור אותו. הפרמיה היא המחיר ששילמתם על הזכות עצמה. שני המונחים האלה חוזרים בכל פרק בספר.

נכס הבסיס: למה דווקא בית

נכס הבסיס יכול להיות כמעט כל דבר נסחר: מניה, מדד, מטבע, סחורה כמו זהב או נפט. בהמשך הספר נעבוד בדיוק על אלה — אופציות על הדולר ועל מדד תל אביב 35.

אבל כדי ללמוד את המנגנון בלי הסחות-דעת, נשתמש לאורך הפרקים הראשונים בנכס בסיס אחד, מוחשי ופשוט: בית. דמיינו עיר נופש קטנה שבה כל הבתים זהים בגודל ובמחיר, ומחיר הבית משתנה מדי יום לפי כמות הנופשים — יותר ביקוש, מחיר עולה; פחות נופשים, מחיר יורד. בדיוק כמו מחיר של מניה או של מדד.

האנלוגיה הזו אינה קישוט. היא הכלי שיאפשר לכם לראות בעיניים מה קורה לרווח ולהפסד בכל תרחיש, בלי להיתקע בז'רגון של הבורסה. נחזור אליה שוב ושוב; בסוף הספר תוכלו להחליף את "בית" ב"מדד ת"א 35" או ב"דולר", והמנגנון יישאר זהה לחלוטין.

ארבעת הנתונים של כל אופציה

כל אופציה — Call או Put — מוגדרת על ידי ארבעה נתונים שידועים מראש. אין אופציה בלי ארבעתם:

הראשון הוא נכס הבסיס — מה קונים או מוכרים (בדוגמאות שלנו: בית). השני הוא סוג האופציה — Call או Put. השלישי הוא מחיר המימוש — המחיר הקבוע שתשלמו או תקבלו אם תממשו את האופציה; הוא נקבע מראש ואינו משתנה עם מחיר השוק. למשל, מחיר מימוש של מאה אלף דולר. הרביעי הוא מועד הפקיעה — היום האחרון בחיי האופציה. אחרי מועד הפקיעה האופציה חסרת ערך לחלוטין. לאופציות יש תמיד אורך-חיים מוגבל, בדרך כלל פחות משנה; בישראל נסחרות אופציות שאורך חייהן נע משבוע ועד כמה חודשים.

מכיוון שארבעת הנתונים תמיד מופיעים יחד, נהוג לרשום אותם כשם מקוצר — למשל, אופציית Call על בית, מחיר מימוש מאה אלף דולר, פקיעה בחודש יוני. סוחרים מנוסים קוראים שם כזה במבט אחד. אתם תגיעו לשם בהדרגה.

מתי מממשים — וההיגיון שמאחורי זה

מתי בכלל כדאי לממש אופציה? הכלל פשוט ונובע ישירות מההגדרות:

אופציית Call (הזכות לקנות) שווה לממש רק כשמחיר השוק גבוה ממחיר המימוש — כי אז קונים בזול דרך האופציה ומוכרים ביוקר בשוק. אם מחיר השוק נמוך ממחיר המימוש, אין שום סיבה לממש; פשוט קונים בשוק. אופציית Put (הזכות למכור) שווה לממש רק כשמחיר השוק נמוך ממחיר המימוש — קונים בזול בשוק ומוכרים ביוקר דרך האופציה.

מכאן נגזרת אסימטריה שמלווה את כל עולם האופציות, ושכדאי להפנים אותה כבר עכשיו: מי שקונה אופציה יכול להרוויח אם השוק זז לטובתו — ואם השוק זז נגדו, הוא פשוט לא מממש ומפסיד רק את הפרמיה. ההפסד של קונה האופציה חסום מראש בגובה מה ששילם. נחזור ל"מי שעומד בצד השני" — כותב האופציה — בפרקים על הכתיבה, ושם נראה שהתמונה שלו הפוכה ומסוכנת בהרבה.

אמריקאי מול אירופאי — וההבדל שחשוב בישראל

יש שתי שיטות מימוש, וההבדל ביניהן פשוט: בשיטה האמריקאית אפשר לממש את האופציה בכל יום עד מועד הפקיעה. בשיטה האירופאית אפשר לממש אותה רק ביום הפקיעה עצמו.

הנקודה שחשוב לזכור: בישראל נהוגה השיטה האירופאית. האופציות הנסחרות בבורסה בתל אביב — על מדד ת"א 35 ועל הדולר — הן אופציות אירופאיות. כלומר, גם אם האופציה שלכם "בכסף" באמצע התקופה, מימוש בפועל מתרחש רק במועד הפקיעה. (אפשר, כמובן, למכור אותה בבורסה קודם לכן — אבל זו מכירה, לא מימוש.)

רווח ברוטו מול רווח נטו

לאורך הספר נשתמש בשני מונחי-עזר לחישוב התוצאה, וכדאי להגדיר אותם פעם אחת בבירור:

רווח ברוטו הוא הרווח מהאופציה בלבד — ההפרש שמפיק המימוש, בלי להביא בחשבון את הפרמיה ששילמתם. כאילו קיבלתם את האופציה חינם. רווח נטו הוא הרווח מהעסקה כולה — אחרי שמורידים את הפרמיה. זה המספר שבאמת חשוב לכם, כי הוא משקף כמה כסף נכנס או יצא מהכיס בסוף.

ההבחנה הזו נראית טכנית עכשיו, אבל בפרקים הבאים, כשנצייר את גרפי הרווח, נראה שני קווים: קו אחד לרווח הברוטו וקו שני לרווח הנטו. הקו הנטו — זה שכבר מוריד את הפרמיה — הוא תמיד הקו שמעניין אתכם.

הערה שמלווה את כל הספר: כל החישובים כאן אינם כוללים עלויות נלוות — עמלות בנק או ברוקר, דמי משמרת וכדומה. העלויות האלה משתנות מגוף לגוף, והן יכולות לכרסם ברווח של עסקאות קטנות. לפני כל פעולה אמיתית, בדקו מה הן אצלכם.

איפה כל זה קורה: המסחר בבורסה

רוב האופציות נסחרות בבורסה, שמשמשת מתווך בין קוני האופציות למוכריהן. הפרמיות — כלומר מחירי האופציות — משתנות לאורך יום המסחר לפי ביקוש והיצע, בדיוק כמו מחירי מניות. אפשר לקנות אופציה בבוקר בפרמיה מסוימת ולמכור אותה אחר הצהריים בפרמיה אחרת, בלי קשר למימוש בכלל.

זו נקודה שהרבה מתחילים מפספסים: אתם לא חייבים להחזיק אופציה עד הפקיעה. ברוב המקרים סוחרים פשוט קונים ומוכרים את האופציה עצמה במהלך חייה, ונהנים (או סובלים) מהשינוי בפרמיה — בלי שאף בית, מדד או דולר מחליף ידיים בפועל.

מה זה אומר עבורכם. גם אם לעולם לא תפתחו פוזיציית אופציות, ההיגיון הזה שווה זהב כשאתם בוחנים מוצרי השקעה "ממונפים" שהבנק או בית ההשקעות מציעים — תעודות ממונפות, מסלולי-מנוף, מוצרים מובנים. מתחת לרבים מהם יושבות אופציות. השאלה הראשונה שכדאי לשאול לפני שנכנסים אינה "כמה אפשר להרוויח" אלא "מה הסכום המקסימלי שאני יכול להפסיד, והאם הוא חסום". אצל קונה אופציה התשובה ברורה — הפרמיה בלבד. אצל מי שעומד בצד השני, כפי שנראה בהמשך, התשובה מפחידה הרבה יותר.

סיכום

אופציה היא זכות, לא חובה: זכות לקנות (Call) או למכור (Put) נכס בסיס במחיר מימוש קבוע, עד מועד פקיעה. כל אופציה מוגדרת בארבעה נתונים — נכס בסיס, סוג, מחיר מימוש, מועד פקיעה. קונה האופציה משלם פרמיה, והפסדו חסום בגובהה; מימוש כדאי רק כשהשוק זז לטובתו. בישראל נהוגה השיטה האירופאית — מימוש ביום הפקיעה בלבד. ולאורך הספר נשתמש בבית בעיר-נופש דמיונית כדי לראות את כל זה בעיניים, לפני שנחליף אותו במדד ובדולר האמיתיים.

פרק זה הוא חינוך פיננסי — הסבר של מנגנון, לא ייעוץ השקעות. אופציות הן מכשיר ממנף ובעל סיכון; ההחלטה אם וכיצד להשתמש בהן היא שלכם, ורצוי בליווי מקצועי.