סך הייצור וחלוקתו בין שוק מקומי וייצוא

נבחין בין 2 מצבים:

מצב I – הברך של MR נמצאת משמאל לזו של MC

• פונקציית עלות הייצור: TC = Q^2
• פונקציית הביקוש: P_D = 80-Q_D
• המחיר הבינ"ל: PI = 60 ש"ח

במצב I:

• הברך של MR מתקבלת בכמות של 10 יח' [(80-20)=((P_I),(60))].
• הברך של MC מתקבלת בכמות של 30 יח' [2Q = ((P_I),(60))].

במצב זה המונופול ייצר 30 יח'. מתוכן הוא ימכור:

• בשוק המקומי: 10 יח' במחיר של 70 ש"ח (P_D = 80-10=)
• יצוא לשוק הבינ"ל: 20 יח' במחיר של 60 ש"ח.

במצב I המונופול לא ייבא כלל.

פרשנות

1. מכירה של כל יחידה נוספת בשוק המקומי מעבר ל- 10 יח' תוסיף לפדיון פחות ממכירה בחו"ל.
2. לא כדאי למונופול לייצא מעבר ל-20 יח' שכן התמורה על כל יחידה נוספת תשתווה לעלות שלה או תהיה פחותה מהעלות.

מצב II – הברך של MR נמצאת מימין לזו של MC

• פונקציית עלות הייצור: TC = Q^2
• פונקציית הביקוש: P_D = 80-Q_D
• המחיר הבינ"ל: 20 = PI ש"ח

במצב II:

• הברך של MR מתקבלת בכמות של 30 יח' [((MR),(80-20)) = ((P_I),(20))].
• הברך של MC מתקבלת בכמות של 10 יח' ((MC),(2Q))=((P_I),(20)).

במצב זה המונופול ייצר 10 יח' בעצמו, וייבא עוד 20 יח'. את כל היחידות הוא ימכור בשוק המקומי במחיר של 50 ש"ח [P_D = (80-Q_D)]. במצב II המונופול לא ייצא כלל.

פרשנות

תוספת הפדיון בשוק המקומי מכל יחידה שמעל 30 יחידות תהיה קטנה מ- 20 ש"ח בעוד שעלותה היא 20 ש"ח, שכן יש צורך לייבאה (ייצור עצמי יעלה יותר מ- 20 ש"ח וברור שלא כדאי).