אופציות למתחילים · פרק 7 מ-10

אופציות דולר־שקל

כל יבואן שמזמין סחורה בדולר וכל יצואן שמקבל תשלום בדולר עושה בדיוק את זה — מגן על עצמו מתנודת המטבע.

בקצרה

  • אופציות $/₪ — גידור או ספקולציה על שער הדולר-שקל.
  • נכס בסיס — 10,000$; "אופציה קטנה" = חלוקה ב-10,000 לנוחות.
  • שימוש — יבואנים, חוסכים, ומשלמים בדולרים קונים Call להגנה מפיחות.

הפתיחה

תארו לעצמכם יבואן ישראלי שהזמין מכולה מסין וצריך לשלם עליה עשרת אלפים דולר בעוד שלושה חודשים. הוא יודע בדיוק כמה דולרים הוא חייב — אבל לא יודע כמה שקלים זה יעלה לו, כי שער הדולר זז כל יום. אם השקל ייחלש, החשבון שלו יתנפח. הדאגה הזו — איך לקבע מראש את עלות-המטבע — היא בדיוק מה שאופציות הדולר-שקל נועדו לפתור, וזה הופך אותן לאחד הכלים הפיננסיים השימושיים והפחות-ספקולטיביים שיש.

הבורסה בתל אביב מקיימת מסחר באופציות על הדולר עוד מאפריל 1994, ובנובמבר 2001 נוספו גם אופציות על האירו (אותו עיקרון בדיוק, רק שנכס הבסיס שונה). הרעיון זהה לחלוטין למה שלמדנו על הבית: ארבעה נתונים, פרמיה, מימוש כדאי כשהשוק זז לטובתכם. רק שנכס הבסיס כאן אינו בית אלא מטבע. נראה איך בנוי החוזה, נלמד את "האופציה הקטנה" שמקלה על החישוב, ונבנה את דוגמת ההגנה-מפני-פיחות — לב-הערך של הפרק — בשערים של ימינו.

ארבעת הנתונים, בגרסת המטבע

כמו כל אופציה, גם אופציית דולר-שקל מוגדרת בארבעה נתונים. נכס הבסיס הוא תמיד עשרת אלפים דולר — זה גודל החוזה הסטנדרטי בבורסה. סוג האופציה — Call (הזכות לקנות את עשרת אלפים הדולר) או Put (הזכות למכור אותם). מחיר המימוש — שער דולר כלשהו, שבו תוכלו לקנות או למכור; הוא נקוב באגורות, ומכפילים אותו בעשרת אלפים כדי לקבל את הסכום השקלי המלא. מועד הפקיעה — לפי לוח-הפקיעה שמפרסמת הבורסה.

מי שמחזיק Call זכאי לרכוש עשרת אלפים דולר במחיר המימוש; מי שמחזיק Put זכאי למכור עשרת אלפים דולר במחיר המימוש. מחיר השוק של נכס הבסיס נגזר מהשער היציג של הדולר באותו רגע, כפול עשרת אלפים.

בבורסה נסחרות במקביל כמה סדרות בעלות אורכי-חיים שונים — שלושה חודשים, חצי שנה ושנה — ולצידן גם אופציות שבועיות, קצרות-טווח. הבורסה היא שקובעת אילו סדרות ואילו מחירי-מימוש ("מידרגים") ייסחרו, ומפרסמת את לוח-הפקיעה המעודכן; כשהשער מתקרב לקצה המידרגים הקיימים, היא מוסיפה מידרגים חדשים מעל או מתחת.

"האופציה הקטנה": טריק החישוב

כאן נכנס תכסיס-נוחות שכדאי לאמץ. החוזה האמיתי הוא על עשרת אלפים דולר, אבל הרבה יותר קל לחשוב במונחים של דולר אחד. מדמיינים שפירקנו את החוזה לעשרת אלפים "אופציות קטנות", שבכל אחת נכס הבסיס הוא דולר בודד. כל נתון באופציה הקטנה הוא פשוט אחד חלקי עשרת אלפים מהאופציה האמיתית.

היופי הוא שאז הכל מתבטא בשער הדולר עצמו. מחיר השוק של האופציה הקטנה = שער הדולר. מחיר המימוש = השער הנקוב באופציה. והפרמיה לדולר בודד מתקבלת פשוט מחלוקת הפרמיה המלאה בעשרת אלפים — מה שאומר, מעשית, להזיז את הנקודה העשרונית. כך אפשר לבחון כדאיות במבט אחד, במונחי "אגורות לדולר", בלי מחשבון. חשוב לזכור: אין באמת "אופציה קטנה" — כל אופציה היא על עשרת אלפים דולר; זה רק כלי-חישוב.

נקודת האיזון, במונחי האופציה הקטנה, פשוטה: ב-Call היא מחיר המימוש בתוספת הפרמיה (לדולר). אם השער במועד הפקיעה יהיה גבוה ממנה — מרוויחים על העסקה; נמוך ממנה — מפסידים. ב-Put זה הפוך: מחיר המימוש פחות הפרמיה.

[B — אינפוגרפיקת-מושג: "איך לקרוא אופציית דולר באתר הבורסה / אפליקציית הברוקר" — מחליפה את טבלת-העיתון מ-2003; מסבירה שם-אופציה, פרמיה, מידרג, סדרה]

הלב של הפרק: הגנה מפני פיחות

נחזור ליבואן מהפתיחה ונראה את הכלי בפעולה, בשערים של ימינו. נניח שהיום שער הדולר הוא בערך שלושה שקלים ועשר אגורות (סביב הרמה של קיץ 2026, להמחשה), וברשותכם פיקדון שקלי שמיועד בדיוק לתשלום עשרת אלפים הדולר בעוד שלושה חודשים. הסכנה: אם השקל ייחלש והדולר יתייקר, הפיקדון לא יספיק.

אתם קונים אופציית Call על עשרת אלפים דולר, מחיר מימוש בשער הנוכחי, ומשלמים פרמיה קטנה מתוך הפיקדון. עכשיו נבחן שני תרחישים במועד הפקיעה:

תרחיש 1 — השקל נחלש, השער עולה לשלושה שקלים וארבעים אגורות (פיחות). בלי האופציה, הפיקדון שלכם (בתוספת ריבית צנועה — הריבית במשק נמוכה היום בהרבה מימי 2000) קונה פחות מעשרת אלפים דולר; אתם בחֶסֶר. אבל האופציה מצילה: היא מרוויחה את ההפרש בין השער החדש למחיר המימוש — כשלושת אלפים שקל — וכמעט מכסה בדיוק את הפער. הצלחתם לקבע את עלות-הדולר מראש. זה כל הרעיון של הגנה מפני פיחות.

תרחיש 2 — השקל יציב, השער נשאר בשלושה שקלים ועשר אגורות. האופציה פוקעת חסרת-ערך, והפסדתם את הפרמיה. בדיוק כמו ביטוח שלא נוצל: שילמתם על שקט-נפשי, והפעם לא היה בו צורך. הפרמיה היא המחיר של הוודאות.

זו ההגנה הקלאסית מפני פיחות, והיא רלוונטית לכל מי שיש לו התחייבות או הכנסה עתידית במטבע זר — יבואנים, יצואנים, וגם משפחה שחוסכת לטיול או לרכישה בחו"ל. שימו לב: בבורסה בישראל אינכם מקבלים בפועל את הדולרים ביום הפקיעה — מקבלים רק את הרווח הכספי מהאופציה (סליקה כספית), והוא זה שמפצה על התייקרות המטבע.

מה זה אומר עבורכם. הגנה מפני פיחות עולה כסף — הפרמיה — בדיוק כמו ביטוח. השאלה אינה "האם הדולר יעלה" (אף אחד לא יודע), אלא "האם אני יכול לספוג את הסיכון אם הוא יעלה". עסק עם התחייבות דולרית גדולה לעיתים חייב את ההגנה הזו, גם במחיר הפרמיה. משק בית ששוקל "להמר" על כיוון הדולר נכנס לטריטוריה אחרת לגמרי — ספקולציה ממונפת, לא הגנה. ההבדל בין השניים הוא כל ההבדל. כדי לראות איך תנודת-שער קטנה מתורגמת לשקלים על סכום נתון, אפשר להיעזר בכלי החינמיים של MSL בתחום [המטבע והריבית](https://msl.org.il/tools/) (נבדק 10.6.2026) ככלי-עזר להמחשה.

סיכום

אופציות דולר-שקל נסחרות בבורסה בתל אביב מאז 1994 (ועל האירו מאז 2001). נכס הבסיס הוא עשרת אלפים דולר; מחיר המימוש נקוב כשער דולר; הבורסה מפרסמת את לוח-הפקיעה ומציעה סדרות חודשיות לצד שבועיות. "האופציה הקטנה" (דולר בודד) מקלה לבחון כדאיות במונחי שער. השימוש המובהק הוא הגנה מפני פיחות: קביעת עלות-המטבע מראש תמורת פרמיה — חיוני למי שחשוף למטבע זר, אך ספקולציה ממונפת למי שרק מהמר על הכיוון.

פרק זה הוא חינוך פיננסי — הסבר של מנגנון, לא ייעוץ השקעות. אופציות מט"ח הן מכשיר ממנף בעל סיכון; ההחלטה אם וכיצד להשתמש בהן היא שלכם, ורצוי בליווי מקצועי.

גילוי נאות: התוכן באתר אינו ייעוץ פיננסי, פנסיוני, מסים או השקעות. החלטות פיננסיות אישיות מומלץ לקבל בליווי בעל מקצוע מוסמך.