בפרק הזה
פרק 1 — רקע כללי
הפתיחה
בכל חודש מתקיים מכרז שלא מדווחים עליו בחדשות הערב. המדינה — משרד האוצר, מטעם ממשלת ישראל — מכריזה שהיא צריכה כסף. גופים מוסדיים, בנקים, קרנות פנסיה, וגם משקיעים פרטיים מגישים הצעות: כמה שקלים הם מוכנים לתת ובאיזה ריבית. האוצר בוחר את ההצעות הטובות לו, לוקח את הכסף, ומתחייב להחזיר אותו עם ריבית — בתנאים שנקבעו מראש. ההתחייבות הזו נקראת איגרת חוב.
זה לא קרה בשנה שעברה. זה קורה מדי חודש, ובממדים גדולים. מי שמחזיק קרן פנסיה, ביטוח מנהלים, או קרן השתלמות — מחזיק בהסתברות גבוהה חלק מאג"ח אלה, כי המוסדיים מחויבים להחזיק בסוגי נייר "בטוחים". אג"ח ממשלתי הוא הנייר הבטוח בישראל.
הפרק הזה מסביר כיצד עובד כל זה: מה הם הפרמטרים של כל איגרת חוב, מה סוגי האג"ח הקיימים, ואיך קוראים מחיר שמופיע בלוח-המחיר.
מהי איגרת חוב
איגרת חוב היא מסמך-הלוואה. הלווה (ממשלה, חברה, רשות מקומית) פונה לציבור ואומר: "אני רוצה ללוות ממך X שקלים, לתקופה של Y שנים, ואחזיר לך ריבית של Z בשנה, ובסוף התקופה אחזיר את הקרן." כל ארבעת הנתונים האלה קבועים ברישום הנייר.
למה לא פשוט ללכת לבנק? כי ממשלה צריכה לגייס עשרות מיליארדים בבת-אחת — יותר מכל בנק יכול לתת. פתרון האג"ח פורס את ההלוואה על פני עשרות אלפי מלווים. כל אחד מלווה כמה שיכול, ומקבל ניייר-ערך שניתן למכור לאחר אם הוא צריך את הכסף לפני המועד.
זה בדיוק ההבדל בין אג"ח לפיקדון: פיקדון בנקאי "נעול" עד תום התקופה. אג"ח — אפשר למכור בכל יום מסחר.
ששת הפרמטרים של כל איגרת חוב
כל נייר-חוב מוגדר על ידי שישה פרמטרים שנקבעים ביום ההנפקה ואינם משתנים לאורך חיי הנייר.
ערך נקוב (ע.נ.) — "הסכום שהלווה." בישראל, ע.נ. של אג"ח ממשלתי הוא 1 שקל. זה הסכום שהמדינה מחויבת להחזיר בסוף התקופה (לפני הצמדה). שים לב: זה לא המחיר שתשלם בשוק, שעשוי להיות גבוה יותר או נמוך יותר.
שם הנייר ומספרו — מזהה ייחודי. שמות כמו "שחר 1031" מאפשרים מסחר מסודר. (להלן טבלת-הסוגים לפי השם הנוכחי והשם ההיסטורי.)
מועד פדיון — התאריך שבו הקרן מוחזרת. אג"ח ממשלתי ישראלי מונפק לתקופות בין שנה לשלושים שנה. לאחר תאריך הפדיון הנייר פוקע.
ריבית (קופון) — שיעור הריבית השנתי שמשולם על הע.נ. כל אג"ח "קופוני" (רוב האג"ח הממשלתיות) משלם ריבית תקופתית. יוצא דופן: מק"מ — אין ריבית תקופתית; הוא נקנה בזול ונפדה בע.נ. המלא.
הצמדה — למה מוצמד הנייר: לא-צמוד (שקלי), למדד המחירים לצרכן, לדולר, או לשקל צמוד-דולר.
תדירות תשלום הריבית — פעמיים בשנה ברוב האג"ח הממשלתיות.
שלוש המשפחות — איך ממיינים אג"ח
כל האיגרות בשוק ניתנות למיון לשלוש קבוצות גדולות לפי הגוף שהנפיק:
ממשלתיות: אג"ח שמנפיק משרד האוצר. נחשבות לבטוחות ביותר בישראל, כי הסיכוי שמדינת ישראל לא תחזיר — נמוך מאוד. ריבית נמוכה יחסית, בדיוק בגלל הבטיחות.
מוניציפליות: אג"ח שמנפיקות רשויות מקומיות. פחות נפוץ בישראל מאשר בארצות הברית.
קונצרניות: אג"ח של חברות עסקיות. תשואה גבוהה יותר — אבל גם סיכון גבוה יותר. אם החברה פושטת רגל, ייתכן שלא יוחזר הכל.
כלל-אצבע: ממשלתיות = בטוח ונמוך. קונצרניות = תשואה גבוהה עם סיכון. בין השניים — מדרגת דירוג שמכסה פרק 5.
סדרה: מה זה אומר
כשהמדינה מנפיקה "שחר 1036" — היא לא מנפיקה נייר חדש לגמרי בכל מכרז. היא מנפיקה "שורות" (tranche) נוספות מאותו נייר — אותו מועד פדיון, אותה ריבית. כל ההנפקות האלה מצטרפות לאותה סדרה. שוק אחיד, מחיר אחיד. הגיוון הזה מאפשר מחיר שוק שמשקף את הדעה של כל המשתתפים.
שוק ראשוני ושוק משני — שני שלבי המסחר
שוק ראשוני (יד-ראשונה): ביום ההנפקה, כשהאוצר מוכר לראשונה — זה השוק הראשוני. רק גופים מוסדיים גדולים נכנסים למכרזי האוצר ישירות.
שוק משני (יד-שנייה): מחרת, אפשר לקנות את אותם ניירות בבורסה מגופים שקנו אתמול — ובמחיר שוק שמשתנה לפי ביקוש והיצע. כל מי שיש לו חשבון ברוקרז' יכול להיכנס לשוק המשני. כאן מתקיים 99% מהמסחר.
שחר, גילון, מק"מ, גליל, גלבוע — מה כל אחד
הטבלה הבאה מציגה את סוגי האג"ח הממשלתי בישראל לפי השם הנוכחי, ולצדו השם ההיסטורי שעדיין מופיע בספרות ישנה. השמות הנוכחיים — לפי רשות ניירות-ערך והבורסה.
| סוג | שם נוכחי | שם היסטורי | מאפיין עיקרי |
|---|---|---|---|
| שקלית קבועה | ממשלתית שקלית | שחר | ריבית קבועה, שקל, לא-צמוד |
| שקלית משתנה | ממשלתית משתנה | גילון | ריבית משתנה (צמודה לריבית בנק ישראל), שקל |
| שטר-חוב קצר | מק"מ | — (תמיד מק"מ) | ללא ריבית תקופתית; נקנה בנכיון, נפדה בע.נ. |
| צמודת-מדד | ממשלתית צמודה | גליל / שגיא | קרן+ריבית צמודות למדד המחירים לצרכן |
| צמודת-מט"ח | ממשלתית מט"ח | גלבוע | קרן+ריבית צמודות לדולר — בעיקר היסטורי (ראה הערה) |
הערה על גלבוע: נכון ל-2017 הממשלה לא הנפיקה אג"ח ממשלתי צמוד-מט"ח חדש. סוג זה קיים כיום בעיקר בהנפקות קונצרניות. בפרק 3 נסביר את ההבדל.
שער — איך "אגורות" הפכו למחיר
זה המקום שמבלבל הכי הרבה מתחילים: אג"ח לא נקנה ב"שקלים" ישירות — הוא נקנה בשער, שמוצג כ"אגורות לשקל ע.נ."
דוגמה: שחר 1036 נסחר בשער 105. זה אומר: עבור כל שקל-ערך-נקוב שאתה קונה, תשלם 105 אגורות — כלומר 1.05 ש"ח. לכן, אם אתה קונה 10,000 שקל ע.נ. — תשלם 10,500 ש"ח.
מדוע השוק יכול לתמחר אג"ח מעל ערכו הנקוב? כי הריבית שהנייר משלם גבוהה מהריבית הנהוגה בשוק היום. אג"ח עם קופון 5% נהיה יקר מע.נ. כשהריבית בשוק יורדת ל-3%, כי הוא מבטיח תשלום גבוה יותר מהחלופות.
קריאת שוק
טבלת-מחירון — איך לקרוא
כל שורה היא אג"ח. "שער" = מחיר ל-100 ש"ח ע"נ (אגורות — כלומר שער 97 = 97 אגורות לכל ש"ח ע"נ).
| שם האג"ח | ע"נ | שער | קופון | פדיון | תשואה לפדיון |
|---|---|---|---|---|---|
| שחר 1027 | 1,000 ₪ | 103.40 | 4.25% | 03/2027 | 3.1% |
| שחר 1034 | 1,000 ₪ | 97.85 | 3.75% | 01/2034 | 4.0% |
| גילון 0229 | 1,000 ₪ | 99.20 | פריים−0.5% | 02/2029 | פריים−0.5% |
| גליל 6927 | 1,000 ₪ | 100.50 | 3.0%+מדד | 06/2027 | 2.8%+מדד |
| מק"מ 0626 | 1,000 ₪ | 98.10 | — | 06/2026 | 3.9% |
שורה אמיתית מהמחירון — בוא נקרא אותה ביחד
הטבלה שלמעלה לימדה את העיקרון. עכשיו ניקח שורה אחת אמיתית, כפי שהופיעה באתר הבורסה ובאתרי המידע הפיננסי ב-12.6.2026, ונקרא אותה שדה-שדה:
| שדה במחירון | ממשל שקלית 0330 | מה זה אומר |
|---|---|---|
| שם הנייר | ממשל שקלית 0330 | השם מקודד את הפדיון: 03 = מרץ, 30 = שנת 2030. "שקלית" = לא-צמודה, ריבית קבועה (שחר לשעבר). |
| שער | 92.05 | 92.05 אגורות לכל 1 ש"ח ע.נ. — הנייר נסחר בהנחה של כ-8% מתחת לערך-הפדיון. |
| קופון | 1% | ריבית נקובה נמוכה — הנייר הונפק בתקופת ריבית-אפס. לכן ההנחה במחיר: היא משלימה את הפער מול הריבית של היום. |
| תשואה ברוטו | 3.32% | התשואה השנתית לפדיון לפני מס — המספר שמשווים בו אג"ח לאג"ח. |
| תשואה נטו | 3.15% | אחרי מס. באג"ח שקלית: 15% מהרווח הנומינלי. באג"ח צמודת-מדד: 25% מהרווח הריאלי (נכון ל-2026). נטו הוא המספר להשוואה מול פיקדון. |
| מח"מ | 3.74 | משך-חיים-ממוצע של התקבולים, בשנים — מד-הרגישות לריבית: עליית-תשואות של 1% תוריד את המחיר בכ-3.7%. |
הסדר הנכון לקריאת שורה: קודם השם (מה הנייר ומתי נפדה) — אחר-כך התשואה ברוטו (מה מקבלים) — אחר-כך המח"מ (כמה הנייר רגיש לריבית) — ורק בסוף השער. מתחילים עושים את ההפך: רואים "92" וחושבים "זול", רואים "120" וחושבים "יקר". אבל שער גבוה פשוט אומר קופון גבוה מריבית-השוק, ושער נמוך — קופון נמוך ממנה. התשואה לפדיון כבר שקללה את הכל. משווים תשואות, לא שערים.
קופון — הריבית שהיא לא ריבית בנק
קופון הוא הריבית השנתית שמשולמת על ע.נ. של האג"ח. שחר עם קופון 3.25% ישלם 3.25 אגורות בשנה לכל שקל-ע.נ. שמחזיקים.
שני דברים שכדאי לדעת:
– הקופון הוא קבוע ביום ההנפקה ואינו משתנה לאורך חיי הנייר (למעט גילון, שהקופון שלו צמוד לריבית בנק ישראל).
– הקופון משולם בד"כ פעמיים בשנה. ביום תשלום-הקופון מחיר הנייר קופץ מטה בדיוק בגובה הקופון — הכסף יצא מהנייר לכיס המחזיק. זה לא הפסד; זה העברת ערך. (תראו את "שן-המסור" בפרק 2.)
הצמדה: איך הקרן מגנה על עצמה מאינפלציה
אג"ח לא-צמוד: הממשלה מחזירה בסוף בדיוק את ע.נ. שהלווית. אם אינפלציה שחקה 10% — הכסף שמחזירים שווה פחות בערך ריאלי.
אג"ח צמוד-מדד: הממשלה מחזירה את ע.נ. כפול יחס-ההצמדה — כמה עלה מדד המחירים לצרכן מיום ההנפקה עד יום הפדיון. כך, אם המדד עלה 20% ב-10 שנים, תקבל ע.נ. × 1.2. הגנה אינפלציונית.
לפרטים מלאים — פרק 3.
דוגמה מלאה, שלב-אחר-שלב, על אג"ח ממשלתית אמיתית — משער-הקנייה ועד התשואה נטו: בפרק איגרות-החוב של "הבורסה למתחילים".
תשואה לפדיון — המדד שמשווים בו הכל
שער של אג"ח אומר כמה שילמת. אבל כמה אתה מרוויח? זו התשואה לפדיון (Yield to Maturity).
תשואה לפדיון מחשבת: נניח שתחזיק את הנייר עד הפדיון — מה הריבית השנתית האפקטיבית שקיבלת על ההשקעה שלך, בהתחשב בשער שקנית, בקופון השנתי, ובסכום שתקבל בפדיון?
חישוב-תשואה
מתחילים רואים שער של 105.3 וחושבים שזה 105 שקלים. השער הוא באגורות, לא בשקלים. יחידה אחת של אג"ח בשער 105.3 עולה 1.053 ₪. כדי לחשב כמה תשלמו — כפלו את השער בכמות היחידות וחלקו ב-100.
A − B = C — שלושת המרכיבים
תשואה לא מגיעה רק מהריבית — היא גם מרווח/הנחה של המחיר ביחס לערך הנקוב.
−
=
כשאג"ח נסחרת מתחת לערך-הנקוב (B < 100) — הרווח C גדל → תשואה גבוהה. כשנסחרת מעל (B > 100) — C קטן → תשואה נמוכה. זה בדיוק ה"עלות" שמשלם השוק על אג"ח בטוחה.
תשואה מחושבת בשלושה אופנים:
– נומינלית: לפי שקלים נומינליים.
– ריאלית: מנוכה מאינפלציה — רלוונטי לאג"ח צמוד.
– דולרית: מנוכה שינוי שער-חליפין — רלוונטי כשמשווים לאלטרנטיבות זרות.
עקום התשואה — תמונת-הריבית של שוק האג"ח
אם תסדר את כל האג"ח הממשלתיות הסחירות לפי מועד פדיון, ותרשום לצד כל אחת את התשואה שלה — תקבל עקום תשואה. בדרך כלל, אג"ח לטווח ארוך יותר משלם תשואה גבוהה יותר — כי שנים רבות של אחזקה = יותר אי-ודאות = המשקיע דורש פיצוי.
עקום תשואה "תקין" עולה מימין לשמאל (מקצר לארוך). כשהעקום "שטוח" או "הפוך" — זה אות שהשוק מצפה לשינוי בריבית. בנק ישראל מפרסם עדכון יומי לעקום.
אג"ח — יסודות
עקום-התשואה — עיקרון
בדרך-כלל, אג"ח לטווח ארוך יותר = תשואה גבוהה יותר. אבל לפעמים העקום מתהפך — סימן אזהרה.
עקום הפוך (שיפוע שלילי)
מה זה אומר עבורך
ברוב קרנות הפנסיה בישראל, בין 30% ל-60% מהנכסים מושקעים באג"ח ממשלתי ישראלי. כשבנק ישראל מעלה ריבית — ערך האג"ח הוותיקות יורד (כי ניירות חדשים יציעו ריבית גבוהה יותר). לכן ב-2022, כשהריבית עלתה בחדות, קרנות הפנסיה ספגו הפסד בתיק האג"ח שלהן. ההסבר שלמדת כאן — שלושה פרמטרים: שער, קופון ותשואה — הוא בדיוק ה-DNA שצריך כדי להבין למה.
פרק זה הוא חינוך פיננסי — הסבר מנגנונים, לא ייעוץ השקעות. אין בו המלצה לרכישת ניירות ערך.
ידעתם?
בורסת תל אביב נוסדה בשנת 1953, אבל מסחר באיגרות חוב ממשלתיות בישראל התחיל עוד קודם — מילוות המדינה הראשונים הונפקו ב-1949, שנה אחרי הקמת המדינה, כדי לממן את מלחמת העצמאות.