התוצר העסקי: איך המגזר הפרטי הפך לשלושה רבעים מהמשק

1.47 טריליון ש"ח — זה הערך המוסף שנוצר ב-2024 בחברות ובעסקים הישראליים שמוכרים במחירי שוק, לפי הודעת החשבונות הלאומיים של הלמ"ס. באותה שנה עמד התוצר המקומי הגולמי כולו על 2.01 טריליון ש"ח. במילים אחרות, כמעט שלושה רבעים מהפעילות הכלכלית במדינה נוצרים בשוק, והשאר — ממשלה, מלכ"רים ושירותים שאין להם מחיר — משלימים את התמונה. באמצע שנות ה-2000 היחס נראה אחרת לגמרי: כ-64%. העמוד הזה עוקב אחרי המספר בשלושה מונחים — שקלים שוטפים, צמיחה ריאלית ותוצר לנפש — ומראה גם היכן הנתונים הפתוחים נגמרים.

לא כל התמ"ג הוא עסקים: מה נכלל בתוצר העסקי ומה נשאר בחוץ

התמ"ג, בהגדרת הלמ"ס, הוא סך הערך המוסף שנוצר בתוך גבולות המדינה בשנה קלנדרית — כולל פעילות של הממשלה ושל מוסדות ללא כוונת רווח, שהתוצרת שלהם אינה נמכרת בשוק ולכן נמדדת בעיקר לפי העלות. התוצר העסקי הוא תת-קבוצה צרה יותר: חברות ועסקים שמוכרים מוצרים ושירותים במחירי שוק ומתחרים על לקוחות. הפער בין השניים הוא בגסות המגזר הציבורי — ב-2024 מדובר בכ-533 מיליארד ש"ח, חישוב פשוט של ההפרש בין שני המספרים הרשמיים. בית ספר ציבורי, בית חולים ממשלתי ושירותי ביטחון נספרים שם, רק לא במחיר שהשוק היה קובע להם.

הפילוח הענפי מחדד מה בעצם נמצא בתוך ה-1.47 טריליון. לפי ה-OECD, חקלאות, ייעור ודיג תרמו 1.3% מהערך המוסף, ותעשייה כולל בנייה — 20.8%. כל היתר הוא שירותים: עסקיים, פיננסיים וציבוריים. מכאן שהתוצר העסקי אינו שם נרדף ל"תעשייה"; רובו יושב מזה שנים בשירותים, ובראשם שירותי המידע והתוכנה. מי שמחפש את המגזר העסקי בארובות של מפעלים מסתכל על החלק הקטן יותר של התמונה.

משקל בשקלים: התוצר העסקי גדל פי שלושה, ובאמצע הדרך חסרות 14 שנים

נקודת הפתיחה הרשמית שנמצאה בלוחות הפתוחים היא 2006: תמ"ג של 707.2 מיליארד ש"ח ותוצר עסקי של 452.7 מיליארד ש"ח, במחירים שוטפים. נקודת הסיום היא 2024: 2.01 טריליון ש"ח ו-1.47 טריליון ש"ח בהתאמה. במונחים נומינליים זהו גידול של פי יותר משלושה בתוצר העסקי ופי כמעט שלושה בתמ"ג הכולל — פער קטן אך עקבי לטובת המגזר העסקי, שהוא בדיוק מה שמסביר את השינוי במשקלים.

קריאת הסדרה מראה שתי מדרגות ולא מדרון אחיד. בשנים 2006–2008 שני הקווים עולים כמעט במקביל, בקצב נומינלי דו-ספרתי מצטבר; ב-2009, שנת המשבר הפיננסי, התמ"ג הנומינלי עדיין עולה ל-835.4 מיליארד ש"ח — תזכורת שמספר בשקלים שוטפים יכול לגדול גם כשהפעילות הריאלית כמעט עומדת. בין 2009 ל-2024 נפרש הפער הגדול: התוצר העסקי כמעט משלש את עצמו.

כאן נמצא גם הממצא הפחות נעים. אין במאגרים הפתוחים שנבחנו סדרה רצופה של תוצר עסקי לשנים 2010–2023 — ארבע-עשרה שנים שבהן אפשר לצייר רק קו מקווקו בין שתי נקודות קצה. הנתונים קיימים בלוחות החשבונות הלאומיים המלאים של הלמ"ס, אבל לא בפורמט שנשלף בקלות. כך יוצא שהמשק שילש את עצמו בשקלים, בעוד התיעוד הפתוח באמצע הדרך מסתכם בלוח שנעצר ב-2009.

מ-64% ל-73%: מה הזיז את הגבול בין המדינה לשוק

היחס בין שני המספרים הוא הסיפור האמיתי. ב-2006 היווה התוצר העסקי כ-64% מהתמ"ג; בשנים 2007–2008 היחס נשאר יציב באזור 64%–65%; ב-2024 הוא עומד על כ-73%. אלה ערכים מחושבים מנתוני הלמ"ס, לא מספרים שמופיעים כשורה מוכנה בפרסום. ההפרש — כתשע נקודות אחוז — נשמע צנוע, אבל במונחי 2024 הוא שווה מאות מיליארדי שקלים של פעילות שעברה מצד אחד של הגבול לצד השני.

שלוש קבוצות הסברים עולות מהמקורות הרשמיים. הראשונה היא הרכב הצמיחה: התרחבות ההייטק והייצוא מגדילה ערך מוסף שנמדד במחירי שוק, ולכן נספר כולו בצד העסקי. השנייה היא מבנית — הפרטה ומעבר של פעילויות שסופקו בעבר על ידי המדינה לגופים עסקיים משנים את השיוך גם כשהשירות עצמו זהה. השלישית, ופחות אינטואיטיבית, היא מדידה: מרכז המחקר והמידע של הכנסת תיעד מעבר למתודולוגיה מעודכנת למדידת התוצר, שכללה שינויים באופן שבו נרשמים ענפים ופעילויות מסוימות.

נומינלי מול ריאלי: מה נשאר מהצמיחה אחרי שמנכים מחירים

גידול נומינלי אינו צמיחה. מספר בשקלים שוטפים הוא מכפלה של כמות במחיר, ולכן הוא עולה גם כשהמחירים בלבד עולים. הכלי שמפריד ביניהם הוא סדרת הצמיחה הריאלית — שינוי בתוצר במחירים קבועים. סדרת קרן המטבע הבינלאומית לישראל מציגה שיא של 6.3% ב-2007, ומיד אחריו נפילה ל-1.2% בלבד ב-2009, בשיא המשבר הפיננסי העולמי. הפער בין שתי השנים האלה ממחיש למה אי-אפשר להסתפק בקו העולה של השקלים.

התבנית שהסדרה מציירת היא של משק תנודתי סביב ממוצע גבוה יחסית: רוב שנות העשור השני נעות בין 2% ל-4.5%, ואז שתי חריגות קיצון — מינוס 1.8% בשנת הקורונה 2020, ומיד אחריה קפיצה של 9.3% ב-2021, שהיא בעיקר תיקון ולא זינוק אמיתי בכושר הייצור. הקצה העדכני חד לא פחות: 0.95% ב-2024, השנה שבה התוצר העסקי הנומינלי דווקא הגיע לשיא. הערך המדווח ל-2025 עומד על 2.9%.

מדד המחירים לצרכן של הלמ"ס, שבסיסו הנוכחי הוא ממוצע 2024, הוא המתרגם המוכר בין שקלים למונחים ריאליים — אף שבחשבונות הלאומיים משמשים מדדי מחירים ייעודיים לתוצר ולא בהכרח מדד סל הצריכה. הסדרה מראה התמתנות: קצב שנתי סביב 3% במהלך 2025, ו-1.5% במדד יולי 2026. מדד שתפקידו למדוד כמה עולה סל הקניות מגויס דרך קבע גם למשימה של הפיכת מיליארדים לצמיחה.

תוצר לנפש: מ-36 אלף דולר ל-54 אלף — ומה זה אומר על המגזר העסקי

המונח השלישי מחלק את העוגה במספר האנשים. לפי הבנק העולמי, התוצר לנפש בישראל בדולר שוטף עמד על 36.1 אלף דולר ב-2015, ועל 54.2 אלף דולר ב-2024 — עלייה של כ-50% בתוך תשע שנים. ה-OECD, שמודד בכוח קנייה ולא בשער חליפין, מדווח על 53.9 אלף דולר לנפש, נתון שממקם את ישראל בקבוצת המדינות בעלות ההכנסה הגבוהה.

הסדרה הדולרית עולה, אבל לא בקו ישר, וכדאי לדעת למה. בין 2022 ל-2023 היא יורדת מ-54.9 אלף ל-52.1 אלף דולר — ירידה שנובעת במידה רבה משער החליפין ולא מהתכווצות פיזית של הייצור. הקצה העדכני, 60.3 אלף דולר ב-2025, נובע בין השאר מהכיוון ההפוך. תוצר לנפש בדולר יודע לרדת ולעלות גם בשנים שבהן דבר לא השתנה במפעל, רק בבנק.

מה לגבי תוצר עסקי לנפש? סדרה רשמית כזו לא נמצאה במקורות הפתוחים. אפשר להעריך אותה בקירוב בלבד: אם המגזר העסקי מהווה כ-73% מהתמ"ג, הרי שחלקו בתוצר לנפש במונחי כוח קנייה הוא בסביבות 36–40 אלף דולר, בהתאם לשנה ולחלק המדויק. זהו חישוב מקורב ולא נתון רשמי, והוא מוצג כאן כסדר גודל בלבד.

2.01 מול 2.00: למה שני מקורות רשמיים לא מסכימים על אותה שנה

לאותה שנת 2024 יש שני מספרים רשמיים: הלמ"ס מדווחת על תמ"ג של 2.01 טריליון ש"ח, וה-OECD מציג באותה טבלה 2.00 טריליון ש"ח — ובמונחי דולר, 540.3 מיליארד. ההפרש הוא כ-7 מיליארד ש"ח, סכום שבכל הקשר אחר היה נקרא תקציב של משרד ממשלתי, וכאן הוא בעיקר תוצאה של עיתוי עדכון, עיגול והתאמות הגדרה בין מערכת המדידה הישראלית למסגרת האחידה של הארגון.

חלוקת התפקידים בין הגופים ברורה יחסית, ושווה להכיר אותה לפני שמצטטים מספר:

• הלמ"ס — המקור הראשי. היא מודדת, מפרסמת את החשבונות הלאומיים ומגדירה מהו תוצר עסקי. כל שאר המקורות נשענים עליה.
• בנק ישראל — מפרסם סדרות רבעוניות ארוכות של התוצר ושל תוצר המגזר העסקי, ומסביר את הקשרים בין תוצר, הכנסה, חיסכון ומחירים.
• מרכז המחקר והמידע של הכנסת — לא מקור לסדרות, אלא לתיעוד של שינויי מתודולוגיה והשלכותיהם על השוואות רב-שנתיות.
• ה-OECD וארגונים בינלאומיים — מתאימים את הנתונים הישראליים למסגרת השוואתית, ולכן המספרים שלהם קרובים אך לא זהים.

המסקנה המעשית פשוטה: אין "מספר אחד נכון" לתמ"ג, יש מספר שנמדד בשיטה מסוימת בנקודת זמן מסוימת. כשמשווים שנים, כדאי להישאר בתוך אותו מקור לכל אורך הסדרה, ולא לתפור נקודות משלושה גופים שונים לגרף אחד.

מה עדיין לא יודעים: הסדרה שחסרה היא תוצר עסקי לנפש

שלוש סדרות שהיו הופכות את התמונה למלאה אינן זמינות במאגרים הפתוחים שנבחנו. הראשונה היא תוצר עסקי במחירים קבועים לאורך שני עשורים — בלעדיה אי-אפשר לומר בוודאות כמה מהגידול פי שלושה הוא ייצור נוסף וכמה הוא מחירים. השנייה היא תוצר עסקי לנפש, שאין לו שורה רשמית בשום פרסום שנסקר כאן. השלישית היא סדרת החלק בתמ"ג לכל שנה ברצף, ולא רק בנקודות קצה.

הדרך להשלים אותן ידועה ואינה דורשת המצאה: לוחות החשבונות הלאומיים המלאים של הלמ"ס מכילים תוצר עסקי לפי ענף ובמחירים קבועים, וסדרות האוכלוסייה של אותה לשכה מכילות את המכנה. חיבור של השניים מייצר סדרה של תוצר עסקי לנפש, נומינלית וריאלית. לצד זה, הסדרות הרבעוניות של בנק ישראל מאפשרות לבדוק את התנהגות המגזר העסקי ברזולוציה גבוהה יותר מהשנתית.

שתי אזהרות נלוות. ראשית, כל חיבור כזה חוצה שינויי מתודולוגיה, ולכן השוואה של שנה לפני שינוי הגדרה לשנה שאחריו עשויה להראות "קפיצה" שלא התרחשה בשטח. שנית, גם הסדרה המושלמת ביותר לא תספר דבר על חלוקת ההכנסה: משק שבו המגזר העסקי מייצר שלושה רבעים מהתוצר אינו בהכרח משק שבו שלושה רבעים מהאנשים מרגישים זאת. המדינה מודדת את התוצר העסקי בפירוט ענפי מרשים, ומשאירה את החלוקה במספר התושבים לקורא.