מה חזו הכלכלנים ל-2026 — מדד-התחזיות של MSL מול המציאות

ב-15 בדצמבר 2025 העריך בית ההשקעות הפניקס, באחד הקדימונים בגלובס, שבנק ישראל צפוי להותיר את הריבית ללא שינוי בהחלטה הקרובה בינואר. שלושה שבועות אחר-כך, ב-5 בינואר 2026, בנק ישראל הוריד את הריבית ל-4%. גם החלק השני של אותה תחזית — הפחתה נוספת בפברואר או במרץ — לא קרה: ההורדה הבאה הגיעה רק ב-25 במאי.

זה לא סיפור על תחזית אחת שהחטיאה. זה הסיפור על מה שקורה כשמישהו טורח לשמור את התחזיות ולבדוק אותן אחר-כך — וזה כמעט אף פעם לא נעשה. אספנו 48 תחזיות כלכליות שפורסמו בתקשורת הישראלית סביב פתיחת 2026 — ריבית, אינפלציה, דולר, מדדי מניות ומחירי דיור, של בנקים, בתי-השקעות וגופים רשמיים. מתוך חמש התחזיות שכבר הגיע מועדן וניתן היה לציין אותן מול מספר רשמי — שתיים קלעו ושלוש החטיאו.

אחת אחת — מה נחזה מול מה שקרה

אלה התחזיות שכבר הגיע מועדן, וניתן היה להעמיד כל אחת מהן מול מספר רשמי אחד. כל תיבה היא תחזית אחת: מה נאמר, מתי, ומה קרה בפועל.

תחום 1 — ריבית: השנה שבה בנק ישראל הפתיע פעמיים

נקודת-הפתיחה ידועה: בסוף 2025 עמדה הריבית על 4.25%, אחרי ההורדה הראשונה בנובמבר. משם התחילו הגופים לצייר את 2026. חטיבת המחקר של בנק ישראל עצמו (5 בינואר 2026) חזתה ריבית ממוצעת של 3.5% ברבעון הרביעי. בנק הפועלים נתן 3.25%–3.5%. דיסקונט נתן 3%–3.5%, עם ניסוח של "לפחות שלוש הפחתות". מיטב הייתה האגרסיבית מכולן: 3.0%–3.25%.

מה קרה בפועל עד אוגוסט: הורדה מפתיעה ל-4% בינואר, שתי החלטות של "עצור" בפברואר ובמרץ, ואז הורדה ל-3.75% במאי והורדה ל-3.5% ביולי. במילים אחרות — הריבית הגיעה כבר באמצע השנה לרמה שבנק ישראל חזה לסופה.

שתי תחזיות-ביניים כבר נסגרו, ושתיהן החטיאו. הפניקס — אי-שינוי בינואר ועוד הפחתה בפברואר או במרץ; שני החלקים החטיאו. מיטב העריכה ב-14 בינואר שההורדה הבאה תהיה ב-30 במרץ, ובאותו יום בדיוק הריבית נותרה ללא שינוי. שימו לב לכיוון של שתי ההחטאות: אחת פספסה כי המהלך היה מהיר מדי, השנייה פספסה כי הוא היה איטי מדי. דווקא מי שמקבל את החלטות הריבית הפתיע את מי שמנסה לחזות אותן — פעם בכיוון מהיר מדי, ופעם בכיוון איטי מדי.

תחום 2 — אינפלציה: הקונצנזוס קלע במדד אחד, והשנה רצה מתחת לכולם

בקדימון-המדד של גלובס מ-14 בינואר נעו התחזיות למדד דצמבר בין 0.1%- ל-0.1%. המדד בפועל: 0.0%. בנק הפועלים, שחזה 0% עד 0.1%, קלע. פסגות, שחזתה 0.1%-, החטיאה בעשירית האחוז — וזו בדיוק הסיבה שהמדד מתעד גם את גודל השגיאה ולא רק פגיעה/החטאה. האינפלציה השנתית של 2025 נסגרה על 2.6%, בתוך טווח הקונצנזוס של 2.5%–2.8%.

לשנת 2026 עצמה הטווח שנאסף רחב להפתיע: דיסקונט 1.6%, בנק ישראל 1.7%, UBS 1.8%–1.9%, מיטב ומזרחי-טפחות סביב 2%, סיגמא קלאריטי 2.5%. נכון למדד יולי 2026 האינפלציה השנתית עומדת על 1.5% — נמוכה מכל התחזיות שנאספו, כולל הנמוכה שבהן.

תחום 3 — דולר-שקל: הקריאה הדרמטית של השנה, והיא קלעה

ב-29 בינואר 2026 פרסם בנק ההשקעות UBS דוח שצוטט בכלכליסט: השקל ימשיך במסע ההתחזקות האגרסיבי שלו ויגיע ל-3 שקלים לדולר כבר במחצית הראשונה של 2026. באותו יום זה נשמע נועז — שער כזה לא נראה בישראל מאז 1995. ב-15 באפריל 2026 נקבע השער היציג על 2.9902 שקלים. פגיעה, ועם חודשיים וחצי מרווח.

מגדל שוקי הון, שהעריכה בסקר גלובס מ-2 בינואר שהדולר יכול לרדת לאזור 2.8–3 שקלים, נראית כרגע קרובה גם היא: אמצע אוגוסט — 2.95 שקלים. דיסקונט, עם טווח של 3.00–3.12 לסוף השנה, תלויה לגמרי במה שיקרה עד דצמבר, ולכן התחזית שלה נשארת פתוחה.

תחום 4 — מדדי מניות: כולם שוריים, השאלה רק כמה

סקר בתי-ההשקעות של גלובס מ-2 בינואר 2026 ריכז תשעה גופים, וכולם בלי יוצא מן הכלל חזו שנה חיובית בתל אביב. מהזהירים — מזרחי-טפחות ולידר, 8%–9% לת"א-35 — ועד האופטימיים: הורייזן, מגדל וסיגמא קלאריטי, 15%–18%. דיסקונט לבדה: 16%. גם ל-S&P 500 כל התחזיות חיוביות, בין 7% (מזרחי-טפחות) ל-15% (לידר ומגדל). בוול סטריט עצמה, כפי שצוטט בגלובס ובכלכליסט בנובמבר-דצמבר, הטווח נע בין 6,500 בתרחיש מיתון של סטיפל ל-8,000 של דויטשה בנק.

כל התחזיות האלה נסגרות רק ב-31 בדצמבר 2026, ולכן אין להן עדיין ציון. עובדה אחת שכבר קרתה ראויה לציון: ת"א-125 זינק ב-9% בינואר לבדו — כלומר חלק מהתחזיות השנתיות "נוצלו" כמעט במלואן בחודש הראשון. אם התחזית שלך התממשה בשבועות הראשונים, השאלה כבר לא "האם צדקתי" אלא "מה נשאר לשנה".

תחום 5 — דיור: התחום שכמעט אין בו מה למדוד

זה ממצא בפני עצמו, ואולי המפתיע מכולם. מכל חמשת התחומים, דיור הוא היחיד שבו התקשינו למצוא תחזיות מוסדיות שעומדות בתנאי הקבילות. רק שני גופים נכנסו למאגר: IBI, שהעריך בכלכליסט בסוף דצמבר שנמשיך לראות ירידות מחיר שיסתכמו באחוזים בודדים, ופסגות — עם תחזית לסעיף הדיור במדד, שהוא שכירות ולא מחירי דירות. שני דברים שונים לגמרי, וחשוב לא לערבב ביניהם.

רוב מה שמתפרסם על "לאן הולכים מחירי הדירות" הוא כיוון בלי מספר, מומחים בלי שיוך מוסדי, או יזמים עם אינטרס. מי שמחפש תחזית דיור שאפשר לבדוק בדיעבד — כמעט ואין לו את מי לצטט. זה לא אומר שאין מידע; זה אומר שהמידע לא נשמר בצורה שאפשר לחזור אליה.

הפרק העולמי — 6,582 תחזיות, ותוצאה של 46.9%

בין 2005 ל-2012 ניהל אתר המחקר האמריקאי CXO Advisory את המעקב השיטתי הגדול ביותר שנעשה אי-פעם אחרי תחזיות מומחים לשוק המניות: 6,582 תחזיות של 68 מומחים. התוצאה הסופית: 46.9% דיוק. פחות מהטלת מטבע.

ההסבר חשוב לא פחות מהמספר, ואי-אפשר לדלג עליו: לא כי המומחים טיפשים, אלא כי שווקים מתמחרים במהירות את מה שכולם כבר יודעים, ומה שנשאר לחזות הוא בדיוק החלק שאף אחד לא יודע. תחזית טובה היא ניתוח של מה שידוע — והחלק שנשאר בלתי-ידוע הוא, מעצם הגדרתו, הקשה ביותר.

חמש התחזיות הסגורות הראשונות שלנו — שתי פגיעות, שלוש החטאות — יושבות על הקו הזה. וכאן הסייג המיידי: המדגם קטן מכדי לקבוע משהו על גוף כזה או אחר.

מתודולוגיה — מה נכנס למאגר ואיך ניתן הציון

תחזית נכנסת למאגר רק אם כל ארבעת התנאים מתקיימים. אין חלקיות, ואין "כמעט".

• מספרית — ערך, טווח צר, או כיוון עם סף כמותי.
• מתוארכת — אופק מוגדר.
• פומבית — פורסמה בכתבה או בסקירה פתוחה.
• מצוטטת — עם קישור חי למקור, בשם הגוף החוזה.

"צפויה תנודתיות" לא נכנס. "גורם בשוק מעריך" לא נכנס. המאגר עוקב אחרי מוסדות ולא אחרי אנשים; תחזית של גוף זר שצוטטה בתקשורת הישראלית נכנסת כ"תחזית כפי שצוטטה" ומסומנת בהתאם.

מקורות-האמת קבועים מראש: הודעות הריבית של בנק ישראל, מדד המחירים לצרכן של הלמ"ס, השער היציג של בנק ישראל, שערי הסגירה של הבורסות, ומדד מחירי הדירות של הלמ"ס. כל ערך-אמת נבדק משני מקורות בלתי-תלויים; אם הם לא מסכימים, התחזית לא מקבלת ציון עד לבירור.

ולבסוף, זכות תגובה: גוף שסבור שציון שגוי מוזמן לפנות אלינו; ערעור מוצדק יתוקן ויתועד בפומבי.

ארבע נקודות זהירות — מה המדד הזה עדיין לא יודע

• המדגם קטן. חמש תחזיות סגורות הן אנקדוטה, לא סטטיסטיקה. יחס של 2:3 יכול להתהפך לגמרי ברבעון הבא.
• הטיית הזמינות. נכנסו רק תחזיות שפורסמו בערוצים פתוחים. גוף שמפרסם מאחורי חומת-תשלום או רק ללקוחות מיוצג בחסר. ניסינו לבדוק גם אחורה, לתחזיות שנעשו לקראת 2025, ומצאנו רק חמש שעומדות בתנאי הקבילות — בין היתר כי ארכיוני הסקירות הישנות אינם פתוחים. גם זה ממצא: את רוב התחזיות אי-אפשר לבדוק בדיעבד, כי הן פשוט לא נשמרות בפומבי.
• הגדרות שלא מתלבשות זו על זו. "אינפלציה ב-2026" אצל גוף אחד היא דצמבר-מול-דצמבר, אצל אחר ממוצע רבעון רביעי, ואצל שלישי שנים-עשר חודשים קדימה מיום הפרסום. אנחנו רושמים את ההגדרה המקורית, אבל השוואה בין גופים לעולם לא תהיה נקייה לגמרי.
• תחזיות מתעדכנות. גוף שחזה בדצמבר וטעה — לרוב עדכן את התחזית במרץ. המאגר מציין כל תחזית מול הרגע שבו נאמרה. זה הוגן כלפי הקורא, אבל הגופים עצמם לא "נשארו" עם התחזית הישנה.

שורה תחתונה — מה זה אומר עליך

אם אתה קורא כותרות כלכליות — כשמתפרסמת תחזית, שאל שלוש שאלות: יש מספר? יש תאריך? מי בדיוק אמר? תחזית בלי שלושת אלה היא אווירה, לא מידע. זה בדיוק מבחן-הקבילות שהמדד עצמו עובר איתו, והוא עובד באותה מידה כשקוראים עיתון בבוקר.

אם אתה מקבל החלטות לפי תחזיות — משכנתא, פיקדון, חיסכון — התייחס לתחזית כתרחיש אחד מכמה, לא כעובדה עתידית. מי שסגר מסלול משכנתא בינואר על בסיס "הריבית תרד במרץ" שילם על הביטחון הזה. והפער בין התחזיות — למשל אינפלציה בין 1.6% ל-2.5% לאותה שנה בדיוק — הוא עצמו המידע החשוב: הפער מודד כמה אי-ודאות יש במערכת.

אם אתה עוקב אחרי גוף מסוים — אל תשפוט לפי תחזית אחת. הערך האמיתי של מעקב הוא מצטבר: עשרות תחזיות, לאורך שנים, מול מספרים רשמיים. זו בדיוק הסיבה שהעמוד הזה נפתח בלי דירוג ובלי כתר — ויישאר כך עד שיהיו מספיק תחזיות סגורות כדי שהדירוג יאמר משהו.

הערה חינוכית: העמוד הזה נועד ללמד קריאה ביקורתית של תחזיות כלכליות — לא לקבוע מי צודק. תחזית היא נקודת-פתיחה לחשיבה, לא תחליף לה.