228 מיליארד ש"ח שוכבים בעו"ש — כמה ריבית המשפחה שלך מפסידה בכל שנה

נכון למרץ 2025, יתרות העו"ש של משקי הבית במערכת הבנקאית בישראל עמדו על כ-228 מיליארד ש"ח. מתוכם כ-211 מיליארד ש"ח — 92.4% — אינם נושאים ריבית כלל, לפי מסמך מרכז המחקר והמידע של הכנסת שנשען על נתוני בנק ישראל. באותה תקופה הריבית הממוצעת על פיקדון לזמן קצוב למשקי בית עמדה על 3.11%, ובכלל המשק על 3.99%, מול ריבית ממוצעת של כ-0.1% על יתרות עו"ש. זהו הפער שהעמוד הזה מודד: לא כמה הבנק מרוויח, אלא כמה משק בית מוותר בכל שנה על כסף שכבר נמצא בחשבון שלו.

נתון-העוגן: 211 מיליארד ש"ח בלי שקל ריבית — מה בדיוק נמדד במרץ 2025

המסמך שהוכן במרכז המחקר והמידע של הכנסת לקראת דיון בוועדת הכלכלה מודד דבר צר מאוד: יתרות העו"ש בזכות של משקי בית, והחלק מתוכן שאינו נושא ריבית. התוצאה — 228 מיליארד ש"ח יתרה כוללת, מתוכה 92.4% שאינם מתוגמלים בריבית כלשהי. זו אינה נקודה חריגה בזמן: סקירות שנשענות על נתוני בנק ישראל מצאו שבחודשי אוגוסט קודמים יתרת העו"ש של כלל הציבור עמדה על כ-232 מיליארד ש"ח, ושיעור הכסף שכן נשא ריבית נע בין 5.3% ל-8.4% בלבד.

חשוב להבחין בין שתי אוכלוסיות. אצל כלל הציבור — כולל חברות וגופים — שיעור הפיקדונות שאינם נושאים ריבית נמוך יותר; בסקירת מערכת הבנקאות של בנק ישראל שיעור הפיקדונות הנושאים ריבית עלה בהדרגה מ-58.1% לכ-64.2%. אצל משקי בית התמונה קיצונית בהרבה, וכמעט כל יתרת העו"ש נשארת מחוץ למשחק הריבית.

נתון נוסף מאותו מסמך מסביר למה הסכומים האלה גדולים כל כך: 8.6% מהחשבונות מחזיקים בכ-63% מהכסף בבנקים. כלומר מאחורי הממוצע מסתתרים חשבונות עם יתרות עו"ש גבוהות מאוד, שהריבית שהם מוותרים עליה נמדדת באלפי שקלים בשנה, לצד רוב גדול של חשבונות שמפסידים מאות בודדות. המערכת שמפרסמת את הנתון הזה בשקיפות מלאה היא גם זו שאינה מחויבת לומר עליו דבר ללקוח עצמו.

הסדרה המלאה: איך 1.29% הפכו ל-4.2% — ומה קרה אחר כך

הסדרה החודשית של ריביות הבנקים על פיקדונות, כפי שבנק ישראל מפרסם אותה, מראה מהלך חד. נקודת הפתיחה באמצע 2022 היא ריבית ממוצעת של 1.29%; בתוך פחות משנה וחצי היא טיפסה לרמה של 4.2%. זה לא היה תהליך הדרגתי-רך: בין הקיץ של 2022 לחורף שאחריו הריבית הכפילה את עצמה, ובאביב 2023 היא כבר חצתה את רף ה-4%. אחר כך הסדרה מתייצבת — עלייה של פחות מעשירית נקודת אחוז לאורך חודשים ארוכים.

מה שמעניין בסדרה הזו הוא לא השיא אלא קצב התגובה. העלייה בריבית הבסיסית במשק חלחלה לפיקדונות במהירות, ועצירת העלייה חלחלה אף היא מהר. הריבית על יתרות העו"ש של משקי בית, לעומת זאת, לא זזה כמעט בכלל לאורך כל התקופה ונותרה סביב 0.1%. כלומר גם כשהריבית במשק עלתה פי שלושה, אחד המוצרים הבנקאיים הנפוצים ביותר בישראל פשוט לא השתתף באירוע.

מעבר לכך, גם בתוך עולם הפיקדונות עצמו היה פער בין לקוחות. בפברואר 2023 הריבית הממוצעת על פיקדונות לזמן קצוב עמדה על 3.05% בכלל הפיקדונות ועל 2.65% למשקי בית; באפריל 2025 — 3.99% בכלל המשק מול 3.11% למשקי בית, פער של 0.88 נקודת אחוז על אותו מוצר. ניתוח של מרכז המחקר והמידע מצא שריבית הפיקדונות למשקי בית עלתה בכ-60% בלבד מהשינוי בריבית בנק ישראל — הנמוך מבין כל המגזרים.

המנגנון: למה כסף שלא זז הוא הנכס הטוב ביותר של הבנק

במאזן הבנקאי, יתרת העו"ש שלך היא התחייבות — הבנק חייב להעמיד לך את הכסף בכל רגע. אבל מכיוון שלא כל הלקוחות מושכים בו-זמנית, חלק ניכר מהיתרות המצטברות משמש בפועל כמקור מימון יציב: אשראי צרכני, משכנתאות, אשראי עסקי ונכסים נושאי ריבית. ההבדל בין מקור מימון שעולה 3% למקור מימון שעולה 0.1% הוא ההבדל כולו.

הנתונים הרשמיים מראים את שני צדי המרווח. בצד ההלוואות, הריבית הממוצעת על הלוואה צרכנית נמדדה בסביבות 8.96%; בצד הפיקדונות, פיקדון ל-6 עד 12 חודשים שילם באותה תקופה כ-4.17%, עם טווח של 3.6% עד 5.5% בין הבנקים. כל שקל שנשאר בעו"ש במקום לעבור לפיקדון מרחיב את המרווח הזה ישירות, כי הוא מוריד את עלות המימון של הבנק בלי לשנות דבר בצד ההכנסות.

רשות התחרות מדדה מדד שנקרא "ביצועי הפיקדונות" של משקי בית במטבע לא צמוד, שעמד ב-2022 על כ-85%. המספר הזה מלמד שהמערכת יודעת היטב להמיר כספים למוצרים נושאי ריבית כשהיא רוצה בכך. הפער בין היכולת הזו לבין 92.4% מיתרות העו"ש שנשארו ללא ריבית אינו פער טכנולוגי — הוא פער של תמריץ, והתמריץ הזה מוטה לכיוון אחד.

החישוב האישי: כמה עולה בשקלים להשאיר 15,000 או 50,000 ש"ח בעו"ש

החישוב עצמו פשוט להחריד, וזו בדיוק הנקודה. ההפרש בין ריבית הפיקדון לריבית העו"ש, כפול היתרה שנשארת בחשבון לאורך השנה. בנוסחה: L = B × (r_dep − r_osh), כאשר ריבית העו"ש הממוצעת למשקי בית היא כ-0.1% לפי מסמכי הכנסת.

שלוש ריביות רשמיות משמשות כאן כחלופות: פיקדון יומי בממוצע 1.47% ב-2025, פיקדון לזמן קצוב למשקי בית 3.11% באפריל 2025, ופיקדון שנתי בממוצע 4.03% ב-2025. היתרות עצמן — 15,000 ו-50,000 ש"ח — הן המחשה בלבד; אין במקורות הרשמיים נתון על יתרת עו"ש ממוצעת למשק בית בודד, וזו מגבלת נתונים אמיתית. הקורא יכול להציב את היתרה שלו במקום.

מה שהגרף מראה הוא שההפסד גדל באופן לינארי עם היתרה, אבל גם עם בחירת החלופה. המעבר מעו"ש לפיקדון היומי — המוצר הנזיל ביותר, שאפשר לשבור למחרת — סוגר כבר כמחצית מהפער מול הפיקדון לזמן קצוב, בלי להינעל לשום תקופה. המעבר לפיקדון שנתי סוגר את הפער כמעט כולו, במחיר של ויתור על נזילות לתקופה מוגדרת. אין כאן המלצה בין החלופות; יש כאן שלושה מספרים שמתארים את אותו כסף בדיוק.

האויב השקט: מה עושה מדד המחירים לצרכן לכסף שיושב בלי תשואה

גם אם מתעלמים לגמרי מריבית הפיקדונות, יש שחקן שני בחדר. סדרת מדד המחירים לצרכן של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראה שהאינפלציה השנתית בישראל נעה בשנתיים האחרונות בטווח שבין כ-3.6% בשיא לבין כ-1.5% בנקודה האחרונה שפורסמה, עם מגמת התמתנות ברורה אך לא אחידה.

המשמעות לכסף בעו"ש חדה: כשהמדד עולה ב-2.5% בשנה והחשבון משלם 0.1%, כוח הקנייה של אותה יתרה נשחק בכ-2.4% בשנה. זה לא הפסד שמופיע בדף החשבון — היתרה נשארת בדיוק אותו מספר — אלא הפסד שמופיע בסופרמרקט. יתרה שנשארת קבועה נומינלית לאורך שנתיים של אינפלציה כזו מאבדת כמעט 5% מערכה הריאלי, גם אם איש לא נגע בה.

מגמת ההתמתנות במדד אמנם מקלה על הפער, אבל היא פועלת בשני הכיוונים: ריבית בנק ישראל ירדה בסדרה היומית שלה מ-3% ל-2.75% בספטמבר 2026, ובעקבותיה צפויות לרדת גם ריביות הפיקדונות. במילים אחרות, כשהאינפלציה יורדת גם הפיצוי הפוטנציאלי יורד — בעוד הריבית על העו"ש, שהיתה אפסית גם כשהריבית במשק היתה 4.75%, אינה יכולה לרדת הרבה יותר מכאן.

סדרת החשבונאות הלאומית של בנק ישראל מספקת הקשר נוסף: שיעור החיסכון והריבית הריאלית במשק השתנו לאורך העשור, אך הכלי הבסיסי ביותר שבו משקי בית מחזיקים כסף לטווח קצר נשאר בלתי מושפע כמעט לחלוטין מכל אלה.

לאן הכסף כן בורח: הזרימה החודשית לקרנות כספיות כמדד להתעוררות

אם 92.4% מכספי העו"ש לא זזים, שווה לבדוק מה כן זז. סדרת הזרימה נטו לקרנות הנאמנות הכספיות של בנק ישראל מספקת מדד חודשי ישיר לתנועה של כסף סולידי קצר-טווח, והיא אינה שקטה בכלל.

הסדרה מראה זרימה חיובית עקבית ברוב החודשים, בסדרי גודל של 3 עד 6.5 מיליארד ש"ח בחודש בתקופות השיא, לצד חודשי יציאה נקודתיים שבהם הכסף נמשך החוצה — למשל ברבעון האחרון של 2025, שבו נרשמו שלושה חודשים רצופים של יציאה נטו. הנקודה האחרונה בסדרה, באוגוסט 2026, חוזרת לכ-4.1 מיליארד ש"ח כניסה בחודש בודד.

כדי לתת לזה קנה מידה: קצב כניסה של כ-4 מיליארד ש"ח בחודש הוא כ-48 מיליארד ש"ח בשנה — פחות מרבע מהיתרה שיושבת בעו"ש בלי ריבית. כלומר גם בשנים שבהן הציבור "התעורר" והסיט כספים לאפיקים נושאי תשואה, ההיקף שנותר בחשבון העובר ושב נשאר בסדר גודל אחר לגמרי.

שני החריגים בסדרה מלמדים משהו נוסף: חודשי היציאה מתרכזים סביב תקופות של ירידה צפויה בריבית, כלומר הכסף שכן זז הוא כסף שעוקב אחרי התשואה ומגיב לה. הכסף שנשאר בעו"ש, לעומתו, אינו מגיב לשום דבר — וזו בדיוק התכונה שהופכת אותו למקור מימון כה נוח.

שני הצדדים: תביעה ייצוגית, הצעת חוק — ולמה עדיין אין הכרעה

ההסבר המפריך שמושמע מצד המערכת הבנקאית הוא פשוט: חשבון עובר ושב אינו מוצר חיסכון אלא מוצר תשלומים. הוא נועד להוראות קבע, לכרטיס האשראי ולמשיכות, ולכן היסטורית לא נשא ריבית. הטענה הזו אינה חסרת בסיס — נזילות מיידית מלאה אכן עולה כסף למי שמספק אותה, וזו הסיבה שפיקדון יומי בריבית קבועה שילם באוגוסט 2026 כ-0.37% בלבד, לעומת 2.67% לפיקדון ל-6 עד 12 חודשים.

מנגד, בקשה לתביעה ייצוגית הוגשה נגד ארבעה בנקים בטענה שלא שילמו ריבית על יתרות עו"ש גם בתקופה שבה הריבית במשק היתה גבוהה. במקביל הוגשה בוועדת הכלכלה הצעת חוק המבקשת לחייב את הבנקים לשלוח הודעה ללקוח שיתרת העו"ש שלו עלתה על 15 אלף ש"ח במשך רבעון, ולציין שהכסף אינו צובר ריבית.

בדיוני הוועדה הועלתה גם ההסתייגות המעניינת ביותר: אם החובה להודיע חלה רק על יתרות שאינן צוברות ריבית, בנק יוכל לשלם ריבית סמלית של 0.01% ולהיפטר מהחובה כולה. כך נוצר מצב שבו חוק שנועד להגביר שקיפות עשוי להסתיים בריבית של מאית האחוז ובהודעה אחת פחות בתיבת הדואר.

מקורות

1. מרכז המחקר והמידע של הכנסת — יתרות עו"ש של משקי בית ושיעור היתרות ללא ריבית, על בסיס נתוני בנק ישראל — נכון למרץ–אפריל 2025 (נצפה 24/09/2026)
2. בנק ישראל, מאגר הסטטיסטיקה — ריביות הבנקים על פיקדונות ואשראי, סדרה חודשית — נכון לאוקטובר 2023 (הנקודה האחרונה בקטע הסדרה)
3. בנק ישראל, מאגר הסטטיסטיקה — קרנות נאמנות כספיות, זרימה חודשית נטו — נכון לאוגוסט 2026
4. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה — מדד המחירים לצרכן, כללי — נכון לאוגוסט 2026
5. בנק ישראל — מערכת הבנקאות בישראל, סקירה שנתית 2024 — נכון לשנת 2024
6. מרכז המחקר והמידע של הכנסת — פיקדונות הציבור וריביות לפי מגזרים — נכון לפברואר 2023
7. רשות התחרות — ביצועי הפיקדונות של משקי בית, פרק ג' — נכון לשנת 2022

הבהרה: המידע בעמוד זה הוא מידע כללי המבוסס על מקורות רשמיים, אינו ייעוץ פיננסי או המלצה לפעולה כלשהי, ואינו מתייחס לנסיבות של אדם מסוים. ריביות ותשואות משתנות לאורך זמן ובין גופים.