בפרק הזה
פרק זה כולל פירוט של שיעורי-מס ועיקרי-חוק — ראה דיסקליימר מס מאוחד בסוף.
הפתיחה
בינואר 2025, עלה המע"מ בישראל מ-17% ל-18% — אחוז שנראה קטן, אבל שווה כמה מיליארדי שקלים לממשלה ואחוז מכוח-הקנייה שלך. זה לא היה בשם "גירעון שנתי עקרוני" — זה היה, בין השאר, בגלל שב-2024 הגירעון הממשלתי קפץ לכ-7% מהתמ"ג — כ-135 מיליארד ₪ — בזכות (בגלל?) עלות-מלחמה שלא תוכנן. תקציב-מדינה הוא לא רק טבלת-חשבונאות; הוא פסיפס של החלטות-ערכים שיש להן מחיר.
הכנסות המדינה: מאיפה הכסף
ממשלת ישראל גבתה ב-2023 (לפני-מלחמה) הכנסות של כ-415 מיליארד ₪ (אוצר, דו"ח-שנתי 2023). ב-2024 הכנסות ירדו ועלו חליפות — המלחמה פגעה בחלק מהבסיס, אבל עליית-מחירים ומיסוי-נוסף הגדילו חזרה. ב-2025, עם העלאת-המע"מ ל-18%, הכנסות צפויות לגדול.
שלושת מקורות-הגבייה המרכזיים:
מס-הכנסה ומס-חברות
מס-הכנסה על יחידים: מדרגות מ-10% עד 50% (בתוספת מס-יסף על הכנסות גבוהות).
מס-חברות: 23% (נכון ל-2024–2025, רשות-המסים).
מה השתנה מ-2002: ב-2002, מס-החברות היה 36%. הורדה הדרגתית ל-23% שיפרה את כדאיות-ההשקעה הזרה ותרמה לגידול-הייטק.
מע"מ — מס-ערך-מוסף
שיעור נכון ל-1.1.2025: 18% (עלה מ-17% — רשות-המסים, ינואר 2025).
מע"מ מוטל על כל קנייה של צרכן-ישראלי בישראל. ייצוא-שירותים (כולל ייצוא-הייטק) פטור ממע"מ — מה שמשמר את יתרון-היצוא.
מיהו הנטל האמיתי? מע"מ אחיד של 18% כבד-יחסית על בעלי-הכנסה נמוכה: כשעני ועשיר קונים את אותו מוצר, שניהם משלמים 18% — אבל 18% מהכנסה של עני הוא נתח גדול בהרבה.
ביטוח לאומי ומס-בריאות
תשלומים שמועברים ישירות ממשכורת — מכסים פנסיה, אבטלה, קצבאות ומערכת-הבריאות.
הוצאות המדינה: לאן הכסף הולך
תקציב ישראל 2024: כ-632 מיליארד ₪ (הוצאה ממשלתית-כוללת, כולל ביטוח-לאומי — משרד-האוצר, 2024). הגירעון: כ-7% מהתמ"ג.
עיקרי-ההוצאה (ע"פ ספר-תקציב 2024, אומדן):
| תחום | אחוז מוערך מסה"כ |
|---|---|
| ביטחון ומשטרה | ~25%–28% (גדל בחדות ב-2024) |
| חינוך | ~13%–15% |
| בריאות | ~12%–14% |
| רווחה ותמיכה חברתית | ~18%–20% |
| תשלומי-ריבית על חוב | ~6%–8% |
| תחבורה, תשתית, ממשל | שאר |
ה-wow: תשלומי-ריבית על חוב-עבר "אוכלים" כ-6%–8% מהתקציב — כסף שלא הולך לבתי-ספר, לא לבתי-חולים, לא לתשתיות. ככל שהחוב גדל, נתח זה גדל — ומצמצם את כל השאר.
גירעון תקציבי: כשהוצאות עולות על הכנסות
גירעון = פער שבו הממשלה הוציאה יותר ממה שגבתה. הממשלה ממנת אותו בהלוואות — היא מנפיקה אג"ח.
יעד "כלל-הגירעון": ישראל קבעה לעצמה (חוק-יסוד-התקציב) שיעד-גירעון של כ-2.5%–3% מהתמ"ג בשנת שגרה. זה מה שמאפשר ירידה-הדרגתית ביחס-החוב/תמ"ג.
מה קרה ב-2024: גירעון של ~7% = כ-135 מיליארד ₪. זהו גירעון-מלחמה, לא גירעון-שגרה. בנק ישראל מדגיש שיש לחזור ל-3% עד 2026–2027 כדי לייצב את יחס-החוב.
קרנות-שריון: הכסף שנשמר
לישראל מספר רזרבות פיסקליות:
– קרן-העושר הלאומית (Sovereign Wealth Fund) — ישראל החלה לצבור הכנסות-גז בקרן ייעודית. עדיין קטנה ביחס לנורבגיה, אבל הכיוון ברור.
– יתרות-מט"ח של בנק ישראל (פרק 5) — ערובה לחוב-חיצוני.
הפרדוקס הישראלי: מדינת-רווחה נמוכה שמדברת גבוה
ישראל מוציאה על בריאות כ-7%–8% מהתמ"ג — נמוך לעומת OECD (~9.5%). על חינוך — כ-6%–7%, בינוני. על רווחה-חברתית — נמוך.
אבל ההשוואה מסתירה: ישראל מוציאה הרבה על ביטחון — הנטל-ביטחוני לנפש שלה בין הגבוהים בעולם. כל שקל שהולך לציוד-לחימה לא הולך לרווחה או תשתית.
הדינמיקה: מפלגות-שלטון בוחרות: ביטחון קשה לוותר עליו; רווחה = בעיקר תלויות-מדינה, ילדים, קשישים; חינוך = עלות-ארוכת-טווח שאינה בוחרת. אז הגירעון צומח, ולא פעם הפתרון מגיע מ… עליית-מע"מ.
למה "התקציב" גדול ממה שהמדינה באמת מוציאה
תקציב המדינה ל-2025 אושר על סכום של כ-756 מיליארד ש"ח — אבל מגבלת ההוצאה שנקבעה בו עמדה על כ-620 מיליארד ש"ח בלבד. הפער הזה, יותר מ-130 מיליארד ש"ח, הוא לא טעות חשבון. הוא בדיוק מה שקורה כשלא יודעים לקרוא את מבנה דו"ח-התקציב — ולכן כותרות שונות מדווחות מספרים שונים על אותה שנה.
בחלק הקודם ראינו את שלוש השורות שכולם מכירים: הכנסות, הוצאות, גירעון. עכשיו נפתח את הדו"ח עצמו ונראה איך הוא בנוי — כי המבנה הזה הוא מה שמסביר את הוויכוחים התקציביים שאתה שומע מדי שנה.
שני תת-תקציבים: רגיל ופיתוח
דו"ח התקציב, שאותו מכין אגף התקציבים באוצר לקראת כל שנה, מורכב משני תת-תקציבים נפרדים. התקציב הרגיל הוא העיקרי, וממנו משולמים הצרכים השוטפים: שכר עובדי המדינה, קניות שוטפות, ותשלומי הסעד והקצבאות. תקציב הפיתוח יושב בשוליו, ומכיל שני מרכיבים שונים זה מזה לגמרי — החזר חובות מצד אחד, והשקעות שמגדילות את כושר-הייצור העתידי של המשק (כבישים, מבני ציבור, רכבות, תשתיות) מצד שני.
גם בצד ההכנסות יש חלוקה דומה. התקציב הרגיל ממומן בעיקר ממיסים; תקציב הפיתוח ממומן בעיקר מהלוואות, בארץ ובחו"ל. בשנים שבהן המיסים לא מספיקים, גם חלק מהתקציב הרגיל ממומן בהלוואות — וזו בדיוק נקודת-המוצא לגירעון.
המלכודת: הלוואות נספרות כהכנסה, פירעון נספר כהוצאה
כאן נמצא המפתח לפער שפתחנו בו. בדו"ח-התקציב הברוטו, המלוות (ההלוואות) שהמדינה לוקחת נרשמות כשורת-הכנסה, ופירעון החובות של השנים הקודמות נרשם כשורת-הוצאה. כלומר, אותו "סך התקציב" כולל בתוכו גם את הכסף שהמדינה לוותה השנה וגם את הכסף שהיא החזירה על חובות העבר.
זו הסיבה שכותרת אחת תאמר "תקציב של 756 מיליארד" (הסכום הברוטו, כולל גיוס החוב ופירעונו) וכותרת אחרת תאמר "הוצאה של 620 מיליארד" (מגבלת ההוצאה נטו, בלי שירות-החוב). שתיהן נכונות — הן פשוט מודדות שני דברים שונים. מי שלא מבחין ביניהן יחשוב שמישהו מסתיר ממנו מספר.
תכנון מול ביצוע
זו הבחנה ששווה לזכור בכל פעם שמדווח מספר תקציבי. הצעת התקציב היא תחזית — מה האוצר צופה שיקרה. נתוני הביצוע, שמתפרסמים בתום השנה, הם מה שקרה באמת. הגירעון, למשל, נקבע כיעד מראש (ב-2025 יעד הגירעון עמד על 4.7% מהתוצר) — אבל הגירעון בפועל נמדד רק כשהשנה נסגרת. כשאתה שומע "הגירעון היה גבוה מהצפוי", זה בדיוק הפער בין השניים.
תשלומי העברה — הצינור שדרכו עוברות כל הקצבאות
רוב משרדי הממשלה לא מספקים את שירותיהם בעצמם, אלא דרך מוסדות אחרים: בתי חולים, קופות חולים, אוניברסיטאות, בתי ספר, עיריות, והמוסד לביטוח לאומי. הכספים שהממשלה מעבירה למוסדות האלה נקראים תשלומי העברה. המאפיין שלהם הוא שהמדינה לא קונה תמורתם שירות לעצמה — היא מעבירה כסף הלאה, כדי שהוא יגיע לאזרח.
הדוגמה הגדולה ביותר היא הקצבאות. כל הקצבאות שמשלם הביטוח הלאומי — זקנה, נכות, ילדים, אבטלה — עוברות דרך תשלומי-העברה מתקציב המדינה. בשנת 2022 שילם הביטוח הלאומי קצבאות בסכום כולל של כ-115 מיליארד ש"ח, וההיקף רק גדל מאז. זהו נתח-ענק מהתקציב שלא נכנס לאף אחת מהקטגוריות שבדרך-כלל חושבים עליהן.
קצבה אינה צריכה ציבורית, ואינה שכר. כשהמדינה משלמת משכורת למורה — זו צריכה ציבורית (היא קונה שירות). כשהמדינה מעבירה קצבת זקנה — זו העברת-כסף, בלי שנקנה דבר. שני סוגי הוצאה שונים לגמרי, ולכן הם יושבים בשורות נפרדות בדו"ח.
לצד תשלומי ההעברה למשקי הבית, יש גם תמיכות — כספים שהמדינה מעבירה כסיוע לפירמות ולענפי-משק (למשל סבסוד מוצרי-יסוד). בדו"חות מקוצרים השניים מוצגים יחד, כסעיף אחד: "תשלומי העברה ותמיכות".
כשמכירים את שלושת המנגנונים האלה — המבנה הברוטו (מלוות ופירעון בתוך הסכום), ההבחנה בין תכנון לביצוע, וקטגוריית תשלומי-ההעברה — כל ויכוח-תקציב נקרא אחרת. אתה כבר לא שואל "כמה גדול התקציב", אלא "איזה מספר בדיוק מצוטט כאן, ומה הוא כולל". וזה ההבדל בין מי שצורך כותרת לבין מי שמבין מה עומד מאחוריה.
דיסקליימר — מיסים ותקציב:
הנתונים בפרק זה (שיעורי-מס, גירעון, הוצאות ממשלתיות) מבוססים על מקורות ממשלתיים מ-2024–2025 ועשויים להשתנות בכל תקציב-מדינה שנתי. שיעורי-מס ומבנה-ההטבות האישיים שלך תלויים בנסיבותיך הספציפיות. המידע בספר זה הוא לצורכי לימוד בלבד ואינו מהווה ייעוץ מס, ייעוץ פיננסי או ייעוץ השקעות. לפני כל פעולה פיסקלית — פנה לרואה-חשבון מוסמך.