המסלול הכספי בקרן ההשתלמות: פי שלושה דמי ניהול על אותו נכס

כ-1.65 מיליארד ש"ח יושבים ב-11 מסלולים כספיים בקרנות ההשתלמות בישראל, ודמי הניהול המשוקללים שנגבים עליהם מהצבירה עומדים על 0.556% — נכון ליולי 2026. מאחורי הסכום הזה יש פיקדונות שקליים, מק"מ ואג"ח ממשלתיות קצרות, כלומר בדיוק אותו סל שקרן נאמנות כספית מנהלת בדמי ניהול ממוצעים של כ-0.17%. אותו נכס, שתי עטיפות, פער מחיר של פי 3.3. העמוד מפרק את הפער לפי גוף מנהל, מציב אותו מול התשואות שהמסלולים האלה מייצרים בפועל, ובודק מה נשאר ממנו כשריבית בנק ישראל יורדת ל-2.75%.

11 מסלולים, כ-1.65 מיליארד ש"ח: מה באמת יושב בתוך המסלול הכספי

מסלול כספי (שקלי) בקרן השתלמות הוא כנראה המוצר הפשוט ביותר שהחיסכון הפנסיוני הישראלי מוכר: פיקדונות שקליים בבנקים, מק"מ ואג"ח ממשלתיות קצרות, בחשיפה מוצהרת של 75%–120% לנכסים כספיים סולידיים. אין בו מניות, אין בו אג"ח ארוכות, וכמעט אין בו החלטות השקעה שאפשר לטעות בהן — התשואה נעה בקירוב עם ריבית בנק ישראל. נכון ליולי 2026 פועלים 11 מסלולים כאלה בקרנות ההשתלמות, ובסך הכול מנוהלים בהם כ-1.65 מיליארד ש"ח.

חלוקת הנכסים בין הגופים אינה אחידה, אבל גם אינה דרמטית: בקצה העליון הפניקס עם כ-238 מיליון ש"ח ומיטב עם כ-218 מיליון; באמצע אלטשולר שחם וכלל עם כ-209 מיליון כל אחד, מגדל עם כ-180 מיליון ומנורה מבטחים עם כ-165 מיליון; בקצה התחתון הראל עם כ-131 מיליון, מור עם כ-116 מיליון ואנליסט עם כ-105 מיליון. הפער בין הגדול לקטן קטן מפי שניים וחצי — אין כאן שחקן ששולט במגרש, יש אחד-עשר שחקנים באותו סדר גודל. כל הסגמנט הזה יחד קטן מקרן כספית בודדת גדולה בשוק קרנות הנאמנות, ובכל זאת הוא מתומחר כאילו מדובר בניהול תיק מורכב.

לרוב מגיעים למסלול הזה בשתי דרכים: כמגרש חניה לכספים שיצאו ממסלול כללי או מנייתי בתקופה של חשש משוק ההון, או כבחירה שמרנית לחוסך שמעדיף ערך נומינלי יציב. בשני המקרים ההנחה היא שהמסלול "לא יעשה נזק". לגבי תנודתיות הנכסים ההנחה נכונה; לגבי המחיר, היא נבדקת בהמשך העמוד.

מ-0.50% ועד 0.68%: מפת המחירים לפי גוף מנהל

דמי הניהול במסלול הכספי נגבים מהצבירה — כלומר מהיתרה, כל שנה, בלי קשר לשאלה אם הופקד לקרן שקל חדש. הטווח בין הגופים אינו רחב במונחים מוחלטים, אבל במונחי מוצר שהתשואה שלו נקבעת בבנק ישראל, הוא כל הסיפור.

בתחתית הטווח יושבים מגדל והראל עם 0.50%, מיד אחריהם מנורה מבטחים עם 0.51%, ואז שלישייה בדיוק על החציון הענפי — אלטשולר שחם, כלל ומיטב עם 0.52%. משם המחיר עולה: אנליסט 0.58%, הפניקס 0.60%, ומור 0.68%. בין הזול ליקר יש 0.18 נקודת אחוז, כלומר המסלול היקר גובה כשליש יותר מהזול על אותו סל של פיקדונות ומק"מ. נקודה מעניינת יותר מסתתרת בממוצע: הדמי ניהול המשוקללים בכל הסגמנט הם 0.556% — מעל החציון של 0.52%. הסיבה אריתמטית ופשוטה: המסלול הגדול ביותר בסגמנט הוא גם אחד היקרים (0.60%), ולכן משיכת הכסף היא כלפי מעלה ולא כלפי מטה.

כל הגופים האלה קונים את אותו מק"מ באותה הנפקה ומפקידים באותם בנקים גדולים. בשוק שבו התשומה זהה לחלוטין, מרווח של שליש בין המחיר הזול ליקר מלמד בעיקר על כך שהמחיר כאן נקבע לפי הרגלי הצטרפות של החוסך, ולא לפי עלות הניהול.

אותו סל, עטיפה אחרת: קרן כספית רגילה גובה 0.17%

בצד השני של המראה יושבת קרן הנאמנות הכספית — מוצר שמוגדר בתקנות רשות ניירות ערך כקרן שמשקיעה בנכסים כספיים קצרים בשקלים: פיקדונות בנקאיים, מק"מ ואג"ח קצרות בדירוג גבוה. לפי נתוני הרשות לשנת 2024, דמי הניהול הממוצעים בענף הזה עומדים על כ-0.17% מהצבירה.

המחיר הנמוך אינו נדיבות אלא תוצאה של מבנה שוק. בשנת 2023 זינק שווי הנכסים בקרנות הכספיות ב-114% והגיע לכ-107 מיליארד ש"ח בסוף דצמבר, בתוך ענף קרנות נאמנות שגדל בכ-24% לכ-456 מיליארד ש"ח — תוספת של כ-88 מיליארד ש"ח בשנה אחת. בענף פועלות 2,298 קרנות, וחמישה מנהלים גדולים מחזיקים כ-72% מהנכסים, כלומר כ-327 מיליארד ש"ח. כשמוצר נתפס כתחליף לפיקדון, המחיר שלו גלוי, ההשוואה בין קרנות לוקחת דקה והמעבר בין מנהלים הוא פעולה אחת. התוצאה היא מירוץ למטה בדמי הניהול.

בקרן ההשתלמות המנגנון הזה כמעט לא עובד. דמי הניהול נקבעים ברמת הקרן ולא ברמת המסלול, המעבר בין גופים כרוך בהעברת כל הצבירה, והמעטפת עצמה — הטבת המס והפקדת המעסיק — יוצרת דביקות שאין לה מקבילה בחשבון השקעות. בנק ישראל מציין שקרנות כספיות ומק"מ יחד מהוות כ-14% בלבד מסך החיסכון וההשקעות הסולידיות השקליות של משקי הבית, כלומר רוב הכסף הסולידי בכלל לא נמצא במקום שבו התחרות על המחיר הכי חזקה. שני רגולטורים, אותו מק"מ, שני מחירים.

פי 3.3: החישוב שמאחורי הפער

היחס עצמו הוא חילוק של שני מספרים רשמיים: דמי הניהול המשוקללים בסגמנט הכספי בקרנות ההשתלמות מול הממוצע בענף הקרנות הכספיות.

בנקודות אחוז מדובר בפער של כ-0.39 נקודת אחוז בשנה. זה נשמע זניח, וזו בדיוק הסיבה שהוא עובד: הפער לא נגבה כשורה בחשבון אלא מנוכה מהשווי היומי של היחידה, בקצב של פחות משליש נקודת אחוז בשנה. זו הצורה הנוחה ביותר לשלם משהו בלי להרגיש אותו.

מה שהחישוב הזה לא כולל הוא ההבדל האמיתי בין המוצרים: בקרן ההשתלמות הרווח פטור ממס עד התקרה ובכפוף לתנאי הנזילות, ובקרן הכספית הוא ממוסה. הפער בדמי הניהול הוא לכן רק אחד המשתנים, אבל הוא היחיד שידוע מראש בוודאות מלאה — עוד לפני שנדע מה תעשה הריבית.

4.14% עד 5.05%: למה דמי הניהול נוגסים דווקא במסלול הכספי

בשנה שהסתיימה ביולי 2026 המסלולים הכספיים בקרנות ההשתלמות הניבו בין 4.14% ל-5.05%. אלה מספרים סבירים לנכס שהעוגן שלו הוא ריבית קצרה, והם גם מסבירים למה דמי הניהול כאן משמעותיים יותר מבכל מסלול אחר: כשהברוטו הוא כ-4.5%, חצי נקודת אחוז היא כעשירית מהתשואה כולה.

בראש הטבלה ל-12 חודשים אלטשולר שחם עם 5.05%, אחריו כלל עם 4.72% ומגדל עם 4.60%; בתחתית מנורה מבטחים עם 4.14% ומיטב עם 4.20%. הפער בין הקצוות — כ-0.91 נקודת אחוז — גדול פי חמישה מהפער בדמי הניהול, מה שמלמד שגם במוצר "קומודיטי" יש הבדלי ניהול. אבל הצד השני של החישוב מטריד יותר: במסלול שגובה 0.68% והניב 4.21%, דמי הניהול הם כ-16% מהתשואה הגולמית; במסלול שגובה 0.52% והניב 5.05% הם כ-10%. בקרן כספית בדמי ניהול של 0.17% מדובר בכ-4%.

בטווח של חמש שנים התשואות המצטברות נעות בין 15.84% אצל מנורה מבטחים ל-19.38% אצל כלל — פער של 3.5 נקודות אחוז בין גופים שמחזיקים כמעט את אותם נכסים. בהראל אין נתון תשואה לחמש שנים בסדרה, ולכן אי-אפשר לדרג אותו לאורך התקופה הזו. מסלול סולידי אמור להיות המקום שבו כל הגופים מגיעים לאותה תוצאה; בפועל, גם כאן מישהו מסביר בסוף למה 3.5 נקודות אחוז הן עניין של סטייל.

ריבית של 2.75% ואינפלציה של 1.5%: מה נשאר מהתשואה הריאלית

התשואה הגולמית של מסלול כספי אינה נקבעת בבית ההשקעות אלא בוועדה המונטרית. לכן שינוי אחד בריבית משנה את כל המשוואה שבה דמי הניהול הם מספר קבוע.

הריבית החזיקה ברמה של 3% לאורך אוגוסט 2026 כולו, וב-3 בספטמבר 2026 ירדה ל-2.75%, שם היא עומדת נכון ל-9 בספטמבר 2026. ההשלכה על החוסך אינה סמלית: ברמת ריבית של 2.75%, דמי ניהול של 0.556% הם כ-20% מהתשואה הנומינלית הצפויה מהנכס; באמצע 2025, כשהעוגן הכספי הקצר נסחר סביב 4.5%, אותם דמי ניהול היו כ-12% ממנה. הבסיס התכווץ, המחיר לא.

בצד האינפלציה התמונה נוחה יותר: השינוי השנתי במדד המחירים לצרכן ירד מ-3.1% ביולי 2025 ל-1.5% ביולי 2026, אחרי ירידה הדרגתית דרך 2.6% בדצמבר 2025 ו-1.9% באפריל 2026. חיבור פשוט של שלושת המספרים ממחיש את הנקודה: ריבית של 2.75% פחות דמי ניהול של 0.556% פחות אינפלציה של 1.5% משאירים כ-0.7 נקודת אחוז ריאלית; אותו נכס בדמי ניהול של 0.17% משאיר כ-1.1 נקודת אחוז. זהו חישוב סטטי ולא תחזית, אבל הוא מראה שכשהריבית יורדת, דמי הניהול הופכים מפרט טכני לחלק מהותי מהתשואה הריאלית. הריבית נבחנת שמונה פעמים בשנה; שיעור דמי הניהול, לרוב אף פעם.

מה זה אומר עליך: מספר אחד שאפשר להשוות אליו — 0.17%

כל המספרים בעמוד הזה מתכנסים לשורה אחת בדוח של קרן ההשתלמות: שיעור דמי הניהול מהצבירה במסלול שבו הכסף יושב בפועל. זו לא שורה שמופיעה בפרסומת ולא מספר שמישהו מקריא בטלפון; היא מופיעה בדוח התקופתי, בין נתוני התשואה לנתוני התנועות.

• פותחים את הדוח התקופתי של קרן ההשתלמות — הרבעוני או השנתי, באזור האישי של הגוף המנהל.
• מאתרים את שם המסלול ומאשרים שמדובר במסלול כספי (שקלי) ולא במסלול כללי או אג"חי.
• קוראים את שיעור דמי הניהול מהצבירה ומשווים אותו לשני מספרי הייחוס בעמוד: החציון הענפי 0.52% והממוצע בענף הקרנות הכספיות, כ-0.17%.

חשוב מה ההשוואה הזו לא אומרת. קרן השתלמות אינה קרן כספית: יש בה הטבת מס על הרווח בכפוף לתקרות ולתנאי נזילות, ולעיתים הפקדת מעסיק, ולכן פער דמי הניהול אינו המשתנה היחיד. מחשבון דמי הניהול הממשלתי מציג את השיעורים המוצעים לפי מוצר ופרופיל, אך לא את השיעור שנגבה בפועל במסלול ספציפי — ולכן הדוח שמגיע הביתה נשאר המסמך היחיד שבו המספר האישי כתוב במפורש.