כמה משלמים כל החוסכים בישראל על ניהול הכסף: החשבון השנתי הוא כ-9 מיליארד ש"ח

בקרנות ההשתלמות בישראל מנוהלים כ-517.7 מיליארד ש"ח, ודמי הניהול הממוצעים המשוקללים עומדים על כ-0.534% מהצבירה בשנה. הכפלה אחת נותנת כ-2.77 מיליארד ש"ח שעוברים מדי שנה מהחוסכים אל הגופים המנהלים — באפיק אחד בלבד, זה שרובנו מתייחסים אליו כאל "הכסף הנזיל". בגמל לתגמולים מנוהלים כ-430.4 מיליארד ש"ח בדמי ניהול של כ-0.539%, כלומר כ-2.32 מיליארד ש"ח נוספים. האחוזים האלה קטנים מספיק כדי לא להרגיש אותם, וזה בדיוק מה שהופך אותם למחיר שכמעט אף אחד לא מתמקח עליו.

מהאחוז לשקל: 0.534% על 517.7 מיליארד הם 2.77 מיליארד ש"ח בשנה

הבסיס שממנו נגבים דמי הניהול אינו מספר קבוע אלא ערימה שגדלה מדי חודש. סדרת נכסי המשקיעים המוסדיים של בנק ישראל מראה שנכסי קרנות ההשתלמות עמדו על כ-334 מיליארד ש"ח באוגוסט 2023, והגיעו לכ-518 מיליארד ש"ח ביוני 2026 — תוספת של כ-184 מיליארד ש"ח בפחות משלוש שנים.

העלייה בסדרה אינה רציפה — היא נבלמה בכמה חודשים לאורך הדרך, והבלימה הבולטת ביותר הייתה במרץ 2026: הנכסים ירדו לכ-483 מיליארד ש"ח מכ-495 מיליארד בחודש שלפניו, וחזרו לעלות כבר בחודש שאחריו. קצב התוספת הממוצע בתקופה הוא כ-5 מיליארד ש"ח בחודש — כלומר הבסיס שממנו נגבים דמי הניהול גדל בחודש אחד ביותר מכלל דמי הניהול שנגבו באפיק הזה בשנה שלמה.

כאן נכנס החישוב הפשוט. 0.534% מ-517.7 מיליארד ש"ח הם כ-2.77 מיליארד ש"ח בשנה. בגמל לתגמולים, 0.539% על 430.4 מיליארד ש"ח הם כ-2.32 מיליארד ש"ח. יחד — כ-5.1 מיליארד ש"ח בשנה בשני אפיקים שאינם קרן פנסיה בכלל. אף חוסך אינו מקבל על כך חשבונית: הסכום נגרע מהיתרה בשקט, בפריסה חודשית, וזו כנראה הסיבה שהוא ממשיך להישמע כמו "חצי אחוז". זו גם העמלה היחידה במשק שגובה יותר בדיוק בשנים שבהן החוסך מרוצה יותר מהתשואה.

שני מחירים לאותו חיסכון: מי מזיק יותר — הפקדה או צבירה

אותו חיסכון נושא בישראל שני מחירים נפרדים. דמי ניהול מהפקדה נגבים כאחוז מכל שקל שנכנס; דמי ניהול מצבירה נגבים כאחוז מכל שקל שכבר בפנים — כולל התשואה שהצטברה עליו בעשור הקודם.

הסדרה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מראה ירידה חדה בכל שלושת המוצרים. בביטוחי מנהלים ירדו דמי הניהול מכל הפקדה מ-5.13% בשנת 2011 ל-2.37% בשנת 2020; בקרנות הפנסיה מ-4.07% ל-1.95%. הצניחה החדה מכולן היא בקופות הגמל: מ-1.24% בשנת 2013 ל-0.25% בשנת 2020, ירידה של כ-80% בתוך שבע שנים. הפער בין המוצרים לא נסגר — גם אחרי ההוזלה, הפקדה לביטוח מנהלים יקרה כמעט פי עשרה מהפקדה לקופת גמל.

ומי מזיק יותר? דמי הניהול מההפקדה נוגעים רק בזרם החדש; דמי הניהול מהצבירה נוגעים בכל הערימה, כל שנה מחדש. את נקודת ההיפוך אפשר לקרוא ישירות מהתקרות: תקרה של 6% מההפקדה מול 0.5% מהצבירה בקרן פנסיה מקיפה מתאזנת כשהצבירה מגיעה לפי-12 מההפקדה השנתית — כלומר בערך אחרי עשור של הפקדות. מכאן ואילך הרכיב הגדול הוא זה שאיש לא מרגיש. ההוזלה הגדולה התרחשה דווקא ברכיב שקל להשוות ושמופיע בשיחת המכירה, בעוד הרכיב שנגבה בשקט מהיתרה ירד לאט הרבה יותר.

כ-9 מיליארד ש"ח בשנה: מה בתוך המספר ומה הערכה

כדאי להפריד בין מה שנספר לבין מה שנאמד. שני מספרים הם חישוב ישיר מנתונים רשמיים: 2.77 מיליארד ש"ח בקרנות ההשתלמות ו-2.32 מיליארד ש"ח בגמל לתגמולים, יחד כ-5.1 מיליארד ש"ח בשנה. כל השאר הוא סדר גודל: כ-2 עד 2.5 מיליארד ש"ח בקרנות הפנסיה החדשות, וכ-1 עד 1.3 מיליארד ש"ח בביטוחי מנהלים ובפוליסות חיסכון. בתוספת רכיב דמי הניהול מההפקדות מגיעים לכ-9 מיליארד ש"ח בשנה.

בביטוחי חיים עם רכיב חיסכון, שיעור דמי הניהול מתוך הנכסים ירד מ-0.28% בשנת 2015 לכ-0.25% בשנת 2017, ומשם הוא ממשיך בתרשים בלבד: לשנים 2018–2019 אין בדוח מספר בטקסט, אלא קו שממשיך את המגמה. זו מגבלת נתונים אמיתית, והיא עצמה ממצא — חלק מהמחיר שמשלמים מיליוני חוסכים מפורסם כתמונה ולא כמספר.

האחוזים ירדו, החשבון לא: מה שהכריע היה קצב צמיחת הנכסים

בעשור שבין 2011 ל-2020 ירדו דמי הניהול מהצבירה בכל אפיקי החיסכון — לא בשוליים, אלא בעשרות אחוזים מהשיעור המקורי.

מול הירידה הזו עומדת עובדה פשוטה: הבסיס גדל מהר יותר. בקרנות ההשתלמות לבדן נוספו כ-55% לנכסים בפחות משלוש שנים, בזמן שהמחיר ירד בעשור שלם בשיעור קטן יותר. גם האינפלציה משתתפת בחשבון, כי הגבייה נעשית בשקלים על בסיס נומינלי.

מדד המחירים לצרכן עמד ביולי 2026 על 105.1 נקודות ביחס לבסיס ממוצע 2024 — כלומר עלייה של כ-5% בשנתיים, כשקצב העלייה השנתי התמתן מכ-3.6% באביב 2025 לכ-1.5% ביולי 2026. המשמעות: השקל שנגבה היום שווה מעט פחות מהשקל שנגבה לפני שנתיים, אבל מספר השקלים הנגבים גדל מהר יותר משהוא נשחק. ההוזלה מדווחת באחוזים, החשבון נגבה בשקלים, והשקלים לא שמעו על ההוזלה.

100 אלף בהשתלמות, 300 אלף בפנסיה: התרגום שלך לשקלים בשנה

ברמת החוסך הבודד החישוב זהה, רק שהמספרים קטנים ולכן קל יותר להתעלם מהם. שיעור הגבייה הממוצע בקרנות ההשתלמות, 0.534%, מתרגם על כל 100 אלף ש"ח צבורים לכ-534 ש"ח בשנה. שיעור של 0.19% — הממוצע שדווח בקרנות הפנסיה לשנת 2020 — מתרגם על 300 אלף ש"ח לכ-570 ש"ח בשנה. אותם 300 אלף ש"ח בשיעור של 0.86%, הממוצע שדווח באותה שנה בביטוחי מנהלים, מתרגמים לכ-2,580 ש"ח בשנה. ההפרש בין שני המוצרים הוא כ-2,000 ש"ח בשנה על אותו סכום בדיוק.

התקרות מסבירות למה הפער אפשרי. בקרן פנסיה מקיפה מותר לגבות עד 6% מההפקדה ועד 0.5% מהצבירה; בקופות גמל, בקרנות פנסיה כלליות ובביטוחי מנהלים — עד 4% מההפקדה ועד 1.05% מהצבירה. הממוצע בפועל בפנסיה, 0.19%, נמצא הרבה מתחת לתקרה; בקופות הגמל, 0.57%, הוא בערך חצי ממנה. במילים אחרות, החוק מתיר במוצרים מסוימים יותר מפי חמישה מהשיעור שקרנות הפנסיה גובות בפועל, והמרחק הזה נסגר בעיקר אצל מי שביקש שייסגר.

חלוקה גסה של כ-9 מיליארד ש"ח בשנה במספר החוסכים הפעילים במשק נותנת סדר גודל של כ-1,500 עד 2,000 ש"ח לחוסך בשנה. זו הערכה ולא נתון רשמי, אבל היא באותו מגרש כמו החישובים לעיל.

איפה הכי קל לעבור: קרנות השתלמות מול ביטוחי מנהלים

הפערים בין מוצרים אינם תיאורטיים; הם מופיעים שורה-שורה במאגרי הדיווח של רשות שוק ההון. במאגר קופות הגמל מופיע, למשל, מסלול אג"ח עם מניות שמנהל כ-8.3 מיליארד ש"ח וגובה 0.61% מהצבירה ו-0.44% מכל הפקדה. במאגר קרנות הפנסיה מופיע מסלול פנסיה מקיפה פסיבי שגובה 0.1% מהצבירה ו-1.39% מההפקדה. שני המספרים חוקיים, שניהם מדווחים, ושניהם על אותו מדף.

מה שמבדיל בין המוצרים הוא החיכוך. בקרן השתלמות ובקופת גמל להשקעה אין רכיב ביטוחי ואין זכויות שנשענות על ותק ביטוחי, ולכן ההעברה בין גופים היא בעיקרה טופס. בקרן פנסיה הזכויות שנצברו עוברות עם החוסך, אבל הכיסויים הביטוחיים והמסלול משתנים ודורשים בדיקה. בביטוחי מנהלים ובפוליסות ותיקות המצב מורכב יותר: פוליסות שהונפקו בתקופות שונות נושאות תנאים שונים לחלוטין, ולעיתים גם הבטחות שאינן קיימות במוצרים חדשים.

מכאן שסדר הגודל של ההוזלה האפשרית והקושי להשיג אותה נעים בכיוונים הפוכים: האפיק היקר יחסית הוא גם זה שהכי קשה לעזוב, והאפיק שהכי קל לעזוב הוא זה שרבים שוכחים שהוא בכלל שלהם. גם עצם קיומם של אתרי ההשוואה הרשמיים — גמל-נט ופנסיה-נט — מלמד משהו: המידע פתוח לחלוטין כבר שנים, והוא נשאר בעיקר בידי מי שטרח לחפש אותו.

מה זה אומר עליך: שלוש בדיקות של רבע שעה

למה עשירית אחוז תלחץ יותר בעשורים הבאים? כי היחס בין מי שמושך פנסיה למי שעדיין מפקיד משתנה. נתוני ה-OECD מראים שיחס התלות בגילי זקנה בישראל עמד על 18.9% בשנת 1999 ועל 24.1% בשנת 2024, והתחזיות מגיעות ל-30% בשנת 2054 ול-38.8% בשנת 2084.

בקריאה פשוטה: מכ-5 בני גיל עבודה על כל אדם מעל 65 בסוף שנות התשעים, לכ-4 היום, ולכ-2.6 בסוף המאה לפי התחזית. ככל שהיחס הזה יורד, משקלה של הצבירה הפרטית בהכנסה בגיל פרישה עולה — ואיתו משקלו של כל שבריר אחוז שנגרע ממנה מדי שנה לאורך ארבעה עשורים.

מהנתונים עולות שלוש שאלות שהתשובות עליהן זמינות במקורות רשמיים ופתוחים, ולכל אחת די ברבע שעה: מהו שיעור דמי הניהול שנגבה בפועל בכל אחד מהמוצרים שלך, כפי שהוא מופיע בדוח השנתי; כמה הוא בשקלים כשמכפילים אותו ביתרה הצבורה; ואיך הוא נראה מול הממוצע המשוקלל במאגרי הדיווח — 0.534% בקרנות ההשתלמות ו-0.539% בגמל לתגמולים.

מקורות