בפרק הזה
פתיחה — המשפחה כיחידה כלכלית
בישראל, משק-בית בעשירון העליון מכניס בחודש בערך פי שבעה ממשק-בית בעשירון התחתון — כ-46,500 ₪ מול כ-6,400 ₪. העשירון העליון לבדו תופס 22% מכלל ההכנסה הכספית נטו במשק; התחתון, בקושי 2.6%. הפרק הזה נותן לך את הכלים להבין מאיפה הפערים האלה נמדדים, ואיך המדינה מנסה לצמצם אותם.
"משק בית" היא בסך הכל מילה כלכלית למשפחה. וכמו כל גוף כלכלי, גם למשפחה יש שני צדדים: הכנסות מצד אחד, הוצאות מצד שני.
צד ההכנסות
הכנסות המשפחה נובעות בעיקר משני מקורות:
- משכורות — התמורה לעבודה.
- הכנסה מרכוש — שמתחלקת לשתיים: הכנסה מרכוש קבוע (פיזי) כמו דירה או מגרש, שנקראת רנטה; ורווחים מניירות-ערך ומפיקדונות (ריבית, דיבידנד, רווח ממכירת מניות), שנקראים תשואה.
צד ההוצאות
ההוצאות כוללות הוצאות למוצרי צריכה (כולל תשלומי ריבית על הלוואות), רכישת דירה, ותשלום מיסים. ומכאן הכלל הפשוט: אם ההכנסות גדולות מההוצאות — המשפחה חוסכת. אם ההוצאות גדולות מההכנסות — יש גירעון, והמשפחה נזקקת להלוואות או משתמשת בחסכונות מהעבר. נחזור לרעיון הזה בסוף הפרק; הוא הבסיס לכל מה שיבוא.
אי-שוויון בהכנסות — ואיך מודדים אותו
ההכנסות של משקי-הבית אינן שוות. הכלכלנים אימצו שני כלים מרכזיים למדידת אי-השוויון: עקומת לורנץ ומדד ג'יני.
עקומת לורנץ ועשירונים
הרעיון פשוט: מסדרים את כל המשפחות במדינה לפי גודל ההכנסה, מהנמוכה לגבוהה, ומחלקים אותן לעשר קבוצות שוות — עשירונים. כל עשירון = 10% מהמשפחות. העשירון העליון = העשיריות הכי עשירות; העשירון התחתון = הכי עניות. אחר כך בודקים איזה חלק מכלל ההכנסה במדינה מקבל כל עשירון.
הטבלה הבאה היא דוגמה להמחשה (מדינה תיאורטית, לא ישראל) — שימו לב לטור האחרון, ה"מצטבר":
| עשירון | חלקו מכלל ההכנסות | מצטבר (העשירון וכל שמתחתיו) |
|---|---|---|
| עשירי (עליון) | 35% | 100% |
| תשיעי | 30% | 65% |
| שמיני | 15% | 35% |
| שביעי | 10% | 20% |
| שישי | 4% | 10% |
| חמישי | 3% | 6% |
| רביעי | 1.5% | 3% |
| שלישי | 0.9% | 1.5% |
| שני | 0.5% | 0.6% |
| ראשון (תחתון) | 0.1% | 0.1% |
את הטור המצטבר מציירים כעקומה: ציר ה-X הוא העשירונים (מהעני לעשיר), ציר ה-Y הוא אחוז ההכנסות המצטבר (0% עד 100%). כך מתקבלת עקומת לורנץ.
הקריאה פשוטה: ככל שהעקומה קעורה יותר (מתרחקת מהאלכסון), כך אי-השוויון גדול יותר. בשני קצוות-הקיצון: אם העקומה חופפת לאלכסון יש שוויון מלא (כל עשירון מקבל בדיוק 10%); אם היא נצמדת לזווית הישרה יש אי-שוויון מוחלט (משפחה אחת מקבלת הכל).
מדד ג'יני
עקומת לורנץ יפה לעין, אבל קשה להשוות איתה מדינות. לכן יש מדד שמתרגם אותה למספר אחד — מדד ג'יני, שנע בין 0 ל-1:
- ג'יני = 0: שוויון מלא. עקומת לורנץ היא בדיוק האלכסון.
- ג'יני = 1: אי-שוויון מוחלט. משפחה אחת מקבלת את כל ההכנסות.
מבחינה גיאומטרית, המדד הוא היחס בין השטח שכלוא בין עקומת לורנץ לאלכסון, לבין כל השטח שמתחת לאלכסון:
כאשר SL הוא השטח בין העקומה לאלכסון, ו-S△ הוא שטח המשולש שמתחת לאלכסון (גודל קבוע). ככל שהעקומה שוויונית יותר, השטח הכלוא קטֵן, ומדד ג'יני קטֵן איתו. זה המדד שמופיע בכל דו"ח OECD על ישראל — וישראל נמצאת בעקביות בין המדינות עם אי-השוויון הגבוה בארגון.
הקטנת אי-השוויון: תשלומי העברה ומיסים
אחת הדרכים המקובלות לצמצם אי-שוויון היא להטיל מס על העשירים ולהעביר את התמורה לעניים. הכספים המועברים נקראים תשלומי העברה. וכאן נכנס לתמונה כל עולם המיסוי.
שני מסלולים: מס על הכנסה, מס על הוצאה
- מיסי הכנסה — מוטלים על משכורות ורווחי חברות.
- מיסי הוצאה — מוטלים כשקונים מוצר או שירות. העיקריים: מע"מ, מכס (על יבוא), מס קנייה, מס דלק, מס סיגריות.
פרוגרסיבי, רגרסיבי, אחיד, גולגולת
לא כל מס בנוי אותו דבר. ההבחנה הקריטית:
- מס פרוגרסיבי — שיעורו גדל ככל שההכנסה גדלה. כל פלח-הכנסה ממוסה בשיעור משלו, שנקרא מדרגת מס. במרבית מדינות העולם, מס ההכנסה הוא פרוגרסיבי — והוא מקטין את אי-השוויון, ולכן גם את מדד ג'יני.
- מס רגרסיבי — שיעורו קטֵן ככל שההכנסה גדלה.
- מס אחיד — שיעור זהה בכל רמת הכנסה (מדרגה אחת לכולם).
- מס גולגולת — סכום קבוע על כל אזרח, גם על מי שאין לו הכנסה כלל. מס שהיה מקובל בעולם העתיק.
הכנסה פנויה — ומה עושים איתה
ההכנסה הפנויה של משפחה היא מה שנשאר לה אחרי תשלום מס-הכנסה. ובהכנסה הפנויה המשפחה עושה רק שני דברים: צריכה וחיסכון.
וכאן עיקרון יסוד: ככל שההכנסה הפנויה גדלה, הסכום שמופנה לצריכה מכל שקל נוסף הולך וקטן — וכפועל יוצא, הסכום שמופנה לחיסכון הולך וגדל. הנה איך זה מתחלק במשפחה לדוגמה:
- השקל הראשון — כולו לצריכה (חיסכון 0).
- השקל ה-1,000 — 70 אגורות לצריכה, 30 לחיסכון.
- השקל ה-3,000 — 50 אגורות לצריכה, 50 לחיסכון.
- השקל ה-15,000 — 20 אגורות לצריכה, 80 לחיסכון.
- השקל ה-20,000 — כולו לחיסכון.
החלק שהולך לצריכה מכל שקל נוסף נקרא הנטייה השולית לצרוך. זהו מושג-מפתח — הוא התשתית שעליה בנויה כל תורת קיינס, שתפגוש בכלכלה ב'.
עקומת התצרוכת
את ההתחלקות בין צריכה לחיסכון אפשר לצייר בעקומה שנקראת עקומת תצרוכת. ציר ה-X הוא ההכנסה הפנויה; ציר ה-Y הוא הסכום שמופנה לצריכה. לעקומה (שמסומנת C, קיצור של Consumption) מתלווה קו-עזר באלכסון בשיפוע 45°, שלכל נקודה עליו תכונה מיוחדת: התצרוכת שווה בדיוק להכנסה הפנויה.
נקרא את עקומת התצרוכת של משפחה לדוגמה:
| הכנסה פנויה | תצרוכת (צריכה) | חיסכון |
|---|---|---|
| 0 ₪ | 600 ₪ | 600- ₪ |
| 1,000 ₪ | 1,400 ₪ | 400- ₪ |
| 2,000 ₪ | 2,000 ₪ | 0 ₪ |
| 3,000 ₪ | 2,400 ₪ | 600 ₪ |
| 4,000 ₪ | 2,800 ₪ | 1,200 ₪ |
| 5,000 ₪ | 3,000 ₪ | 2,000 ₪ |
שתי תובנות חשובות מהטבלה והעקומה:
- צריכה אוטונומית. גם בהכנסה פנויה של 0, המשפחה עדיין צורכת — 600 ₪ בדוגמה. הסיבה פשוטה: חייבים לאכול גם בלי הכנסה. הצריכה הזו נקראת צריכה אוטונומית, ולכן עקומת C מתחילה מעל נקודת ה-0.
- המרחק מהאלכסון הוא החיסכון. בכל רמת הכנסה, הפער האנכי בין עקומת C לאלכסון 45° הוא בדיוק החיסכון. כשהעקומה מעל האלכסון (הכנסה נמוכה), הצריכה גדולה מההכנסה — זהו חיסכון שלילי: המשפחה שוברת חסכונות או לוקחת הלוואה כדי לצרוך. בדוגמה זה קורה כל עוד ההכנסה מתחת ל-2,000 ₪. בנקודה שבה העקומה חוצה את האלכסון — החיסכון אפס. מעליה — חיסכון חיובי.
תזוזה לאורך העקומה מול תזוזה של העקומה
כדאי לא להתבלבל בין שני סוגי תנועה:
- תזוזה לאורך העקומה — קורית כשההכנסה הפנויה משתנה (עלייה בשכר, ירושה, זכייה). פשוט עוברים לנקודה אחרת על אותה עקומה.
- תזוזה של העקומה כולה — קורית כשמשנים את ההתייחסות עצמה לצריכה ולחיסכון. אם מחליטים לצרוך יותר בכל מצב — העקומה כולה עולה. אם מחליטים לחסוך יותר בכל מצב — היא יורדת.
לסיכום הפרק
| מושג | מה הוא אומר |
|---|---|
| משק בית | משפחה כיחידה כלכלית: הכנסות (משכורת + רנטה + תשואה) מול הוצאות. |
| עקומת לורנץ | מציגה את חלוקת ההכנסות לפי עשירונים. ככל שקעורה יותר — אי-שוויון גדול יותר. |
| מדד ג'יני | מתרגם את לורנץ למספר בין 0 (שוויון מלא) ל-1 (אי-שוויון מוחלט). |
| תשלומי העברה | כספים שמועברים מהעשירים לעניים — מצמצמים את אי-השוויון. |
| מס פרוגרסיבי / רגרסיבי / אחיד / גולגולת | פרוגרסיבי = השיעור עולה עם ההכנסה (מקטין אי-שוויון). מע"מ 18% = אחיד לכולם. |
| הכנסה פנויה | מה שנשאר אחרי מס. מתחלק לצריכה וחיסכון בלבד. |
| נטייה שולית לצרוך | החלק מכל שקל נוסף שהולך לצריכה. קטֵן ככל שההכנסה עולה. |
| עקומת תצרוכת + צריכה אוטונומית | המרחק מהאלכסון = החיסכון. גם בהכנסה 0 צורכים (חיסכון שלילי). |
בפרק הבא: ראינו שמשפחות חוסכות וגם לוֹות. אבל איפה הכסף הזה יושב, ומי מתווך בין החוסכים ללוֹוים? בפרק הבא ניכנס לעולם הבנקים והבנק המרכזי — ונראה איך הבנק "חי מההפרש", ואיך נוצר כסף מתוך פיקדונות.