תקציב משרד החקלאות: 167 שקל לנפש — ולמה זה לא באמת מסביר את מחירי המזון

כ-167 ש"ח לתושב לשנה — פחות ממה שעולה עגלת קניות בינונית אחת. זה מה שמדינת ישראל מקצה בשנת 2026 לסעיף 33, משרד החקלאות וביטחון המזון: כ-1.7 מיליארד ש"ח בהוצאה נטו, מתוך תקציב מדינה מאושר של 698.8 מיליארד ש"ח — כ-0.24% מהתקציב, בחלוקה לאוכלוסייה של 10.12 מיליון תושבים (נכון ל-25/08/2026). השאלה המעניינת היא לא אם זה מעט, אלא למה זה כמעט לא רלוונטי למה שקורה בקופה.

698.8 מיליארד מול 1.7 מיליארד: כמה באמת שווה סעיף 33

נתחיל מהמספרים היבשים, כי הם עושים את רוב העבודה. במאגר מפתח התקציב מופיעה שורה אחת לתקציב המדינה לשנת 2026: 698.8 מיליארד ש"ח כפי שאושר בחוק, ו-710.4 מיליארד ש"ח אחרי העברות במהלך השנה (נכון ל-25/08/2026). מולו, מסמך הצעת התקציב של משרד החקלאות וביטחון המזון לשנת הכספים 2026, כפי שפורסם באתר הכנסת, מציין כ-2.0 מיליארד ש"ח ברוטו, מהם כ-1.7 מיליארד ש"ח נטו, כ-270 מיליון ש"ח בהוצאה מותנית בהכנסה, והרשאה להתחייב של כ-452.7 מיליון ש"ח.

היחס בין השניים הוא כ-0.24%. במונחים שכולם מבינים: מכל 100 שקל שהמדינה מוציאה, פחות מרבע שקל הולך למשרד שאחראי על מה שגדל בשדה. אם ניקח את התקציב הברוטו, 2.0 מיליארד, נגיע לכ-0.29% — עדיין בתחום שבו עיגול לאחוז אחד הוא נדיבות.

הגרף מציג את היחס כפי שהוא: עמודה אחת שמייצגת את התקציב הכולל, ורצועה דקה שמייצגת את סעיף 33. מבחינה ויזואלית זו כמעט בדיחה גרפית — צריך לזום כדי לראות את החקלאות. וזו בדיוק הנקודה שאליה נגיע בהמשך: משרד שמנהל תחום שנוגע לכל ארוחה במדינה מחזיק בפחות מאחוז אחד מהעוגה, ובכל זאת המדינה משפיעה על מחירי המזון באופן דרמטי. פשוט לא דרך הסעיף הזה.

שאילתה שחזרה ריקה: כשהיעדר הנתון הוא בעצמו ממצא

כדי לבדוק את השאלה המקורית — האם התקציב פיגר אחרי האינפלציה והאוכלוסייה בין 1997 ל-2025 — צריך סדרה היסטורית. ניגשנו למקום הנכון וביקשנו ממאגר מפתח התקציב את רשומות סעיף 33 לאורך השנים. התשובה שחזרה הייתה ריקה: אין במאגר סדרה כזו — וזה עצמו ממצא (נכון ל-25/08/2026).

גם במאגר הסדרות העיתיות של הלמ"ס אין סדרה מקבילה לסעיף התקציבי הזה. שני המאגרים תקינים; פשוט אף אחד מהם לא מחזיק את הסדרה המבוקשת בקריאה אחת פשוטה.

מדינה שמפעילה מאגר תקציב פתוח, ובו אפשר לשלוף בשנייה את סך התקציב אבל לא את הסדרה ההיסטורית של סעיף בודד, מלמדת משהו על סדרי העדיפויות בהנגשת נתונים. לכן העמוד הזה עושה דבר פשוט: קובע מה שאפשר לקבוע — נקודת 2026, יחס לתקציב, יחס לנפש — ומשאיר את מגמת שלושת העשורים כשאלה פתוחה במפורש. אין סדרה — אין מגמה, ומי שמצייר מגמה בלי סדרה, מצייר.

המכנה שגדל ב-61%: למה כל שקל תקציבי חייב חלוקה לנפש

נתוני הבנק העולמי לאוכלוסיית ישראל מספקים סדרה רציפה ונקייה. ב-2000 עמדה האוכלוסייה על 6.3 מיליון נפש; ב-2010 על 7.6 מיליון; ב-2015 על 8.4 מיליון; ב-2020 על 9.2 מיליון; ב-2023 על 9.85 מיליון; ב-2024 על 10.0 מיליון; וב-2025 על 10.12 מיליון (נכון ל-2025, עדכון מאגר יולי 2026).

קצב הגידול עקבי להפליא: כ-1.5%–2% בשנה, בלי שנת ירידה אחת בכל התקופה. מ-2000 עד 2025 מדובר בגידול של כ-61% — כלומר, כדי לשמור על אותה רמת תקציב לנפש, סעיף התקציב היה צריך לגדול ריאלית ב-61% רק כדי לדרוך במקום. שימו לב לקצב שאחרי 2020: מ-9.22 מיליון ל-10.12 מיליון בחמש שנים, כמעט מיליון נפש נוספות.

מכאן החישוב הפשוט: 1.7 מיליארד ש"ח נטו (הצעת תקציב 2026, מסמך הכנסת) חלקי 10.12 מיליון נפש (הבנק העולמי, 2025) נותן כ-168 ש"ח לתושב לשנה. ההפרש מהמספר שמופיע בכותרת ובפתיחה, כ-167 ש"ח, נובע כולו מעיגול הסכומים. זהו חישוב שלנו על בסיס שני מקורות רשמיים, ולא מספר שמופיע כמות שהוא באף מסמך.

המדד ללא ירקות ופירות מול המדד הכללי: מי רץ מהר יותר בשנה האחרונה

כאן הנתונים זמינים במלואם. הלמ"ס מפרסמת דרך API את מדד המחירים לצרכן הכללי (סדרה 120010) ואת המדד ללא ירקות ופירות (סדרה 120020), שניהם בבסיס ממוצע 2024=100. ביולי 2026 עמד המדד הכללי על 105.1 נקודות והמדד ללא ירקות ופירות על 105.3 נקודות (נכון ליולי 2026).

שתי הסדרות נעות כמעט בצמידות, אבל לא לגמרי. באוגוסט 2025: 104.2 מול 104.4. בספטמבר 2025 המדד הכללי היה 103.6 והמדד ללא ירקות ופירות 103.8 — פער של 0.2 נקודה. בדצמבר 2025 עמדו הסדרות על 103.6 ו-103.7 בהתאמה. הפער קטן אבל שיטתי: לאורך רוב 2025 המדד ללא ירקות ופירות נמצא מעט מעל המדד הכללי, בפער של 0.1–0.2 נקודה, ואותו טווח נשמר גם ב-2026 (105.1 מול 105.3 ביולי 2026).

חשוב לדייק במה שהמדד הזה מודד: "המדד ללא ירקות ופירות" הוא לא מדד מזון. זהו המדד הכללי בניכוי הרכיב התנודתי ביותר בסל — בדיוק זה שקופץ בגלל מזג אוויר ועונתיות. הוא משמש כאן כמדד-בקרה על תנודתיות, לא כתחליף למדד מחירי המזון. בשנה האחרונה שתי הסדרות רצות כמעט באותו קצב, מה שאומר שהתמונה הנוכחית אינה של פיצוץ מחירי מזון חריג ביחס לשאר הסל — אלא של יוקר כללי.

הגל של 2022–2023: מה קרה לאינפלציה ומה קרה אחריה

נתוני הבנק העולמי (מדד FP.CPI.TOTL.ZG) מציגים את הסיפור השנתי: 2016 סיימה במינוס 0.54%, 2017 ב-0.25%, 2018 ב-0.81%, 2019 ב-0.82%, 2020 שוב במינוס 0.58%. כלומר חמש שנים של אינפלציה אפסית או שלילית. ואז 2021 עם 1.48%, 2022 עם 4.41%, 2023 עם 4.23%, 2024 עם 3.07% ו-2025 עם 3.04% (נכון ל-2025).

השיא ב-2022 הוא החריג הברור בסדרה: קפיצה מ-1.48% ל-4.41% בשנה אחת, פי שלושה. הירידה אחריו איטית ומדורגת — 4.23%, אחר כך 3.07%, ואז התייצבות סביב 3%. זו לא צניחה, זו נחיתה ארוכה.

התמונה החודשית מהלמ"ס מחדדת את ההתייצבות. שיעור השינוי השנתי במדד הכללי ירד מ-3.6% באפריל 2025, ל-3.1% ביולי 2025, ל-2.4% בנובמבר 2025, ול-1.5% ביולי 2026. המדד ללא ירקות ופירות עשה מסלול כמעט זהה: 3.5% באפריל 2025, 2.6% בנובמבר 2025, 1.5% ביולי 2026 (נכון ליולי 2026).

אם מישהו רצה למצוא כאן את טביעת האצבע של תקציב משרד החקלאות — הוא יתקשה. תקציב של 1.7 מיליארד ש"ח אינו הכוח שהזיז את האינפלציה השנתית מ-0.8% ב-2019 ל-4.4% ב-2022, ובחזרה לשיעור שינוי שנתי של 1.5% ביולי 2026; אלה היו שרשראות אספקה, אנרגיה, שער חליפין וריבית. הסעיף התקציבי הזה נמצא בסביבה, לא בהגה.

89%–91% מהתמיכה עוברת דרך המחיר: הנתון שמפריך את התזה התקציבית

כאן נמצא הממצא המרכזי. לפי דוחות ה-OECD בסדרת Agricultural Policy Monitoring and Evaluation, שיעור התמיכה ביצרנים (%PSE) בישראל ירד מ-19% מהכנסות החקלאים בממוצע 2000–2002, ל-13.5% בממוצע 2020–2022, ול-13.3% בממוצע 2022–2024 (נכון לדוח 2025). התמיכה הכוללת (TSE) ירדה מ-0.59% מהתוצר לכ-0.30%–0.31%, וההוצאה על שירותים כלליים (GSSE) נעה בין 2.3% ל-2.9% מערך הייצור.

אבל המספר שמשנה את כל הדיון הוא אחר: לפי דוח OECD 2023, כ-89% מהתמיכה ביצרנים בישראל ניתנת בצורות הנחשבות מעוותות-שוק — מכסים, הגבלות כמותיות ותמיכת מחירים — פי שניים מממוצע OECD. בדוח 2025 השיעור הזה עומד על כ-91% לשנים 2022–2024.

משמעות הדבר ישירה: "קיצוץ בתקציב החקלאות" ו"ירידה בתמיכה בחקלאות" הם שני דברים שונים לחלוטין. אפשר בהחלט לחתוך את סעיף 33 ובמקביל להעלות מכסים — ואז התמיכה עולה בזמן שהתקציב יורד. מנגנון שבו רוב הכסף עובר בלי לעבור בשולחן ועדת הכספים הוא נוח לכל הצדדים, למעט אולי הקורא שמנסה להבין למה הוא משלם.

מה זה אומר עליך: המחיר בסופר נקבע יותר במכס מאשר בתקציב

קודם כל, שברי סדרה. גם אם מחר תפורסם סדרת סעיף 33 לשנים 1997–2025, אסור לקרוא אותה כמו גרף רגיל. המשרד שינה את שמו ל"משרד החקלאות וביטחון המזון", ותוספת תחום אחריות עשויה להיות מלווה בהעברת תקציבים ממשרד אחר. קפיצה בסעיף כזה עשויה להיות העברה חשבונאית ולא שקל חדש אחד. בנוסף, בהצעת 2026 ההוצאה המותנית בהכנסה עומדת על כ-270 מיליון ש"ח, ויתרת הפער בין הברוטו (כ-2.0 מיליארד) לנטו (כ-1.7 מיליארד) נובעת מעיגול — מי שמשווה ברוטו של שנה אחת לנטו של אחרת, יקבל "מגמה" שהיא בעיקר בחירת הגדרה.

שנית, סיבתיות. הנתונים שלפנינו מאפשרים לקבוע שסעיף 33 קטן (0.24% מתקציב 2026), שהאוכלוסייה גדלה ב-61% מאז 2000, ושרוב התמיכה עוברת במכסים לפי OECD. הם אינם מאפשרים לקשור סיבתית בין גובה התקציב לבין מחיר קרטון ביצים.

ומה בכל זאת אפשר לעשות מחר בבוקר? להזיז את תשומת הלב. כשמתפרסמת ידיעה על שינוי בתקציב משרד החקלאות, מדובר בפחות מרבע אחוז מהתקציב. כשמתפרסמת ידיעה על פתיחת מכסות יבוא, מכס על מוצר חלב, או הסכם סחר — שם נמצאים ה-91%. שאלת המפתח לפני כל כותרת על יוקר המזון היא לא "כמה תקציב", אלא "מה קרה למכס". הבחנה אחת, וחצי מהוויכוח הציבורי מקבל פרופורציה.

מקורות