מחלת לב איסכמית ירדה מ-228 ל-24 ניצחון רפואי או תרגיל בקידוד

בשנת 1970 מתו בישראל 228 גברים לכל מאה אלף ממחלת לב איסכמית, בשיעור מתוקנן-גיל. בשנת 2022 המספר עמד על 24. זו סדרה 70015 של הלמ"ס, 52 תצפיות שנתיות, עדכון אחרון 26.12.2024 — ירידה של כמעט פי עשרה באחד ממדדי הבריאות הבסיסיים ביותר של המדינה. זה אחד השינויים הגדולים שקרו כאן בחמישים שנה, והוא כמעט לא מסופר. העמוד הזה בודק מה בדיוק ירד, מי תפס את המקום שהתפנה, וכמה מהירידה הזו היא רפואה וכמה היא טופס.

70015, זכרים בלבד, מתוקנן-גיל — מה בדיוק נמדד כאן

הסדרה מודדת שיעור פטירות ממחלת לב איסכמית לכל 100,000 נפש בקרב זכרים, בכל הגילים, מתוקנן לגיל. שלוש המילים האחרונות הן העיקר. שיעור למאה אלף אינו מספר מוחלט של נפטרים אלא מדד שכיחות, שנועד לאפשר השוואה בין שנים שבהן גודל האוכלוסייה שונה לגמרי. "מתוקנן-גיל" אומר שהחישוב מנטרל את השפעת הרכב הגילים: הוא עונה על השאלה מה הסיכון של גבר בגיל נתון, לא כמה גברים מתו בפועל.

מכאן נובעת מגבלה שאסור לטשטש: זו סדרת זכרים בלבד ואין להציג אותה כאוכלוסייה כללית. אצל נשים מגמת הירידה במחלות לב כליליות מתועדת אף היא בפרסומי משרד הבריאות, אך מנקודת פתיחה נמוכה יותר, והמספרים בסדרה 70015 אינם חלים עליהן. גם המרווח בין 1970 ל-2022 אינו מפורט כאן: הסדרה המלאה של 52 התצפיות לא נשלפה בפועל, ולכן כל ערך-ביניים שהיה מוצג כאן היה הערכה ולא נתון.

שתי נקודות הקצה מספרות את כל מה שאפשר לומר ברמת ודאות רשמית: ירידה של כ-204 נקודות למאה אלף על פני 52 שנה, בקצב ממוצע של כארבע נקודות בשנה. הקצב הזה כמעט בוודאות לא היה אחיד — במגמות מקבילות בעולם המערבי הירידה החדה ביותר תועדה בשנות השמונים והתשעים — אבל מי שרוצה את העקומה עצמה צריך למשוך את הסדרה מה-API של הלמ"ס. הנתון הרשמי קיים; הוא פשוט לא נלווה לכותרות.

מירוץ הסיבות: מי ירש את פסגת התמותה

בשנות השבעים מחלות לב וכלי דם היו קבוצת סיבות המוות המובילה בישראל, כמו ברוב המדינות המפותחות. סרטן היה גורם מרכזי, אך לא ראשון. בעשורים שלאחר מכן קרה דבר פשוט: מחלות הלב ירדו מהר יותר משסרטן ירד, ולכן הדירוג התהפך — לא בגלל התפרצות סרטן, אלא בגלל נסיגה קרדיולוגית.

בטבלת סיבות המוות המובילות המבוססת על נתוני משרד הבריאות והלמ"ס לממוצע השנים 2009–2011, מחלות סרטן היוו 25.6% מכלל הפטירות מול 17.1% למחלות לב. הפער כבר לא היה על גבול הרעש הסטטיסטי — כרבע מכלל הפטירות מול פחות מחמישית. מחלות כלי דם במוח וסוכרת עמדו על 5.7% כל אחת, מחלות כליה על 3.8%, אלח דם על 3.1%.

במספרים מוחלטים מדובר בממוצע של 10,197 פטירות בשנה מסרטן מול 6,803 ממחלות לב, פער של כ-3,400 פטירות בשנה. עשר סיבות המוות המרכזיות יחד הסתכמו בכ-28,504 פטירות בשנה. מתי בדיוק התחלפו המקומות? מדינה שמתעדת כל פטירה בקוד בין-לאומי מאז שנות השמונים לא פרסמה תאריך רשמי להחלפת השלטון בראש הרשימה; לפי דוחות משרד הבריאות סרטן מוביל לאורך כל התקופה 2000–2022, ולכן ההחלפה קרתה כנראה בסוף שנות התשעים או בתחילת שנות האלפיים.

גולמי מול מתוקנן-גיל: כמה מזה דמוגרפיה

אילו הסדרה הייתה גולמית — כלומר מספר הפטירות חלקי האוכלוסייה, בלי תיקון — התמונה הייתה שקטה בהרבה. האוכלוסייה בישראל גדלה והזדקנה מאז 1970, ומחלות לב הן מחלות של גיל. שיעור גולמי היה מציג את שני הכוחות בבת אחת: סיכון אישי שיורד מול אוכלוסייה שמצטופפת בקבוצות הגיל שבהן הסיכון גבוה. השיעור המתוקנן מפריד ביניהם, ולכן הירידה מ-228 ל-24 היא אמירה על סיכון אישי בגיל נתון, לא על מספר הארונות.

כדי לבדוק שלא מדובר בתחבולה חשבונאית, שווה להסתכל על מדד שאינו תלוי בסיווג סיבת מוות כלל. לפי נתוני הבנק העולמי, תוחלת החיים בלידה בישראל עמדה על 83.2 שנים ב-2024, לעומת 82.1 ב-2015 ו-82.7 ב-2022 — עלייה מתמשכת, עם שקע קל ב-2021 (82.5) בתקופת הקורונה.

קצב העלייה כאן צנוע — כשנה אחת בעשור — אבל הוא הולך בכיוון הנכון, וזה מה שחשוב לענייננו. אם הירידה במחלת לב הייתה בעיקר העברת פטירות בין קטגוריות, לא היינו מצפים שתוחלת החיים תעלה במקביל: אנשים היו ממשיכים למות באותו גיל, רק תחת שם אחר בטופס. העלייה בתוחלת החיים אינה מוכיחה שכל הירידה אמיתית, אבל היא אישוש עקיף לכך שחלק ניכר ממנה אינו רק שינוי הרכב גילים או שינוי שם. נכון לעדכון הנתונים ב-13.07.2026.

הוראת ההפרכה: האם הניצחון הוא קידוד

כל פטירה בישראל מקודדת לפי הסיווג הבין-לאומי של ארגון הבריאות העולמי. לפי פרסום משרד הבריאות, בלמ"ס סומלו סיבות המוות לפי ICD-9-CM בשנים 1981–1997, ומ-1998 ואילך לפי ICD-10. ברמה העולמית ICD-9 נכנס לתוקף ב-1 בינואר 1979, ICD-10 ב-1 בינואר 1993, ו-ICD-11 ב-1 בינואר 2022. כלומר: בתוך אותה סדרה של 52 תצפיות התחלפו לפחות שני מנגנוני סיווג.

ב-ICD-10 מחלות הלב האיסכמיות מכוסות בקודים I20–I25. אי-ספיקת לב, הפרעות קצב ומחלות מסתמים יושבות בקודים אחרים. כשרופא כותב על תעודת פטירה "אי-ספיקת לב" במקום "אוטם שריר הלב", הפטירה עוברת קטגוריה — בלי שהמנוח שינה את דעתו.

מה שכן אפשר לומר: מאז 1998 הקידוד בישראל אחיד יחסית, ולכן הירידה שנרשמה בעשרים וארבע השנים האחרונות של הסדרה מושפעת פחות משינויי סיווג. השאלה הפתוחה נוגעת בעיקר לפרק 1970–1998 — שהוא, במקרה, בדיוק הפרק שבו נרשמה מרבית הירידה.

ישראל מול OECD: מתחת לממוצע, בלי מספרים לכל שנה

בפרק על תמותה ממחלות מחזור הדם בדוח Health at a Glance של ה-OECD, ישראל ממוקמת מתחת לממוצע הארגון בשיעורי התמותה המתוקננים לגיל מקבוצת המחלות הזו — כלומר בצד הטוב של הלוח. הערכים המספריים לכל שנה לא נשלפו לעמוד הזה, ולכן הם לא מוצגים; מי שצריך את המספר המדויק למדינה ולשנה ימצא אותו בטבלאות הדוח.

מה שכן נמדד ישירות מנתוני-אמת הוא מדד סמוך ורלוונטי: ההסתברות למות ממחלה לא-מדבקת — מחלות לב וכלי דם, סרטן, סוכרת או מחלת ריאות כרונית — בין גיל 30 לגיל 70. לפי הבנק העולמי, בישראל המדד ירד מ-9.9% ב-2013 ל-7.6% ב-2021.

הסדרה יורדת כמעט ברציפות: 9.9% ב-2013, 9.5% ב-2014 וב-2015, 9.1% ב-2016, 9.0% ב-2017 וב-2018, 8.9% ב-2019, 8.4% ב-2020 ו-7.6% ב-2021. שתי הנקודות האחרונות בולטות — ירידה של 0.5 ואז 0.8 נקודת אחוז בשנתיים, לעומת כ-0.1 בשנה בממוצע לפני כן. שנות קורונה הן שנים חריגות בכל סדרת תמותה, בין השאר משום שחלק מהתמותה עבר לקטגוריה אחרת לגמרי, ולכן אין להסיק מהקפיצה של 2020–2021 מגמה מבנית. הכיוון הכללי לאורך שמונה שנים, לעומת זאת, ברור. נכון לעדכון 13.07.2026.

מה שנשאר על השולחן אחרי שהלב ירד מהפסגה

כשקטגוריה אחת נסוגה, אחרות תופסות את מקומן בטבלה — לא בהכרח משום שהחמירו, אלא משום שהמתחרה הגדולה שלהן ירדה. בטבלת 2009–2011 של משרד הבריאות והלמ"ס אפשר לראות את סדר הכוחות החדש מתחת לשני הראשונים: מחלות כלי דם במוח 2,285 פטירות בשנה, סוכרת 2,283, מחלות כליה 1,520, אלח דם 1,249, תאונות 1,157, מחלות נשימה כרוניות 1,144, דמנציה 957 ודלקת ריאות ושפעת 908.

שתי חזיתות בולטות. הראשונה היא זיהומית: לפי דיווח על נתוני הלמ"ס, אלח דם מהווה כ-80% מכלל המחלות הזיהומיות הגורמות למוות בישראל בעשור האחרון. מדינה שהצליחה להוריד את התמותה מהתקף לב בסדר גודל מוצאת את עצמה מתמודדת עם זיהומים שנרכשים לא מעט בתוך מערכת הבריאות עצמה. השנייה היא גילנית: דמנציה, מחלות כליה וסוכרת עולות במפת התמותה בין השאר משום שיותר אנשים חיים מספיק זמן כדי להגיע אליהן.

זו גם הסיבה שהשוואה בין עשורים חייבת להיות מלווה בהקשר: מדדים כמו סיבת מוות מובילה מודדים חלוקה יחסית, לא כמות סבל מוחלטת.

מה זה אומר עליך: סיכון נמוך אינו סיכון אפס

אם אתה גבר ישראלי, הנתונים מלמדים שהסיכון שלך למות ממחלת לב איסכמית בגיל נתון נמוך משמעותית מזה של אביך באותו גיל — סדרה 70015 של הלמ"ס מציגה 228 למאה אלף ב-1970 מול 24 ב-2022, נכון לעדכון 26.12.2024. במקביל, ההסתברות למות ממחלה לא-מדבקת בין 30 ל-70 ירדה ל-7.6% ב-2021, ותוחלת החיים עלתה ל-83.2 שנים ב-2024, לפי הבנק העולמי.

שלוש הסתייגויות שנובעות ישירות מהנתונים שבעמוד. ראשית, הסדרה היא זכרים בלבד ומתוקננת לגיל — היא לא מנבאת מה יקרה לאדם מסוים. שנית, חלק לא-מוכרע מהירידה עשוי לשקף שינוי סיווג בין גרסאות ICD ולא הצלה בפועל, ואין הכרעה רשמית בשאלה הזו. שלישית, סרטן הוא כיום סיבת המוות המובילה בישראל, ולכן ירידה בסיכון הקרדיולוגי אינה ירידה בסיכון הכולל.

שאלות על סיכון אישי, גורמי סיכון או טיפול הן עניין לרופא המטפל ולנתונים אישיים, לא לשיעור מתוקנן-גיל של אוכלוסייה. המספרים כאן מתארים מגמה לאומית לאורך 52 שנה — וזה בדיוק מה שהם מתארים, לא יותר.

מקורות