מה באמת גובות קרנות הנאמנות בישראל — דמי ניהול לפי סוג קרן, לפי נתוני רשות ניירות ערך

670 ש"ח בשנה. זה מה שגובה בממוצע קרן נאמנות ישראלית על כל 100,000 ש"ח מושקעים, לפי דמי ניהול ממוצעים של 0.67% בכלל הענף בסוף 2024. מאחורי הממוצע הזה מסתתר טווח רחב: 1,010 ש"ח בקרן אקטיבית, 510 ש"ח בקרן סל, 310 ש"ח בקרן מחקה ו־170 ש"ח בקרן כספית — על אותם 100,000 ש"ח בדיוק. השוק שבו נגבים הסכומים האלה מנהל כ־597.4 מיליארד ש"ח בכ־2,290 קרנות, והוא כמעט הכפיל את עצמו בארבע שנים. העמוד הזה מרכז את הנתונים הרשמיים ומתרגם אותם לשקלים.

השורה התחתונה בשקלים: כמה עולה כל סוג קרן על 100,000 ש"ח

אחוז אחד נשמע כמו רעש רקע, ובשקלים הוא נראה אחרת. דמי ניהול של 1.01% בקרן אקטיבית הם 1,010 ש"ח בשנה על כל 100,000 ש"ח מושקעים, והם נגבים מנכסי הקרן בין אם השנה הייתה טובה ובין אם הסתיימה במינוס. חמשת הממוצעים שמפרסמת רשות ניירות ערך לסוף 2024 מסתדרים בסולם אחד ברור: 0.67% בכלל הענף, 1.01% בקרנות האקטיביות, 0.51% בקרנות הסל, 0.31% בקרנות המחקות ו־0.17% בקרנות הכספיות. במילים אחרות, ההפרש בין קצה אחד של השוק לקצה השני הוא פי שישה, על אותה יחידת כסף בדיוק.

הגרף מציג את אותם שיעורים אחרי הכפלה ב־100,000 ש"ח, וזה בדיוק המקום שבו האחוזים מפסיקים להיות מופשטים: 670 ש"ח בממוצע הענף, 1,010 ש"ח בקרן אקטיבית, 510 ש"ח בקרן סל, 310 ש"ח בקרן מחקה ו־170 ש"ח בקרן כספית. הפער בין קרן אקטיבית לקרן מחקה — כ־700 ש"ח בשנה — הוא הנתון היחיד שהמשקיע מכיר בוודאות עוד לפני שהוא יודע דבר על התשואה. בהיקף גדול יותר התמונה מתחדדת: על תיק של 300,000 ש"ח לעשור, ובהנחה של דמי ניהול והיקף נכסים קבועים, מדובר בכ־30,300 ש"ח בקרן אקטיבית מול כ־9,300 ש"ח בקרן מחקה, פער של כ־21,000 ש"ח. ההנחה הזאת כמעט אף פעם לא מתקיימת בפועל, אבל היא מספיקה כדי להראות את סדר הגודל. השיעור עצמו מופיע בכל דף מידע של כל קרן, בשתי ספרות אחרי הנקודה — בשורה שנמצאת בדרך כלל מתחת לגרף התשואה, כלומר בדיוק במקום שאליו העין לא מגיעה.

מפת השוק: 2,290 קרנות שמנהלות 597.4 מיליארד ש"ח

היקף נכסי קרנות הנאמנות בישראל עמד בסוף 2024 על כ־597.4 מיליארד ש"ח, המנוהלים בכ־2,290 קרנות. מאחורי המספר הזה עומד מבנה ענף שקשה להסביר בארוחת ערב: בסוף 2023 פעלו בשוק 56 מנהלי קרנות, אך רק 16 מהם מנהלי קרנות נאמנות במובן המלא, ו־40 פועלים במתכונת הוסטינג — כלומר מנהלים קרנות על גבי התשתית והרישיון של גוף אחר. ריבוי המנהלים הוא חלק מהסיפור של התחרות במחיר, והוא גם מסביר איך מספר הקרנות בשוק ממשיך לטפס גם בתקופות שבהן גופים גדולים מתמזגים זה עם זה.

הסדרה מתארת שוק שכמעט הכפיל את עצמו בארבע שנים: מכ־399 מיליארד ש"ח בסוף 2021, דרך נסיגה ב־2022 שהייתה השנה היחידה עם ירידה, ועד כ־757 מיליארד ש"ח בסוף 2025. הקצב אינו אחיד — 2023 הוסיפה כ־24% על השנה שקדמה לה, ו־2024 הוסיפה עוד כ־144 מיליארד ש"ח, מתוכם כ־74 מיליארד ש"ח כסף חדש ולא עליית ערך של מה שכבר היה בפנים. עד מועד פרסום דוח הפעילות לשנת 2025 כבר עמד השוק על כ־835 מיליארד ש"ח, כך שגם נתון שנתי רשמי מספיק להתיישן בתוך חודשים ספורים. לצמיחה הזאת שתי השפעות הפוכות על דמי הניהול: היא מגדילה את בסיס ההכנסה של מנהלי הקרנות, אבל חלק ניכר ממנה זרם דווקא לקטגוריות הזולות בענף — מחקות וכספיות — ולכן היא מושכת את הממוצע כלפי מטה.

מ־1.71% ב־2008 ל־0.67% היום: מי באמת הוריד את דמי הניהול

שיעור דמי הניהול הממוצע בענף עמד בשנת 2008 על 1.71%. בשנת 2020 הוא כבר עמד על 0.71%, ובסוף 2024 על 0.67% — שחיקה של כ־60% בתוך פחות משני עשורים. זו אחת מירידות המחיר הגדולות שנרשמו בשוק צרכני ישראלי בתקופה הזאת, והיא התרחשה בלי מבצע אחד, בלי קמפיין ובלי שאף לקוח התקשר למוקד כדי לבקש הנחה.

קריאה של הסדרה מגלה שהירידה לא הייתה מדרגה אחת אלא מדרון ארוך: מ־1.22% ב־2012 לכ־0.86% ב־2016 — כלומר רוב העבודה נעשתה בחצי הראשון של התקופה. מאז 2016 השיפוע מתיישר, והמרחק בין 2020 ל־2024 מסתכם ב־0.04 נקודת אחוז בלבד. שלושה כוחות דחפו את המגמה: כניסת המוצרים הפסיביים, שבשנת 2020 גבו בממוצע 0.41% מול 0.97% בקרנות האקטיביות; מבנה ההפצה ועמלות הבנקים, שנבחן בעבודה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת; והתרחבות מספר המנהלים, כולל אלה שפועלים על תשתית של אחרים. מה שהסדרה לא מראה הוא שהוזלה ממוצעת אינה בהכרח הוזלה של קרן מסוימת: כשכסף עובר ממוצר יקר למוצר זול, הממוצע הענפי יורד גם אם אף מנהל לא נגע במחירון שלו. זו אולי הדרך היעילה ביותר להוריד מחירים — לא לשכנע את המוכר, אלא פשוט להפסיק לקנות אצלו.

אותה חשיפה, 200 ש"ח הפרש: קרן סל מול קרן מחקה

שתי הקרנות עושות, לכאורה, את אותו דבר: עוקבות אחרי מדד, בלי מנהל שמנסה לנצח אותו. ההבדל הוא תפעולי. קרן סל היא נייר ערך שנסחר ברציפות בבורסה לאורך כל יום המסחר, ולכן היא נזקקת לעושה שוק שמצטט מחירי קנייה ומכירה. קרן מחקה היא קרן פתוחה שנקנית ונפדית פעם ביום לפי מחיר סוף יום, בלי מנגנון מסחר רציף. ההבדל הזה מתומחר: 0.51% בממוצע בקרנות הסל מול 0.31% בקרנות המחקות, נכון לסוף 2024.

בגרף נראה סולם של חמש מדרגות, ובאמצע שלו יושבות שתי הקטגוריות הפסיביות במרחק של 0.20 נקודת אחוז זו מזו — כלומר כ־200 ש"ח בשנה על כל 100,000 ש"ח. תמורת ההפרש מקבל המשקיע גמישות מסחר: קרן סל ניתנת לקנייה ולמכירה גם ביום שישי, בעוד קרנות מחקות ואקטיביות בעלות חשיפה של מעל 10% לניירות ערך זרים נסחרות בימים שני עד חמישי בלבד. מי שמפקיד סכום קבוע פעם בחודש כמעט לא נהנה מהיכולת הזאת; מי שמגיב לחדשות תוך כדי יום — כן. השוק עצמו כבר הצביע: בסוף 2022 פעלו בישראל 636 קרנות מחקות מול 76 קרנות סל, כלומר הקטגוריה הזולה יותר היא גם המרובה בהרבה בהיצע. במונחים פשוטים, 200 ש"ח בשנה הם המחיר של האפשרות למכור בשתיים בצהריים — יכולת שמשקיע לטווח ארוך משלם עליה בתקווה לא להשתמש בה אף פעם.

1,010 ש"ח בשנה: על מה משלמים בקרן אקטיבית, ואיפה נכנסות עמלות ההפצה

קרן אקטיבית היא המוצר היחיד בענף שבו יושב אדם ומחליט מה לקנות. בתוך 1.01% הממוצעים מסתתרים שכר צוות ההשקעות, מחקר, מערכות מסחר, ניהול סיכונים, ציות ודיווח, ולעיתים גם שיווק והפצה. הדוחות של רשות ניירות ערך מפרטים גם את שכר מנהלי הקרנות, ומבהירים שהוא אינו כולל דמי ניהול משתנים — כלומר רכיב עלות נוסף שיכול להצטרף לתמונה בקרנות מסוימות. מבחינת המשקיע, כל זה מסתכם בשורה אחת: כ־1,010 ש"ח בשנה על כל 100,000 ש"ח.

רכיב אחד בתוך הסכום הזה לא קשור כלל לניהול ההשקעות — עמלת ההפצה שמשלמת הקרן לבנק שמפיץ אותה. מרכז המחקר והמידע של הכנסת ניתח את השאלה מה יקרה אם העמלות האלה יופחתו, והצביע על כך שהן נגזרות כאחוז מהנכסים המנוהלים ומהוות נדבך בתוך דמי הניהול הכוללים. הפחתה כזאת מגיעה למשקיע רק אם התחרות בין המנהלים מכריחה אותם להעביר אותה הלאה, ולא להשאיר אותה במרווח.

נקודה שראוי לשים לב אליה: בזמן שהממוצע הענפי המשיך לרדת, הממוצע בקרנות האקטיביות נמדד ב־2020 על 0.97% ובסוף 2024 על 1.01%. שתי המדידות אינן בהכרח באותה מתודולוגיה, ולכן אין להסיק מהן ייקור מדויק, אבל הכיוון ברור — הקטגוריה היקרה לא הוזלה. בסוף 2022 פעלו בישראל 1,161 קרנות פתוחות אקטיביות, כך שהתחרות בתוך הקטגוריה קיימת בהחלט; היא פשוט מתנהלת על תשואה, לא על מחיר.

0.17% ו־166 מיליארד ש"ח כניסות: הקרנות הכספיות והיד של בנק ישראל

הקרן הכספית היא המוצר הזול בענף: 0.17% בממוצע נכון לסוף 2024, כלומר כ־170 ש"ח בשנה על 100,000 ש"ח. היא גם המוצר שהתנפח הכי מהר — כ־166 מיליארד ש"ח נכנסו אליה במהלך 2024, אחרי שכבר ב־2023 היא היוותה 51.2% מכלל היצירות בענף ו־38.6% מהפדיונות. בתחילת 2024 נוהלו בקרנות הכספיות כ־107 מיליארד ש"ח. באותה נקודת זמן בדיוק עלה גם המחיר: הממוצע טיפס מ־0.13% ב־2023 ל־0.17%, אחרי ש־13 מתוך 16 הקרנות הכספיות השקליות עם חשיפה לאג"ח קונצרני העלו דמי ניהול בתחילת השנה — המועד היחיד שבו מותר לעשות זאת.

התשואה של קרן כספית נגזרת כמעט כולה מהריבית הקצרה, ולכן הגרף הזה הוא למעשה תמונת ההכנסה של המוצר. סדרת הריבית של בנק ישראל מראה רמה של 3% שנשמרה לאורך חודשי 2026 עד שירדה ל־2.75% בתחילת ספטמבר. המשמעות למשקיע היא יחסית פשוטה: דמי ניהול של 0.17% נוגסים נתח קטן מתשואה שנשענת על ריבית של 3%, ונתח גדול יותר מאותה תשואה אם הריבית תמשיך לרדת. בצד השני של המשוואה עומד המדד — מדד המחירים לצרכן עלה ב־1.5% בשנה שהסתיימה ביולי 2026, ולכן הפער בין תשואה נומינלית לתשואה ריאלית בקרנות האלה צר יותר משנראה במבט ראשון. זהו כנראה המוצר היחיד בענף שהתייקר בדיוק בשנה שבה הביקוש אליו התפוצץ — התנהגות שוק תקינה לחלוטין, רק לא זו שהצרכן מצפה לה.

מה חסר בנתונים: הפער בין 2,290 ל־2,390 והחור בסדרה 2021–2023

לאותה שנה, 2024, מסתובבים שלושה מספרים שונים של קרנות: כ־2,290, 2,390, ו־1,607 קרנות בעלות מדיניות השקעות מבדלת. שלושתם נכונים, כל אחד בהגדרה שלו — הראשונים סופרים קרנות רשומות, האחרון סופר רק מדיניות ייחודית. מי שמחשב ממוצע דמי ניהול על בסיס מכנה אחר יקבל תוצאה אחרת, ולכן כל מספר בעמוד הזה נשען על ההגדרה שבה פורסם.

הסדרה מראה שמספר הקרנות אינו עולה בקו ישר: מ־2,326 בסוף 2021 הוא ירד ל־2,227 בסוף 2022 בעקבות סגירות ומיזוגים, ומשם טיפס עד 2,444 בסוף 2025, כשבשנת 2024 לבדה הונפקו 191 קרנות חדשות. שלוש מגבלות נוספות ראוי להציב לצד הנתונים. ראשית, אין נתון מספרי מפורסם וזמין לשיעור דמי הניהול הממוצע בשנים 2021–2023 — קיים תיאור הכיוון (ירידה של כ־60% מאז 2008, כפי שצוין לגבי 2023), אך לא ערך שנתי, ולכן הסדרה קופצת מ־2020 ל־2024. שנית, סדרת 2008–2020 חושבה כממוצע פשוט, כך שקרן ענקית וקרן זעירה נספרות באותו משקל. שלישית, במאגר הממשלתי הפתוח אין מערך נתונים של דמי ניהול בקרנות נאמנות — חיפוש בנושא לא מחזיר ולו מערך אחד, בעוד שבקופות הגמל קיים דיווח חודשי פר-קופה הכולל דמי ניהול ממוצעים. כלומר, על החיסכון הפנסיוני אפשר להוריד קובץ ולסנן; על קרנות הנאמנות ממתינים לדוח שנתי, בפורמט PDF.