מי באמת מייצר את הגידול פי ארבעה במיחזור בישראל

ב-2002 מיחזרה ישראל 2.21 מיליון טון פסולת. ב-2023 — 8.06 מיליון טון, גידול של פי 3.7 לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זה נשמע כמו מהפכה סביבתית שלמה בשני עשורים. אבל "סך הכל" כאן הוא סכום של חומרים שאין ביניהם הרבה במשותף: פסולת בניין, אפר פחם, מתכות וחומר אורגני. כשמפרקים את הסכום, מתברר שרוב מוחלט של הגידול מגיע מקטגוריה אחת בלבד — וזו גם הקטגוריה שנכנסה למדידה באמצע הדרך.

22 שנות מדידה: מה באמת אומרת הסדרה הרשמית

הסדרה הרשמית מכילה 22 תצפיות שנתיות, מ-2002 עד 2023. בשש השנים הראשונות הסך יותר מהוכפל — מ-2.21 מיליון טון ל-4.83 מיליון ב-2008.

משם המסלול הרבה פחות חלק. ב-2011 נרשמה קפיצה ל-6.55 מיליון טון, ואחריה ארבע שנים רצופות של ירידה, עד 5.35 מיליון ב-2015. ארבע שנות נסיגה באמצע העשור, בסדרה שאמורה לתאר מגמה סביבתית משתפרת, הן בדיוק סוג הדבר שמדד שמתיימר לתאר מודעות אזרחית מתקשה להסביר.

מ-2016 חוזרת העלייה, עד שיא של 8.46 מיליון טון ב-2022 — ואז ירידה ל-8.06 מיליון ב-2023. הירידה האחרונה, של כ-396 אלף טון, היא השנייה בגודלה בסדרה. זו סדרה תנודתית, לא עקומה עולה רציפה. הגרף מראה את כל 22 השנים.

פירוק הגידול לפי סוג חומר: מי הוסיף כמה טון

כאן התמונה מתחדדת. ב-2023 ארבע הקטגוריות המרכזיות היו: פסולת בניין 4.87 מיליון טון, חומר אורגני (כולל פסולת מחקלאות) 805 אלף, מתכות 667 אלף ואפר פחם 421 אלף. ב-2002 פסולת בניין עמדה על אפס, החומר האורגני על 320 אלף, המתכות על 314 אלף ואפר הפחם על 1.18 מיליון טון.

ההפרש בין שתי השנים מספר את הסיפור כולו: פסולת בניין הוסיפה 4.87 מיליון טון, חומר אורגני הוסיף 486 אלף, מתכות הוסיפו 353 אלף — ואפר פחם גרע 761 אלף טון. סך הגידול הוא 5.86 מיליון טון, כך שפסולת בניין לבדה מסבירה כ-83% ממנו. חומר אורגני מסביר כ-8.3%, מתכות כ-6%, ואפר הפחם מושך את הסך למטה.

במילים אחרות: ארבע הקטגוריות יחד מסבירות כ-84% מהגידול, והשארית מתחלקת בין יתר החומרים. מדד שמסכם ביחד הריסות בטון ובקבוקי פלסטיק בטון הוא מדד שקשה לקרוא, אבל הוא גם המדד היחיד שמפורסם כ"סך הכל".

הוראת-ההפרכה: קפיצה אמיתית או תחילת מדידה

פסולת בניין רשומה באפס בכל אחת מהשנים 2002 עד 2005. ב-2006 היא קופצת ל-250 אלף טון, ובתוך שנתיים ל-1.82 מיליון. סדרה שעולה מאפס לכמעט 1.9 מיליון טון בשלוש שנים אינה מתארת, בדרך כלל, שינוי אמיתי בשטח — היא מתארת את הרגע שבו התחילו למדוד ולסווג את החומר.

הקפיצה השנייה החשודה היא 2011: פסולת בניין עולה מ-1.71 ל-2.73 מיליון טון בשנה אחת, ואז יורדת תוך שנתיים ל-1.69 מיליון — כלומר חוזרת בערך לנקודת הפתיחה. תנודה של פלוס-מיליון ומינוס-מיליון בתוך שלוש שנים היא חתימה אופיינית של שינוי כיסוי או סיווג, לא של שוק שהתעורר ונרדם.

המשמעות המעשית: אי אפשר לומר על סמך הסדרה הזו שמיחזור פסולת הבניין בישראל עלה מאפס. אפשר לומר שהמדידה שלו התחילה ב-2006. ההצהרה "המיחזור בישראל גדל פי ארבעה" נשענת בעיקר על קטגוריה שלא הייתה בכלל בטבלה בתחילת התקופה — וזה הבדל מהותי בין הישג סביבתי לבין שיפור בניהול הרשומות.

אפר פחם: הקטגוריה היחידה שיורדת

אפר פחם היא הקטגוריה היחידה מבין הארבע שנמצאת במגמת ירידה ברורה, והיא גם היחידה שיש לה נתונים כבר משנת 2000. בשנים הראשונות היא נעה ברמה יציבה, סביב 1.1 עד 1.4 מיליון טון בשנה.

השיא נרשם ב-2012 עם 1.45 מיליון טון. משם הירידה עקבית וכמעט בלי חריגות, עד 421 אלף טון ב-2023 — ירידה של כ-71% בעשור אחד. הגרף מראה את המדרון כולו.

הפרשנות הישירה היא שכמות האפר הזמינה למיחזור תלויה בכמות הפחם שנשרפת. ככל שתמהיל ייצור החשמל בישראל מתרחק מפחם, יש פחות אפר — ולכן פחות אפר ממוחזר. זו נקודה שראוי להחזיק בראש: ירידה בסדרת מיחזור יכולה להיות דווקא סימן חיובי סביבתית, שכן הדרך היעילה ביותר להוריד מיחזור אפר פחם היא פשוט לא לייצר אותו. מדד שנופל כשהמערכת משתפרת הוא מדד שכדאי לקרוא בזהירות.

חומר אורגני ומתכות: הקטגוריות הקרובות לאזרח

אלה שתי הקטגוריות שהכי קרובות להתנהגות של משקי בית, רשויות מקומיות ועסקים קטנים. החומר האורגני עלה מ-320 אלף טון ב-2002 עד שיא של 1.16 מיליון טון ב-2019.

ומאז — ירידה רצופה, עד 805 אלף טון ב-2023. כלומר החומר האורגני הממוחזר נמוך היום בכ-30% מהשיא, וחזר בערך לרמה שבה היה ב-2013. המתכות מציגות תנודתיות דומה: מ-314 אלף טון ב-2002, דרך שיא של 772 אלף ב-2019, ל-667 אלף ב-2023.

שתי הקטגוריות יחד הוסיפו 839 אלף טון בין 2002 ל-2023 — פחות מ-15% מהגידול הכולל. הן גם היחידות שבהן קשה לטעון לשינוי כיסוי דרמטי, שכן שתיהן נמדדות ברציפות מ-2000. כלומר דווקא הקטגוריות שבהן מתבטאת התנהגות של אנשים נעו לאט, ובשנים האחרונות אף נסוגו, בעוד שהכותרת הכללית המשיכה לעלות.

טונות מול מחזורים: למה משקל הוא מדד מטעה

טון בטון לא שווה. טון של הריסות בטון הוא כמה משאיות; טון של בקבוקי פלסטיק הוא עשרות אלפי פריטים שעברו דרך עשרות אלפי החלטות של אנשים. כשמסכמים את שניהם בעמודה אחת, המשקל מכריע — ולכן פסולת בניין מהווה ב-2023 כ-60% מסך הפסולת הממוחזרת.

ב-2006, השנה הראשונה שבה פסולת בניין מדווחת בכלל, חלקה היה כ-8.5%. ב-2011 הוא כבר כ-42%. כלומר לא רק שהקטגוריה גדלה, היא גם השתלטה על ההרכב. ככל שחלקה גדל, כך "סך הפסולת הממוחזרת" הופך יותר ויותר למדד של פעילות בנייה ופחות למדד של מיחזור במובן שהציבור מייחס למילה.

בעמוד הזה לא יופיע "טון לנפש". הסיבה פשוטה: חלוקת סכום שמורכב ברובו מהריסות במספר התושבים מייצרת מספר שנשמע אישי אבל אינו מודד שום התנהגות אישית. הנתון שכן אומר משהו על האזרח מגיע ממקום אחר — סקירת הביצועים הסביבתיים של ה-OECD לישראל (2023) מציינת כ-691 ק"ג פסולת עירונית לנפש בשנה, לעומת ממוצע של כ-534 ק"ג במדינות הארגון. זה מדד של כמה פסולת נוצרת, לא של כמה ממוחזרת.

ישראל מול OECD: 20.7% מול 34.3%

כאן נסגר המעגל. לפי סקירת הביצועים הסביבתיים של ה-OECD לישראל, 2023, שיעור השבת החומרים מפסולת עירונית בישראל — מיחזור וקומפוסט מתוך כלל הטיפול — עומד על כ-20.7%, לעומת ממוצע של כ-34.3% במדינות הארגון. במקביל, כמות הפסולת העירונית לנפש בישראל היא כ-691 ק"ג בשנה מול 534 ק"ג בממוצע.

שני המספרים האלה מתיישבים היטב עם מה שראינו בסדרות: אם הגידול הגדול היה מגיע מהפרדה במקור, מאריזות ומפסולת אורגנית ביתית, היינו מצפים ששיעור ההשבה מפסולת עירונית יעלה במקביל. הוא לא. הוא נותר מתחת לשני שלישים מהממוצע במדינות מפותחות, בזמן שסך הטונות הממוחזרות עלה פי 3.7.

המשרד להגנת הסביבה מציג באסטרטגיית פסולת 2030 יעד של מעבר מהטמנה למיחזור והשבה, במסגרת חזון להפיכת פסולת למשאב. הפער בין 20.7% היום ליעדים ל-2030 הוא הפער שהמדד "טונות" מסתיר: אפשר להוסיף מיליוני טונות של גריסת בטון בלי לזוז נקודת אחוז אחת בפח הביתי. שני הדברים נכנסים לאותה כותרת, ורק אחד מהם מרגישים בבית.

מה זה אומר עליך

אם ראית כותרת על "פי ארבעה במיחזור", עכשיו יש לך את הפירוק: מתוך גידול של 5.86 מיליון טון בין 2002 ל-2023, כ-83% הם פסולת בניין שנכנסה למדידה רק ב-2006. הקטגוריות שקשורות להתנהגות יומיומית — חומר אורגני ומתכות — הוסיפו יחד 839 אלף טון, ושתיהן ירדו מהשיא של 2019.

המסקנה אינה שהמיחזור בישראל לא גדל. הוא גדל, ובפסולת בניין הגידול אמיתי ומשמעותי מבחינה סביבתית — פחות הריסות במטמנות ובשטחים פתוחים. המסקנה היא שהמדד הפופולרי ביותר מודד בעיקר משקל, ומשקל בישראל נשלט על ידי ענף הבנייה. כשקוראים מספר מצטבר, שווה תמיד לשאול מי החומר הכבד בתוכו.

מבחינה מעשית, הנתון הרלוונטי לשאלה "כמה טוב אנחנו ממחזרים בבית" הוא שיעור השבת החומרים מפסולת עירונית — כ-20.7% לפי ה-OECD, 2023 — ולא סך הטונות. נתוני השנים האחרונות אצל הלמ"ס עשויים להתעדכן, כפי שקרה בעבר בפרסומי הסביבה, ולכן כדאי להתייחס לתצפית 2023 כנתון שעשוי להשתנות. מדד שמשתפר כשבונים יותר הוא מדד שמדווח נאמנה על ענף הבנייה, ובעקיפין בלבד על הרגלי המיחזור.

מקורות