אוניברסיטאות מול מכללות: מי באמת גדל, ומי רק נראה גדול באחוזים

בין 2020 ל-2022 הוסיפו האוניברסיטאות בישראל 15,977 סטודנטים, לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת — יותר מפי שניים מכל התוספת של שתי קבוצות המכללות יחד באותן שנים. ובכל זאת, בטבלת האחוזים המכללות המתוקצבות גדלו מהר יותר: 8.9% מול 7.9%. שני המספרים האלה, שנראים כמו סתירה, הם בעצם השאלה של העמוד הזה: מה בדיוק נספר, מתי, ובאיזו קטגוריה — ומה קורה כשהקטגוריה עצמה משנה משמעות באמצע הדרך.

שתי נקודות קצה ומה שביניהן: למה 16 התצפיות המלאות לא הגיעו

נתחיל דווקא במה שאין. בבדיקה שביצענו מול ממשק ה-API של הלמ"ס בכתובת api.cbs.gov.il/index/data/price?id=97706 — הסדרה "סטודנטים באוניברסיטאות — סך הכל" — התשובה שחזרה הייתה total_items: 0, כלומר אפס תצפיות. אותה תוצאה בדיוק חזרה גם עבור סדרה 97812 (מכללות — סך הכל), 97707 ו-97813 (הפילוחים לפי תואר ומין). ארבעה ניסיונות, ארבע תשובות ריקות. הסדרה קיימת בקטלוג, הנתונים אמורים לשבת שם, וממשק שנועד לחסוך לחוקרים את הצורך לפתוח קבצי PDF החזיר עמוד ריק.

המשמעות המעשית: אין בידינו סדרה רציפה של 16 תצפיות לאוניברסיטאות בין 2010 ל-2025, וגם לא שתי נקודות קצה מאומתות. ערכים שמצוטטים לעיתים לשנים אלה — 127,153 ב-2010 ו-145,497 ב-2025 — לא הוחזרו מהממשק הרשמי בבדיקה שביצענו, ולכן הם מסומנים כאן כנתון שאינו מאומת ואינם משמשים בסיס לאף חישוב בעמוד. אי אפשר לדעת מהם באיזו שנה הייתה קפיצה, האם הייתה ירידה באמצע, ומתי בדיוק נכנסו מוסדות חדשים לקטגוריה. לכן שאר העמוד נשען על נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת ועל ות"ת — מקורות שבהם הטבלאות פורסמו במלואן.

מי גדל מהר יותר, 2020–2022: שלוש קבוצות, שלושה קצבים

לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת (כפי שמצוטטים בפרק מחקרי ב-IntechOpen), התמונה לשנים 2020–2022 מפורטת. באוניברסיטאות: 202,456 סטודנטים ב-2020, 213,339 ב-2021, 218,433 ב-2022 — גידול של 15,977 סטודנטים, כ-7.9%. במכללות המתוקצבות: 64,078, 69,278, 69,783 — גידול של 5,705, כ-8.9%. במכללות שאינן מתוקצבות: 45,184, 52,742, 48,337 — גידול של 3,153 סטודנטים, כ-7.0%.

שימו לב לצורת העקומה ולא רק לנקודות הקצה. הקפיצה כולה מתרכזת בין 2020 ל-2021: המערכת עולה מ-311,718 סטודנטים ל-335,359, גידול של כ-7.6% בשנה אחת. השנה שאחריה כמעט לא זזה — 336,553, פחות מ-0.4%. במילים אחרות, מה שנראה כמו מגמה תלת-שנתית הוא בעיקר אירוע חד-שנתי אחד ושנה של התייצבות אחריו.

החריגה הבולטת נמצאת דווקא במכללות שאינן מתוקצבות: הן זינקו ב-2021 ל-52,742 סטודנטים, ואז ירדו ב-2022 ל-48,337 — 4,405 סטודנטים פחות בשנה אחת. זו הקבוצה היחידה בטבלה שהתכווצה. מי שמסתכל רק על 2020 מול 2022 יראה שם עלייה מסודרת של 7.0% ולא ידע שבאמצע הייתה עלייה חדה וירידה חדה. סדרה שמורכבת משלוש נקודות מסתירה בדיוק כמה שהיא מגלה.

גידול מוחלט מול אחוזים: למה בסיס של 64 אלף מייפה כל תוספת

כאן נמצא לב העניין. המכללות המתוקצבות גדלו ב-8.9% והאוניברסיטאות ב-7.9% — נצחון ברור למכללות, עד שסופרים ראשים. 8.9% על בסיס של 64,078 סטודנטים הם 5,705 בני אדם. 7.9% על בסיס של 202,456 הם 15,977 בני אדם. האוניברסיטאות הוסיפו למערכת פי 2.8 יותר סטודנטים, ובכל זאת מופיעות בטבלת האחוזים כמי שנשארה מאחור.

אפשר לבדוק את זה גם דרך היחס בין הקבוצות. ב-2020: 202,456 באוניברסיטאות מול 109,262 בשתי קבוצות המכללות יחד — יחס של כ-1.85 לאחת. ב-2021 היחס יורד לכ-1.75 לאחת (213,339 מול 122,020). ב-2022 הוא חוזר לכ-1.85 (218,433 מול 118,120). כלומר, שנה אחת של סגירת פער, ואז חזרה מדויקת לנקודת ההתחלה.

בסך המערכת התמונה עוד יותר שטוחה: 308,335 סטודנטים ב-2013/14 לפי ות"ת, ו-311,718 ב-2020 לפי הכנסת. שבע שנים, 3,383 סטודנטים נוספים, כ-1.1%. כל הדרמה של "התרחבות ההשכלה הגבוהה" בעשור הזה מתרחשת, בנתונים שיש בידינו, בשנה אחת. מערכת שגדלה 1.1% בשבע שנים ואז 7.6% בשנה אחת היא מערכת שכדאי לבדוק לפני שמייחסים לה מגמה.

ההפרכה שצריך לבדוק: הדוקטורט כמעט לא קיים במכללות

לפני שקובעים מנצח, שווה לשאול על מה בדיוק מתחרים. הפילוח לפי תואר בטבלאות הכנסת עונה על זה חד: במכללות המתוקצבות מספר הדוקטורנטים הוא 0 בכל שלוש השנים 2020, 2021 ו-2022. במכללות שאינן מתוקצבות: 5 דוקטורנטים ב-2020, 28 ב-2021, ו-0 ב-2022.

במקביל, במערכת כולה למדו 11,646 דוקטורנטים ב-2020, 11,857 ב-2021 ו-11,855 ב-2022, לפי אותם נתונים. כשמחסרים את המכללות, כמעט כל 11,855 הדוקטורנטים של 2022 יושבים באוניברסיטאות. זו לא תחרות שהמכללות מפסידות בה — הן פשוט לא רשומות אליה.

הסדרה לפי תואר מספרת גם על שינוי הרכב. ב-2013/14 היו במערכת 236,770 סטודנטים לתואר ראשון, 59,700 לתואר שני, 10,650 לתואר שלישי ו-1,215 לתעודה או דיפלומה. ב-2022: 256,153 לתואר ראשון, 68,545 לתואר שני, 11,855 לתואר שלישי. גידול של כ-8.2% בתואר ראשון, כ-14.8% בתואר שני, כ-11.3% בתואר שלישי — התארים המתקדמים גדלו מהר יותר, וכמעט כולם באוניברסיטאות.

בתוך המכללות עצמן, ההתמחות ברורה. במכללות המתוקצבות: 59,147 לתואר ראשון ב-2020, 63,585 ב-2021, 63,919 ב-2022, מול 4,931 ואז 5,693 ואז 5,864 לתואר שני. במכללות שאינן מתוקצבות המשקל של התואר השני גבוה בהרבה — 9,584, 12,018 ו-11,297 — ובשיא, ב-2021, זה כמעט רבע מהסטודנטים שלהן. הפער נסגר במקום אחד: התואר הראשון.

הסדרה שבורה: אריאל, רייכמן, והאוניברסיטה הפתוחה שנספרת פעמיים

עכשיו לחלק שמסביר למה אסור למתוח קו ישר בין נקודות רחוקות בסדרת האוניברסיטאות. לפי מסמך התכנון של מל"ג לתכנית הרב-שנתית תשפ"ג, החל משנת תשע"ו נתוני האוניברסיטאות כוללים את אוניברסיטת אריאל, ומשנת תשפ"ב גם את אוניברסיטת רייכמן. שני מוסדות שלמים נכנסו לקטגוריה באמצע הסדרה, לא כי גדלו — אלא כי שינו שם קטגורי.

המשמעות: כל גידול שמיוחס לאוניברסיטאות לאורך העשור האחרון כולל בתוכו סטודנטים שלמדו קודם באותם בניינים בדיוק, רק תחת כותרת אחרת בטבלה. אנחנו לא יכולים לכמת כמה, כי הפילוח לא הוחזר מה-API. מה שאפשר לומר בוודאות הוא שהשינוי הזה מטה כלפי מעלה את הגידול המיוחס לאוניברסיטאות, וכלפי מטה את הגידול המיוחס למכללות.

והאוניברסיטה הפתוחה. המכון הישראלי לדמוקרטיה מציג אותה כקטגוריה נפרדת לצד "אוניברסיטאות" ו"מוסדות אחרים". הלמ"ס, בהודעה על תשפ"ג, מציינת כ-346 אלף סטודנטים לתואר ראשון כולל האוניברסיטה הפתוחה — כלומר מרגישה צורך לומר במפורש שהיא בפנים. מוסד עם מספר גדול מאוד של סטודנטים לתואר ראשון, שההשתייכות שלו לקבוצה היא בחירה מתודולוגית של מי שמפרסם, יכול להזיז את היחס בין הקבוצות בלי שאף סטודנט יעבור מקום.

נרמול לדמוגרפיה ולעולם: כמה מהמירוץ הוא בכלל ביקוש חדש

מספר סטודנטים שגדל במדינה שאוכלוסייתה גדלה הוא לא בהכרח הישג. לפי הודעות הלמ"ס, אוכלוסיית ישראל מנתה 9,289,761 נפש בסוף 2020, מהם 960,018 בני 18–24 — כ-10.3% מהאוכלוסייה — והיא גדלה בקצב שנתי ממוצע של כ-2%. מול זה, מספר הסטודנטים במערכת גדל בכ-9.2% בין 2013/14 ל-2022 (מ-308,335 ל-336,553), כלומר כאחוז בשנה בממוצע. הדמוגרפיה, בגסות, רצה מהר יותר.

בהשוואה בינלאומית ישראל נראית טוב: לפי סקירת המדינה של ה-OECD ב-Education at a Glance 2023, 51% מבני 25–64 בישראל מחזיקים בהשכלה על-תיכונית, ועוד 38% בהשכלה תיכונית או פוסט-תיכונית לא אקדמית, מעל הממוצע ב-OECD. הצד השני של אותה מטבע: רק כ-5.7% מבני 25–64 מחזיקים בהשכלה מקצועית ברמה התיכונית או הפוסט-תיכונית — מהשיעורים הנמוכים בארגון. מערכת שמייצרת תארים אקדמיים בשפע, והכשרה מקצועית בטפטוף.

הרקע הכלכלי לא עמד במקום: התוצר לנפש בישראל עלה מ-36,138 דולר ב-2015 ל-60,337 דולר ב-2025 לפי נתוני הבנק העולמי, עם ירידה ב-2023 (52,126) שהתהפכה ב-2024 (54,217). כלכלה שהתוצר לנפש בה גדל בכ-67% בעשור, בזמן שמספר הסטודנטים במערכת גדל בכ-9.2% בתשע שנים, מספרת סיפור על מגבלת היצע ולא על מגבלת ביקוש. בנק ישראל מצביע על מגבלה אחת כזו: שיעור בוגרי התיכון שתעודת הבגרות שלהם מאפשרת לימודים אקדמיים עומד סביב 48%, והעלאתו ל-58% עשויה להוסיף 2.0%–3.5% לתוצר לנפש בטווח הארוך.

מה זה אומר עליך: מה הנתונים אומרים ומה הם לא

מי שעומד לבחור בין מוסד מחקרי למכללה מסתכל על שאלה שהנתונים עונים עליה חלקית בלבד. מה שהם כן אומרים: אם היעד הוא תואר שלישי, הנתונים מלמדים שהמסלול עובר כמעט כולו דרך האוניברסיטאות — 0 דוקטורנטים במכללות המתוקצבות ב-2020, 2021 ו-2022, מול 11,855 דוקטורנטים במערכת ב-2022. אם היעד הוא תואר ראשון, שם המכללות מחזיקות נתח משמעותי: כ-100,959 סטודנטים לתואר ראשון בשתי קבוצות המכללות ב-2022.

בצד השכר, מחקר של בנק ישראל מצא שבשנים 2008–2015 השכר השנתי ברוטו של בוגרי תארים ראשונים ושניים באוניברסיטאות היה גבוה בכ-10% משכר בוגרי המכללות הציבוריות, ונמוך בכ-6%–7% משכר בוגרי המכללות הפרטיות. הפער קיים, הוא לא עצום, והוא מדוד על תקופה שהסתיימה לפני עשור.

ומה שהנתונים לא אומרים: הם לא כוללים פילוח לפי תחום לימוד, לפי אזור מגורים או לפי גיל תחילת הלימודים, והם עוצרים ב-2022. הם גם לא מתקנים את שינויי ההגדרה של אריאל ורייכמן, ולא מכריעים איפה נספרת האוניברסיטה הפתוחה. מי שמחפש נתון עדכני לתחום ספציפי יצטרך את לוחות הלמ"ס והמל"ג עצמם — ולעת עתה, גם קצת סבלנות מול ממשק שמחזיר אפס תצפיות.

מקורות