תקציב המדינה

תקציב המדינה

כללי

במרבית מדינות העולם הממשלה מעניקה לאזרחים שירותים שונים, כגון חינוך, בריאות, צבא, משטרה, תמיכה בנזקקים ועוד. חלק מהמדינות מרחיבות את היקף השירותים וחלק מצמצמות; קיים ויכוח פוליטי על המינון הרצוי, שלא ניכנס אליו. בישראל, על פי החוק, כל הפעולות הכספיות של הממשלה חייבות להיעשות בצורה מסודרת ושקופה, במסגרת תקציב שנתי שמקבל את אישור בית המחוקקים והופך לחוק שנקרא "חוק התקציב".

תקציב המדינה (בקיצור: "התקציב")

התקציב הוא דו"ח שמכין אגף התקציבים במשרד האוצר לקראת כל שנה חדשה. התקציב מפרט את ההוצאות הצפויות של הממשלה מחד, ואת ההכנסות הצפויות מאידך:

• ההוצאות הצפויות בתקציב נקראות "תקציב הוצאות".
• ההכנסות הצפויות בתקציב נקראות "תקציב הכנסות".

צורת דו"ח התקציב

הדו"ח מוצג בשני טורים: טור הוצאות וטור הכנסות, כפי שמוצג בטבלה 12.1.

תקציב ההוצאות

לצורך הכנת תקציב ההוצאות, כל משרד ממשלתי עורך אומדן של ההוצאות הצפויות אצלו. ההוצאות העיקריות בכל משרד הן שכר העובדים וקניית מוצרים, וכן "תשלומי העברה ותמיכות" שמיד נסביר את משמעותם.

תשלומי העברה

מרבית משרדי הממשלה מעניקים את שירותיהם לציבור באמצעות מוסדות שאינם משרדי ממשלה, כגון בתי חולים, קופות חולים, אוניברסיטאות, בתי ספר, מוסדות סעד, בתי אבות, ישיבות, עיריות וביטוח לאומי. הממשלה משתתפת בהוצאות של אותם מוסדות, והכספים המועברים אליהם נקראים "תשלומי העברה". תשלומי העברה מהווים מרכיב מרכזי בתקציביהם של חלק מהמשרדים, ובמיוחד משרדי הבריאות, החינוך והסעד.

תמיכות

הממשלה, באמצעות הביטוח הלאומי, משלמת קצבאות כספיות לקבוצות חלשות באוכלוסייה. כספי הקצבאות המועברים לביטוח הלאומי נקראים "תמיכות", והם מועברים ישירות ממשרד האוצר.

תשלומי העברה ותמיכות

בדו"חות תקציב המוצגים במתכונת מקוצרת, מוצגים תשלומי העברה ותמיכות כסעיף אחד. המוסדות שבאמצעותם המדינה מעניקה שירותים הם מלכ"רים (מוסדות ללא כוונת רווח); אם נוצר בהם רווח כלשהו, הוא מופנה למתן שירותים לציבור. הוצאות נוספות שיש למדינה, ועליהן מופקד אגף החשב הכללי במשרד האוצר, הן:

• תשלומי ריבית.
• החזר הלוואות.
• הוצאות של גופים ומוסדות החוסים בצל המדינה, כגון בית הנשיא ומימון מפלגות.

צורת הצגת ההוצאות בדו"ח התקציב

ישנן מספר דרכים להציג את ההוצאות הממשלתיות. נמנה את שלוש העיקריות: פירוט לפי משרדים; פירוט לפי יעדים; ופירוט לפי שכר עבודה, קניות ואחר (השאלות בחוברת מבוססות על מתכונת זו). הנתונים בטבלאות הבאות לקוחים מתוך תקציב המדינה לשנת 2002 (במיליארדי ש"ח).

1. פירוט לפי משרדים

במתכונת זו מוצגת רשימה של כל משרדי הממשלה, כשלצד כל משרד נקוב הסכום שהמשרד רשאי להוציא. בחלק מהשורות, במקום שם המשרד, מפורט יעד ההוצאה (כגון "סיוע לנכים" או "סבסוד מוצרים") — זאת כאשר יותר ממשרד אחד שותף בהוצאה, ומקור הכספים העיקרי הוא משרד האוצר. השורות שבהן נרשם יעד ההוצאה מסומנות בכוכבית (*); הסכומים בשורות אלו נגרעו מתקציבי המשרדים.

את ארבע השורות האחרונות (רזרבה, תשלומי ריבית, פירעון חובות והשקעות לפיתוח) ממיינים לשתי קבוצות: השתיים התחתונות (פירעון חובות והשקעות לפיתוח) ידועות בשם "תקציב פיתוח", והשתיים העליונות (רזרבה ותשלומי ריבית) באחריות משרד האוצר. שורת הרזרבה כוללת סכום המיועד להוצאות שלא נצפו מראש. ארבע השורות מופיעות בכל אחת משלוש צורות התקציב באותה מתכונת, למעט שורת "השקעות לפיתוח" שאותה נוהגים לפעמים לפרק למרכיבים.

2. פירוט לפי יעדים

במתכונת זו הדגש הוא על התחום שעבורו מיועד הכסף, כמוצג בטבלה 12.3.

3. פירוט לפי שכר עבודה, קניות ואחר

תקציב ההכנסות

המקור העיקרי להכנסות המדינה הוא המיסים — בעיקר מס הכנסה ומע"מ (מס ערך מוסף). הטיפול בהכנסות המדינה מופקד בידי אגף החשב הכללי במשרד האוצר. המיסים כוללים גם היטלים ואגרות. בטבלה 12.4 מופיעה דוגמה לתקציב הכנסות.

הכנסות אחרות (סעיף ב') כוללות בין היתר הכנסות מהפעלת הרכבת, רשות הנמלים, חברת החשמל, בתי חולים ממשלתיים, התעשייה הצבאית ומפעל הפיס.

גירעון / עודף בתקציב

כאשר הוצאות הממשלה (ללא פירעון הלוואות — 51.1 מיליארד ש"ח) גדולות מהכנסות הממשלה (ללא קבלת הלוואות — סעיפים ד' ו-ה', 70.1 מיליארד ש"ח), נרשם גירעון בתקציב (עודף הוצאות על הכנסות). כאשר ההכנסות (ללא קבלת הלוואות) גדולות מההוצאות (ללא פירעון הלוואות), נרשם עודף בתקציב. לדוגמה, בשנת 2002: סך ההוצאות ללא פירעון הלוואות הסתכם ב-215.9 מיליארד ש"ח (267 − 51.1), וסך ההכנסות ללא קבלת הלוואות הסתכם ב-196.9 מיליארד ש"ח (267 − 70.1) — כלומר גירעון של 19.0 מיליארד ש"ח. הגירעון מומן באמצעות קבלת הלוואות נטו: קבלת הלוואות 70.1, פחות פירעון הלוואות 51.1, שווה 19.0 מיליארד ש"ח (הלוואות נטו).

תקציב רגיל ותקציב פיתוח

דו"ח התקציב כולל שני תת-תקציבים:

• תקציב רגיל — התקציב העיקרי.
• תקציב פיתוח — בשולי התקציב הרגיל.

בהמשך, כשנכתוב "תקציב", הכוונה לשני תת-התקציבים יחד.

מאפייני ההוצאות בכל אחד מתת-התקציבים

• תקציב רגיל: ההוצאות כוללות צרכים שוטפים כגון שכר עבודה ותשלומי סעד.
• תקציב פיתוח: ההוצאות כוללות שני מרכיבים — (א) החזר חובות; (ב) הוצאות בעלות אופי השקעתי, כגון בניית מבני ציבור, השקעה במפעלים ופיתוח תשתיות (רכבות, כבישים, מנהרות, מאגרי מים ועוד). השקעות אלו מיועדות להגדיל את כושר התפוקה של המשק בעתיד.

מאפייני ההכנסות בכל אחד מתת-התקציבים

בדרך כלל:

• תקציב רגיל: הכנסות ממיסים.
• תקציב פיתוח: הלוואות, הן בארץ והן מחו"ל.

עם זאת, ישנן שנים שבהן חלק מהתקציב הרגיל ממומן גם על ידי הלוואות (כאשר המיסים אינם מספיקים), וישנן שנים שבהן חלק מתקציב הפיתוח ממומן גם על ידי מיסים (כאשר יש עודף מיסים למימון התקציב הרגיל).

שאלות

סמנו לכל היגד אם הוא נכון או לא נכון:

1. אם בשנה מסוימת ההכנסות הצפויות של הממשלה ממיסים גדולות מהוצאותיה, יירשם באותה שנה גירעון בתקציב הממשלה.
2. אם בשנה מסוימת הכנסות הממשלה ממיסים גדולות מהוצאותיה, היא לא תזדקק להלוואות נוספות באותה שנה.
3. ההוצאה הדרושה לבניית כביש חוצה ישראל תוצג בתקציב הפיתוח של הממשלה.
4. התקציבים של משרדים ממשלתיים כגון משרד הביטחון, משרד הבריאות ומשרד החינוך מהווים הוצאות עבור הממשלה.
5. המקור העיקרי לאספקת שירותים (חינוך, בריאות וכד') לתושבי המדינה על ידי הממשלה הוא המיסים שהיא גובה מתושביה.
6. ככל שאנו משלמים יותר מיסים לממשלה, כך נשאר לנו פחות כסף למוצרי צריכה, אך יחד עם זאת הדבר מאפשר לממשלה להגדיל את היקף השירותים שהיא מעניקה לנו.

תשובות

1. לא נכון.
2. נכון.
3. נכון.
4. נכון.
5. נכון.
6. נכון.