איך ישראלי ניגש בפועל לשוקי החוזים העתידיים

בקצרה

המסלול הרשמי: מסחר בחוזים עתידיים בבורסה בתל אביב מתבצע דרך חבר-בורסה — ברוקר או בנק בעל רישיון — לא ישירות מול הבורסה.
סדר-הגודל: חוזה עתידי אחד על ת"א-35 מייצג את המדד כפול 50 ₪, כלומר כ-207,830 ₪ חשיפה בחוזה בודד (10.8.2026).
הבטוחה: גם הקונה וגם המוכר חשופים להפסד בלתי-מוגבל, ולכן שניהם מפקידים בטוחה — הגורם המסלק והחבר קובעים את גובהה.
המס לא מחכה בסוף: בחשבון בלי ניכוי-מס-במקור חלה חובת דיווח חצי-שנתי ותשלום מקדמה.

בסדרה הזאת

חוזה עתידי אחד על מדד ת"א-35 מייצג את המדד כפול 50 ₪. לפי רמת המדד ב-10 באוגוסט 2026 — 4,156.59 נקודות — זו חשיפה של כ-207,830 ₪ בחוזה בודד. זה לא מספר שמופיע ככזה באתר הבורסה; זה חישוב פשוט משני נתונים שכן מופיעים שם. ההבחנה הזאת חשובה, כי היא בדיוק מה שמפריד בין להבין למה נכנסים לבין ללחוץ "קנייה" ולגלות אחר כך.

הדלת הראשונה — חבר-בורסה, לא הבורסה עצמה

הבורסה לניירות ערך בתל אביב היא זירת-מסחר, לא בית-עסק שמוכר לך חוזה ישירות. מי שרוצה לסחור בחוזים עתידיים בישראל עושה זאת דרך חבר-בורסה — גוף שקיבל רישיון והורשה לפעול בזירה. בפועל אלה ברוקרים ובנקים בעלי רישיון, שמפעילים פלטפורמות-מסחר. אתה פותח חשבון אצל אחד מהם, והוא זה שמעביר את הפקודות שלך לבורסה ומסלק אותן.

הבורסה עצמה מדגישה נקודה שקל לפספס בהתלהבות: יש להכיר את מלוא התנאים וההשלכות של מוצרים ממונפים לפני שמתחילים. זו לא הסתייגות משפטית ריקה — חוזה עתידי הוא מכשיר ממונף, וזה בדיוק החלק שאנשים מגלים באיחור.

בעברית פשוטה "חבר-בורסה" זה הצינור הרשמי בין הכיס שלך לבין הזירה. אין דרך חוקית לסחור בחוזים בבורסה המקומית בלי לעבור דרך גוף מורשה כזה. איזה גוף? זו החלטה שלך — העמוד הזה לא ממליץ על אף אחד ולא נוקב בשמות.

כאן חשוב לומר מה לא נכתב כאן: אין באתר הבורסה, בבנק ישראל או ב-gov.il מספר-מינימום מפורסם לפתיחת חשבון-מסחר בחוזים. לכן במקום לנקוב בסכום שאיש לא אישר — הכלל הפשוט הוא שהגוף שדרכו אתה פועל קובע את הסכום. מי שראה "מינימום של X שקלים" בבלוג כלשהו — זה נתון של אותו ברוקר, לא כלל-שוק.

בטוחה (מרווח) — למה מפקידים כסף כדי "רק" לפתוח פוזיציה

בחוזה עתידי אין קונה שמשלם למוכר את מלוא הסכום מראש. במקום זה, שני הצדדים — גם הקונה וגם המוכר — מפקידים בטוחה. הסיבה עמוקה: בחוזה עתידי שני הצדדים חשופים להפסד בלתי-מוגבל בעיקרון. אם השוק נע נגדך, ההפסד שלך לא מוגבל לסכום שהפקדת — הוא ממשיך לגדול. הבטוחה היא הכרית שמבטיחה שתוכל לעמוד בהתחייבות עד שהפוזיציה נסגרת.

בבורסה בתל אביב הנגזרים מסולקים במסלקת הנגזרים, חברת-בת של הבורסה, שמחזיקה את הבטוחות. כלומר יש גורם מרכזי שעומד בין הצדדים ומנהל את הסיכון. גובה הבטוחה עצמו אינו מספר קבוע שמתפרסם — הגורם המסלק והחבר קובעים אותו, והוא יכול להשתנות לפי המכשיר ותנאי-השוק.

הסיכון שאסור להחליק עליו מינוף עובד לשני הכיוונים. אותה בטוחה קטנה שמאפשרת לך חשיפה של מאות אלפי שקלים — היא גם מה שהופך תנועת-מדד קטנה נגדך להפסד שגדול ממה שהפקדת. חוזה עתידי הוא מכשיר ממונף, ובמכשיר ממונף אפשר להפסיד יותר מהסכום ההתחלתי.

שים לב לפרופורציה: אם חשיפה של חוזה בודד עומדת על כ-207,830 ₪, והשכר הממוצע ברוטו למשרת שכיר בנובמבר 2025 היה 13,588 ₪ — חוזה אחד מייצג חשיפה של יותר מ-15 משכורות-חודש ממוצעות. זה לא אומר שאתה מפקיד סכום כזה; זה אומר שהחשיפה שאתה מנהל היא בסדר-גודל כזה, גם אם הבטוחה קטנה בהרבה.

להמחשה בלבד — לא נתון רשמי נניח שהמדד זז ב-1% נגד הפוזיציה שלך. על חשיפה של כ-207,830 ₪, זה שינוי של כ-2,078 ₪ בערך החוזה — בכיוון אחד או שני. עכשיו דמיין שהפקדת בטוחה קטנה בהרבה מהחשיפה: אותם 2,078 ₪ הם נתח משמעותי מהבטוחה, לא מהחשיפה. זה כל הסיפור של מינוף בשורה אחת.

דולר או שקל — מה קורה כשהחוזה נקוב במטבע זר

חלק מהישראלים מתעניינים לא רק בחוזים המקומיים אלא גם בחוזים שנסחרים בחו"ל ונקובים בדולר. ברגע שהחוזה נקוב בדולר, נכנס לתמונה שער-החליפין. השער היציג של בנק ישראל ל-10 באוגוסט 2026 הוא 2.9980 ₪ לדולר. בעמודי הסדרה הזאת אנחנו משתמשים ב-3.0 ₪ לדולר כשער-המחשה מעוגל בלבד — כדי שהחשבון יהיה נקי.

אבל יש כאן מלכודת עדינה: בנק ישראל קובע במפורש שהשער היציג הוא אינדיקטור בלבד ואין לו מעמד מחייב על פי דין. כל צד רשאי לבצע עסקת-מטבע בכל שער מוסכם. כלומר השער שאתה מקבל בפועל בהמרה נקבע מול הגוף שדרכו אתה פועל — לא מול בנק ישראל. עלות ההמרה עצמה משתנה מגוף לגוף, ואין מספר-עמלה רשמי שאפשר לצטט כאן. את הרף האמיתי בודקים במסך של הגוף עצמו.

טיפ מעשי כשאתה משווה עלויות בין גופים, אל תסתכל רק על העמלה-לפעולה. ההפרש בין השער היציג לשער שאתה מקבל בפועל בהמרה הוא עלות אמיתית, גם אם היא לא נקראת "עמלה". שאל את הגוף מה השער שהוא נותן, לא מה השער בבנק ישראל.

המס לא מחכה לסוף השנה — מה ישראלי חייב לדעת מראש

זו לא הערת-שוליים, וזה החלק שאנשים הכי מופתעים לגלות. אם אתה פועל בחשבון שבו לא נוכה מס במקור — מצב נפוץ במיוחד בחשבונות אצל ברוקרים בחו"ל — אתה נכנס למסלול-דיווח פעיל מול רשות המסים. זה כולל חובת הגשת דוח שנתי, דיווח חצי-שנתי בשני מועדים קבועים — 31 ביולי ו-31 בינואר — ותשלום מקדמה.

בחשבון של גוף ישראלי שמנכה מס במקור, חלק מהעבודה נעשה עבורך. בחשבון שלא מנכה, האחריות לדיווח ולתשלום עוברת אליך במלואה. ההבדל הזה — בין "מישהו כבר טיפל" לבין "אתה מדווח בעצמך פעמיים בשנה" — הוא לפעמים ההבדל המשמעותי ביותר בין שני חשבונות שנראים זהים בממשק. פירוט מלא של מסלול-המס בישראל נמצא בעמוד הייעודי בסדרה.

זהירות תזמון המועדים החצי-שנתיים — 31 ביולי ו-31 בינואר — הם דד-ליין, לא המלצה. מי שנכנס למסחר בלי לדעת שהם קיימים, מגלה אותם בדרך-כלל אחרי שהם עברו. שקול להתייעץ עם רואה-חשבון לפני הפעולה הראשונה, לא אחריה.

מתי זה משקר — איפה הכלי מטעה את המתחיל

הממשק של פלטפורמת-מסחר מציג לך את הבטוחה הנדרשת כמספר קטן ונוח, ואת החוזה כשורה אחת. שני הדברים האלה יחד יוצרים אשליה: נראה שאתה "קונה" משהו קטן, כי הסכום שיוצא מהחשבון קטן. אבל מה שאתה באמת מחזיק הוא חשיפה לכל ערך-החוזה — מאות אלפי שקלים במקרה של ת"א-35 — לא לסכום שהפקדת.

מקרה-הכשל האמיתי אדם פותח פוזיציה בחוזה בודד כי "הבטוחה קטנה". השוק זז כמה אחוזים נגדו בין-לילה — בחוזים אפשר לסחור סביב השעון, ובזמן שהוא ישן. ההפסד מחושב על החשיפה המלאה, לא על הבטוחה. הוא מקבל דרישה להשלים בטוחה (margin call), ואם אינו משלים — הפוזיציה נסגרת בהפסד שגדול מהסכום שחשב שהוא "סיכן". ההטעיה לא הייתה במספרים — היא הייתה בהנחה שהסכום הקטן שהופקד הוא גם גבול-ההפסד.

הכלל שמגן עליך פשוט: תמיד תדע מהי החשיפה המלאה של הפוזיציה, לא רק כמה בטוחה הפקדת. אם אתה לא יכול לומר בקול את הסכום המלא שאתה חשוף אליו — אתה עוד לא מבין את הפוזיציה מספיק כדי לפתוח אותה.

הצעדים בפועל — מפתיחת-חשבון עד הפוזיציה הראשונה

בוחרים חבר-בורסה מורשה ברוקר או בנק בעל רישיון, שמפעיל פלטפורמת-מסחר בנגזרים. העמוד הזה לא ממליץ על גוף מסוים — ההשוואה עליך.
פותחים חשבון ומבררים את הסכום הגוף שדרכו אתה פועל קובע את סכום-הפתיחה ואת גובה הבטוחה — אין מספר-מינימום רשמי אחיד.
בודקים את מנגנון-המס של החשבון האם נוכה מס במקור? אם לא — אתה במסלול דיווח חצי-שנתי (31.7 / 31.1) ותשלום מקדמה.
מחשבים את החשיפה המלאה לפני הפעולה חוזה ת"א-35 = מדד × 50 ₪. לפי המדד ב-10.8.2026, כ-207,830 ₪ בחוזה בודד — זו החשיפה, לא הבטוחה.
מבינים את סיכון-המינוף בחוזה עתידי אפשר להפסיד יותר מהסכום שהפקדת. אם השוק זז נגדך, ייתכן margin call.

לא ייעוץ השקעה. העמוד מסביר את מסלול-הגישה הרשמי, את מנגנון-הבטוחה ואת חובות-המס בישראל — אין כאן המלצת-ברוקר, אין הבטחת-רווח, ואין קביעה ש"אות = קנייה". חוזים עתידיים הם מכשיר ממונף שבו אפשר להפסיד יותר מההשקעה. המספרים המסומנים "להמחשה" אינם נתונים רשמיים. התייעץ עם גורם מוסמך ועם רואה-חשבון לפני פעולה.

רוצה את התמונה המלאה? חזור להמדריך הגדול לחוזים עתידיים, וראה גם את העמודים על המעו"ף וחוזי ת"א-35, מיסוי חוזים עתידיים לישראלי ושעון ישראל מול שעון שיקגו.

מקורות

גילוי נאות: התוכן באתר אינו ייעוץ פיננסי, פנסיוני, מסים או השקעות. החלטות פיננסיות אישיות מומלץ לקבל בליווי בעל מקצוע מוסמך.