מדד אמון הצרכנים: הישראלים פסימיים כבר 15 שנה — ובינתיים ממשיכים לקנות

ביולי 2026 עמד מדד אמון הצרכנים החדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על 22.41-, לעומת 5.24- באפריל 2018 — הסדרה (מזהה 19946) עודכנה לאחרונה ב-5.8.2026. שני המספרים שליליים, והפער ביניהם עמוק. אבל בדיוק באותן שנים שבהן המדד צלל, הצריכה הפרטית ברביע האחרון של 2024 הייתה גבוהה ב-5.6% מאשר ערב המלחמה לפי דוח בנק ישראל 2024, והתוצר צמח ב-2.9% ב-2025 לפי דוח בנק ישראל 2025. הדוח הזה בודק מה המדד באמת מודד, ומה הוא לא.

מה בכלל נמדד: מאזן בין מינוס 100 לפלוס 100 — ולמה 22.41- אינו ירידה של 22 אחוז

הטעות הנפוצה ביותר בקריאת המדד היא להתייחס אליו כאל אחוז. הלמ"ס כותבת בהודעותיה במפורש שמדד אמון הצרכנים תחום בטווח שבין מינוס 100 לבין פלוס 100, וככל שהערך קרוב יותר לגבול העליון הוא מעיד על אופטימיות רבה יותר, וככל שהוא קרוב לגבול התחתון — על פסימיות רבה יותר. כלומר ערך של 22.41- אינו אומר שהצריכה ירדה ב-22%, אלא שיש עודף של 22.41 נקודות-מאזן למשיבים הפסימיים על פני האופטימיים.

המנגנון עצמו פשוט. לכל שאלה בסקר מחושב מאזן: אחוז המשיבים שהשיבו לחיוב פחות אחוז המשיבים שהשיבו לשלילה. המדד החדש הוא הממוצע האריתמטי של ארבעה מאזנים כאלה, ברבע משקל לכל אחד, לפי תיעוד הלמ"ס. מכאן נובעת תכונה חשובה: מאזן חיובי בשאלה אחת יכול לקזז מאזן שלילי בשאלה אחרת, והמדד הכולל יישאר קרוב לאפס גם כשמתחתיו יש שונות גדולה.

אפס הוא נקודת האיזון, לא נקודת האושר. מדד שיושב על 6- אינו משק במשבר — הוא משק שבו קצת יותר אנשים חוששים מאשר מקווים. וכאן נכנסת תכונה מערכתית משעשעת במקצת: מדד שנועד להיות מאוזן סביב אפס מדווח בישראל שנה אחר שנה בצד השלילי של הסקאלה, עד שהשליליות עצמה הפכה לברירת המחדל שמולה מודדים.

מה נאסף בפועל ומה לא-זמין: סדרה 19946, המדד הישן, הרכיבים וערכי ה-OECD

שקיפות לגבי מה שאין חשובה לא פחות ממה שיש. הסדרה 19946 מוגדרת בממשק הסדרות העיתיות של הלמ"ס כ"מדד אמון הצרכנים החדש (מאזן משוקלל)", והלמ"ס מציינת בהודעתה מאפריל 2026 שקיימת סדרת נתונים נפרדת במאגר החל ממרץ 2011 ועד היום. הקריאה לכתובת apis.cbs.gov.il/series/data/list?id=19946 מחזירה 100 תצפיות חודשיות, והסדרה עודכנה לאחרונה ב-5.8.2026.

ארבעה פריטים נוספים נבדקו ולא התקבלו במלואם, וזה מדווח כאן במפורש:

• מזהה הסדרה של המדד הישן — הלמ"ס מפרסמת קובץ "מדד אמון הצרכנים היחסי, מרץ 2012 עד נובמבר 2020" ומציינת שהמדד היחסי נגזר מהחדש, אך מזהה הסדרה בקטלוג — לא-זמין.
• מזהי סדרות הרכיבים — מצב כלכלי אישי, מצב המשק, אבטלה צפויה ורכישות גדולות. ניתן לאתר אותם דרך קטלוג הסדרות, אך המזהים עצמם — לא-זמינים.
• ערכי ה-CCI של ה-OECD לישראל — המתודולוגיה מתועדת (נורמליזציה סביב 100, מתוקן-אמפליטודה), הערכים המספריים לישראל — לא-זמינים כאן.
• סדרה חודשית מלאה 2011–2026 — קיימת במאגר הלמ"ס, אך לא נשלפה במלואה לדוח זה.

המשמעות המעשית: אפשר לתאר את המגמה ואת השברים, אי אפשר להריץ כאן מבחן-קדימות חודשי מדויק. גוף שמפרסם סדרה חודשית רציפה מאז 2011 ומשאיר את מזהי ארבעת הרכיבים שמרכיבים אותה מחוץ לתיעוד הנגיש מזמין את הציבור לקרוא את התוצאה בלי לראות את המרכיבים.

הסדרה 2011–2026: הממוצעים השנתיים, שבר-הסדרה והשפל של 2020 ו-2024

מה שכן זמין הוא הממוצעים השנתיים, והם מספרים סיפור ברור. לפי הודעת הלמ"ס, הממוצע השנתי היה 5%- ב-2018 ו-6%- ב-2019 — כלומר קרוב מאוד לאיזון. בשנת הקורונה 2020 הוא צנח ל-21%-. לפי סיקור כלכליסט המבוסס על נתוני הלמ"ס, נכון ל-18.02.2025, הממוצע היה 21%- ב-2023 והעמיק ל-27%- ב-2024 — הרמה הנמוכה ביותר מאז תחילת החישוב.

קריאת הסדרה: מ-2018 ל-2019 השינוי זניח — נקודת מאזן אחת. מ-2019 ל-2020 מדובר בקפיצה של 15 נקודות מאזן בשנה אחת, קצב שאין לו מקבילה בשאר התקופה. אחר כך, במקום חזרה לאזור ה-5%- שאפיין את 2018–2019, המדד התייצב ברמה שלילית עמוקה: 21%- ב-2023, ואז עוד 6 נקודות מטה ב-2024. במילים אחרות, מה שהיה ב-2020 חריגה חד-פעמית הפך בין 2023 ל-2024 לרמה הרגילה החדשה.

שני נתוני 2023–2024 מגיעים מסיקור עיתונאי המבוסס על נתוני הלמ"ס ולא מהודעה רשמית ישירה, ולכן דרגת הביטחון בהם מעט נמוכה יותר משל נתוני 2018–2020. זו הסתייגות שראוי לשמור בראש, במיוחד כשמדובר בדיוק בשנים שבהן המדד שבר שיא שלילי.

האינפלציה מול האמון: מדד המחירים לצרכן 2025–2026 מתוך ה-API של הלמ"ס

אם הפסימיות נובעת מהמחירים, היינו מצפים לראות אינפלציה מואצת. נתוני ה-API של הלמ"ס מראים את ההפך. השינוי ב-12 החודשים האחרונים ירד מ-3.6% באפריל 2025 ל-3.1% ביולי 2025, ל-2.6% בדצמבר 2025, ל-1.9% במרס 2026 ול-1.5% ביולי 2026 — נכון ליולי 2026. זו ירידה של כ-58% מהשיא בתוך חמישה רבעונים.

בקצב החודשי בולטת עונתיות חדה: אפריל 2025 עלה ב-1.1% ואפריל 2026 ב-1.2%, בעוד מאי 2025 ומאי 2026 ירדו ב-0.3% כל אחד, ונובמבר 2025 ירד ב-0.5%. כלומר החודשים הבודדים קופצניים, אך המגמה השנתית יורדת בעקביות.

ברמת המדד עצמו (בסיס: ממוצע 2024 = 100) התמונה שקטה עוד יותר: 102.0 במרס 2025, 103.6 בדצמבר 2025, 103.3 בינואר 2026 ו-105.1 ביולי 2026. עלייה של כ-5 נקודות בשנתיים וחצי. הבנק העולמי מודד את האינפלציה השנתית בישראל ב-4.41% ב-2022, 4.23% ב-2023, 3.07% ב-2024 ו-3.04% ב-2025, נכון לעדכון 13.07.2026 — שוב, מגמת ירידה.

ההצלבה מביכה במקצת עבור פרשנות פשטנית: בשנים שבהן האינפלציה ירדה בהתמדה, המדד שאמור לשקף בין היתר את ההרגשה הכלכלית של משקי הבית העמיק דווקא כלפי מטה, והגיע ב-2024 לשפל של כל הסדרה.

הוראת ההפרכה: האם האמון קדם לצריכה או רק עקב אחריה

זו השאלה שבגללה נכתב הדוח, ויש ראיות משני הכיוונים. לטובת הניבוי: עבודה של בנק ישראל, "מדד אמון הצרכנים והצריכה הפרטית", מצאה שסקר צרכנים מסוג גלובס-סמית יכול לנבא חלק מהשינויים בצריכה הפרטית בטווח של רביע אחד. "חלק" היא המילה המבצעית — העבודה אינה טוענת לניבוי מלא, והיא מתייחסת לסקר פרטי ולא לסדרה 19946.

נגד הניבוי: 2023–2024. הממוצע השנתי של המדד היה 21%- ואז 27%- לפי הסיקור המבוסס על נתוני הלמ"ס, נכון ל-18.02.2025. באותן שנים ממש כתב בנק ישראל בדוח 2024 שהצריכה הפרטית נפגעה במידה מתונה בלבד, שרמתה הממוצעת ב-2024 הייתה גבוהה ב-1.7% לעומת שלושת הרביעים הראשונים של 2023, ושברביע האחרון של 2024 היא הייתה גבוהה ב-5.6% מאשר ערב המלחמה. ב-2025 צמח התוצר ב-2.9% והתוצר העסקי ב-3.2%, לפי דוח בנק ישראל 2025.

האבחנה הזהירה: ב-2020 ירידת המדד ל-21%- התלוותה לזעזוע חיצוני פתאומי, ובלי סדרה חודשית מלאה אי אפשר לקבוע אם המדד הקדים את הצריכה או ירד יחד איתה. ב-2023–2024, לעומת זאת, הכיוונים פשוט התפצלו. מכאן שהמדד מתפקד לפחות חלקית כמדד-מצב רגשי, ולא כמנבא מובהק של הצריכה — מסקנה שאין לה אישור רשמי מהלמ"ס או מבנק ישראל לגבי סדרה 19946 עצמה, ולכן היא מוצגת כקריאה של הנתונים ולא כקביעה.

ריבית, אבטלה וציפיות אינפלציה: מה עוד השתנה כשהאמון נשאר שלילי

אם האמון לא הגיב לירידת האינפלציה, אולי הוא מגיב למשתנים אחרים. נבדקו שלושה, כולם מנתוני בנק ישראל.

ציפיות האינפלציה לשבע שנים משוק ההון נעו בטווח צר לאורך כל התקופה: 2.05% ביוני 2024, 1.93% בדצמבר 2024, 2.26% ביוני 2025, ואז ירידה ל-1.76% באוקטובר 2025 ו-1.72% ביוני 2026, עם 1.81% ביולי 2026. כלומר השוק מתמחר אינפלציה ארוכת-טווח בתוך יעד יציבות המחירים, ובחלק מהחודשים אף מתחת לאמצע היעד — נכון ליולי 2026.

סדרת שוק העבודה של בנק ישראל לבעלי 9–10 שנות לימוד, מנוכה עונתיות, ירדה גם היא: 29.25% ברביע השלישי של 2023, 28.36% ברביע הרביעי של 2024, 26.74% ברביע השני של 2025 ו-26.58% ברביע הראשון של 2026. ההגדרה המדויקת של הסדרה טעונה אימות מול תיעוד בנק ישראל לפני פרסום (needs_source). זו קבוצה רגישה במיוחד לזעזועים בשוק העבודה, וגם אצלה המגמה חיובית.

ריבית בנק ישראל, לפי סדרת הריבית היומית, עמדה על 3% לאורך כל התקופה שמיולי 2026 ועד 24.8.2026 — יציבות מלאה בחודשיים האחרונים של הסדרה שנשלפה. שלושה משתנים מרכזיים — ציפיות, תעסוקה וריבית — נעו לכיוון שנחשב מרגיע, והמדד שנועד למדוד בדיוק את ההרגשה הזו נשאר שלילי. מדד שמתעלם בעקביות ממה שהוא אמור לשקף מתחיל למדוד משהו אחר.

ישראל מול ה-OECD — ומה זה אומר עליך כמשק בית

ה-OECD מפרסם מדד CCI המנורמל כך שהממוצע ארוך-הטווח הוא 100: מעל 100 משקף אמון גבוה ונטייה לצריכה, מתחת ל-100 משקף פסימיות יחסית ונטייה לחיסכון. הערכים המספריים לישראל ולממוצע ה-OECD אינם זמינים במסגרת הנתונים שנאספו כאן, ולכן ההשוואה שלהלן היא מבנית בלבד ולא כמותית.

ההבדל המבני חשוב: המדד הישראלי נבנה כמאזן סביב אפס, ואילו המדד הבינלאומי מנורמל סביב הממוצע ההיסטורי של כל מדינה בנפרד. משמעות הדבר היא שמדד ישראלי של 27%- אינו ניתן להשוואה ישירה לערך OECD כלשהו — הראשון מודד פער בין אופטימיים לפסימיים, השני מודד סטייה מהרגלי-הסנטימנט של אותה מדינה עצמה.

מה אפשר בכל זאת ללמוד מהסדרה כמשק בית: הנתונים מלמדים שבישראל, בין 2018 ל-2024, הפער בין ההרגשה המדווחת לבין ההתנהגות הנמדדת גדל ולא הצטמצם. ב-2018–2019 המדד היה סביב 5%- עד 6%- בעוד האינפלציה, לפי הבנק העולמי, עמדה על 0.81% ו-0.82% בהתאמה. ב-2024 המדד עמד על 27%- בעוד האינפלציה הייתה 3.07% והצריכה הפרטית ברביע האחרון גבוהה ב-5.6% מערב המלחמה. מדד האמון עשוי לשמש כמדחום לאווירה הציבורית, אך הנתונים אינם תומכים בשימוש בו כתחזית לצריכה. וכך יוצא שהמדד המדויק ביותר לפסימיות הישראלית הוא בדיוק זה שלא הצליח לחזות שנמשיך לקנות.

מקורות

1. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה — מדד אמון הצרכנים, הודעה לתקשורת (הגדרת המדד, סדרה נפרדת ממרץ 2011) — נכון ל-25/08/2026
2. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה — ממוצע שנתי של מדד אמון הצרכנים 2018–2020 — נכון ל-25/08/2026
3. הלמ"ס — API מדדי מחירים, מדד המחירים לצרכן (120 חודשים אחרונים) — נכון ליולי 2026
4. בנק ישראל — דוח בנק ישראל 2024 (צריכה פרטית במלחמה) — נכון ל-25/08/2026
5. בנק ישראל — דוח בנק ישראל 2025 (צמיחת התוצר) — נכון ל-25/08/2026
6. בנק ישראל — SDMX, ציפיות אינפלציה משוק ההון (ZCM) — נכון ליולי 2026
7. בנק ישראל — SDMX, שוק העבודה (LBM), סדרת 9–10 שנות לימוד — נכון לרביע ראשון 2026
8. הבנק העולמי — אינפלציה שנתית בישראל, FP.CPI.TOTL.ZG — נכון לעדכון 13.07.2026
9. כלכליסט — סיקור מדד אמון הצרכנים לשנת 2024, מבוסס נתוני הלמ"ס — נכון ל-18.02.2025
10. OECD — Consumer Confidence Index (CCI), מתודולוגיה — נכון ל-25/08/2026

הבהרה: המידע בעמוד זה כללי ומבוסס על נתונים רשמיים שפורסמו נכון למועדים המצוינים. אין בו ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני או המלצה לפעולה כלשהי, והוא אינו מתחשב בנתוניו של אדם מסוים.