כולם חיכו למשבר — אז למה הגירעון ירד דווקא ל־3.3%

ביולי 2026 עמד הגירעון המתגלגל ל-12 חודשים של הממשלה המרכזית על כ-3.3% תוצר, לפי אומדן אגף החשב הכללי במשרד האוצר כפי שפורסם בכלכליסט (נכון ליולי 2026). זהו אותו משק שבו הגירעון התקציבי עמד ב-2024 על 6.8% תוצר לפי דוח ביצוע התקציב של משרד האוצר ודוח בנק ישראל 2024, ושבתחילת אותה שנה העריכה S&P שהגירעון של כלל הממשלה יחצה 10% תוצר. שנתיים אחרי, המספר קטן כמעט בחצי — והחוב הציבורי דווקא המשיך לטפס.

הפער בין התחזית לתוצאה: מה S&P צפתה בשיא המלחמה ומה קרה בפועל

בתחילת 2024, כשהוצאות המלחמה עדיין נמדדו בזמן-אמת, העריכה S&P שהגירעון של כלל הממשלה בישראל יעלה מעל 10% תוצר (נכון לפרסום S&P Global Ratings). בפועל, הנתון הגבוה ביותר שנרשם בדוחות הרשמיים הוא גירעון ממשלה רחבה של 9.4% תוצר ב-2024 לפי דוח בנק ישראל 2024 — ו-9.0% תוצר לאותה שנה בגרסה המעודכנת שבדוח בנק ישראל 2025.

הפער אינו דרמטי, אבל הוא מלמד משהו על אופי התחזיות: הן נבנו על הנחה שהוצאות החירום יימשכו בקצב דומה. חלק ניכר מההוצאה של 2024 — פיצוי לעסקים, דיור למפונים, רכש חירום — היה חד-פעמי במהותו, ומערכת התקציב הישראלית מצטיינת בכך שהיא מסוגלת להוציא סכומים עצומים במהירות, ואחר כך פשוט להפסיק. הגירעון התקציבי של הממשלה המרכזית ירד ל-4.7% תוצר ב-2025 (דוח בנק ישראל 2025), ומשם ל-3.3% במונחי 12 חודשים ביולי 2026 (אומדן החשב הכללי, כלכליסט).

שווה לשים לב לניואנס: התחזית הפסימית התייחסה לכלל הממשלה, בעוד שהמספר שכולם מצטטים היום — 3.3% — מתייחס לממשלה המרכזית בלבד. זו לא הטעיה, אבל זו לא אותה מדידה. ההבדל הזה, כפי שנראה מיד, שווה כמה נקודות תוצר שלמות.

הסדרה מראה תנועה חדה בשלושה שלבים: עודף של 0.6% תוצר ב-2022, קפיצה לגירעון של 6.8% ב-2024, וירידה של כ-3.5 נקודות תוצר בתוך שנה וחצי — קצב תיקון מהיר בהרבה מקצב ההידרדרות שקדם לו.

גירעון מי? ההבדל בין 6.8% של הממשלה המרכזית ל-9.4% של הממשלה הרחבה

כשמשרד האוצר מפרסם "גירעון", הוא מדבר על תקציב המדינה — משרדי הממשלה, הביטחון, החינוך, הבריאות. זה המספר שעמד על 6.8% תוצר ב-2024 (דוח ביצוע התקציב, משרד האוצר, מרץ 2025). כשבנק ישראל מפרסם "גירעון הממשלה הרחבה", הוא מוסיף רשויות מקומיות, ביטוח לאומי וגופים ציבוריים נוספים — לפי ההגדרה הבינלאומית המקובלת. אותה שנה, אותו משק, 9.4% תוצר (דוח בנק ישראל 2024).

2.6 נקודות תוצר של הפרש הן לא עניין טכני. גופי הדירוג והמשקיעים הזרים מסתכלים על המדד הרחב; הכותרות בעברית מסתכלות על הצר. כך אפשר להגיע למצב שבו הממשלה "עומדת ביעד" ומחוץ לגבול נראה אחרת לגמרי.

הסדרה מציגה את שני המדדים זה לצד זה: ב-2021 עמד גירעון הממשלה הרחבה על 5.5% תוצר, ב-2022 צנח ל-1.6% בעוד הממשלה המרכזית רשמה עודף של 0.6%, ב-2024 טיפס ל-9.4% מול 6.8%, וב-2025 ירד ל-6.5% מול 4.7% (דוחות בנק ישראל 2022, 2024, 2025). הפער בין שני הקווים נשמר יציב יחסית סביב 1.8–2.6 נקודות תוצר לאורך כל התקופה.

בנק ישראל עצמו עדכן את נתון 2024 מ-9.4% ל-9.0% תוצר בדוח 2025, ואת יחס החוב מ-67.8% ל-67.6% — עדכון בדיעבד שנובע כנראה מטיוב נתונים ומאומדני תוצר מעודכנים.

המסלול 2021–2026: מקורונה לעודף, ומעודף למלחמה ובחזרה

חמש שנים, ארבע תפניות. ב-2021 עמד גירעון הממשלה הרחבה על 5.5% תוצר — מורשת הקורונה, עם צמיחה של 9.3% שסייעה לרסן את היחס (דוח בנק ישראל 2022; נתוני צמיחה מקרן המטבע, WEO). ב-2022 קרס הגירעון ל-1.6% תוצר, והממשלה המרכזית רשמה עודף של 0.6% — לא בזכות רפורמה מבנית אלא בעיקר משום שמשקל ההוצאה הציבורית בתוצר ירד ב-3.2 נקודות, עם סיום תוכניות הסיוע.

2023 היא שנת המעבר החסרה בסדרה: הדוחות הזמינים לא מציינים במפורש את הגירעון של אותה שנה במונחי ממשלה רחבה, ולכן הוא לא מוצג כאן. מה שכן ידוע — יחס החוב עמד בסופה על 61.5% תוצר, והתוצר העסקי כבר נפגע ברביע האחרון (דוח בנק ישראל 2024).

סדרת הצמיחה של קרן המטבע ממחישה את הרקע הריאלי: 9.3% ב-2021, 6.4% ב-2022, 2.1% ב-2023, ואז 0.95% בלבד ב-2024 — כמעט עצירה. משם התאוששות ל-2.9% ב-2025 ותחזית 3.5% ל-2026 (WEO, נכון לעדכון אוגוסט 2026). כשהמכנה חוזר לצמוח, גם היחסים הפיסקליים משתפרים בלי שאיש עשה דבר.

התבנית חוזרת על עצמה: זעזוע, הוצאה חד-פעמית גדולה, ואז נסיגה מהירה כשההוצאה פגה. המערכת התקציבית הישראלית טובה בהרבה בכיבוי שריפות מאשר בשינוי מבנה הצריכה שלה, וזה בדיוק מה שהופך את הירידה ל-3.3% לפחות מרשימה ממה שהיא נשמעת.

החוב שלא ירד: כל הרווח של יציאת הקורונה נמחק בתוך שנה

כאן נגמר הסיפור הטוב. יחס החוב הציבורי לתוצר ירד ב-2022 ב-7.2 נקודות תוצר, ל-60.7% — כלומר הוא עמד על כ-67.9% בסוף 2021 (חישוב מבוסס על נתוני דוח בנק ישראל 2022). ב-2023 עלה קלות ל-61.5%, ב-2024 זינק ל-67.8% תוצר, וב-2025 המשיך ל-68.5% (דוחות בנק ישראל 2024 ו-2025).

הקריאה של הסדרה פשוטה ולא נעימה: הירידה של 7.2 נקודות שהושגה ב-2022 נמחקה כמעט במלואה בעלייה של 6.3 נקודות ב-2024 בלבד, ואז נוספה עוד עלייה מתונה של כ-0.7–0.9 נקודות ב-2025. במונחי מלאי, ישראל של 2025 חייבת יותר משישראל של 2021 — למרות שנה אחת של עודף תקציבי בדרך.

להשוואה, יחס החוב הממשלתי הממוצע ב-OECD עמד על כ-110.5% תוצר ב-2023, אחרי שקפץ ל-128.9% ב-2020 וירד משם (Government at a Glance 2025). ישראל עדיין בחלק הנמוך של הטבלה, אבל הכיוון שלה הפוך מהממוצע: שם ירדו, כאן עלו. עלות המימון גם היא לא בדיוק זניחה — ריבית בנק ישראל עמדה על כ-3.56% באוגוסט 2026 (נתוני בנק ישראל, נכון ל-21/08/2026), כך שכל שקל חוב חדש נושא מחיר ממשי.

מנוע הירידה: 362 מיליארד ש"ח הכנסות — כמה מזה אמיתי וכמה אינפלציה

הכנסות המדינה בינואר–יולי 2026 הסתכמו ב-362 מיליארד ש"ח, לעומת 323.8 מיליארד ש"ח בתקופה המקבילה ב-2025 (אומדן אגף החשב הכללי, כפי שפורסם בכלכליסט, נכון ליולי 2026). זו עלייה נומינלית של כ-11.8% — הפרש של כ-38 מיליארד ש"ח.

השאלה היא כמה מזה גידול אמיתי. האינפלציה השנתית ירדה מ-3.6% באפריל 2025 ל-1.5% ביולי 2026, לפי מדד המחירים לצרכן של הלמ"ס (נכון למדד יולי 2026). כלומר, בשונה מ-2022–2023, האינפלציה כבר לא מנפחת את בסיס המס באופן משמעותי. הצמיחה הריאלית הצפויה ל-2026 עומדת על 3.5% (WEO). גם בהנחה שמרבית הפער הנומינלי נובע משילוב של צמיחה, אינפלציה והעלאות מס שנקבעו בתקציב, נותר גידול שקשה לייחס כולו לשחיקת ערך הכסף.

סדרת האינפלציה עצמה מספרת סיפור של התמתנות מסודרת: 3.6% באפריל 2025, 3.1% ביולי 2025, 2.6% בדצמבר, 1.9% במרס 2026 ו-1.5% ביולי 2026 — ירידה כמעט רציפה של יותר משתי נקודות אחוז בתוך 15 חודשים.

התוצאה המצטברת: הגירעון מתחילת 2026 עמד ביולי על 11.5 מיליארד ש"ח בלבד, לעומת 37.2 מיליארד ש"ח בתקופה המקבילה אשתקד (כלכליסט, יולי 2026). קיצוץ של יותר משני שלישים בגירעון המצטבר, בעיקר בזכות צד ההכנסות — מה שמעורר את השאלה מה יקרה כשהצמיחה תיחלש.

יעד מול ביצוע: איך הגירעון נחת 1.6 נקודות תוצר מתחת ליעד

יעד הגירעון שנקבע בתקציב ל-2026 עומד על 4.9% תוצר (כפי שדווח באומדן החשב הכללי ובפרסומי התקציב הרב-שנתי). הביצוע ביולי 2026: 3.3% תוצר במונחי 12 חודשים. פער של 1.6 נקודות תוצר לטובת הקופה.

שימו לב לקצב: בינואר 2026 עוד עמד הגירעון המתגלגל בדיוק על היעד — 4.9% תוצר, אחרי חודש שבו נרשם עודף של 16.9 מיליארד ש"ח (GlobalSource Partners על בסיס נתוני משרד האוצר). תוך שישה חודשים ירד המספר ב-1.6 נקודות. יעד תקציבי שנקבע בשמרנות ואז נעקף כלפי מטה הוא בדרך כלל חדשות טובות — אלא שהוא גם מייצר מרווח פיסקלי שהמערכת הפוליטית נוטה לגלות בו עניין רב.

מבחינה חשבונאית, יעד גבוה מדי אינו רק שמרנות: הוא קובע את תקרת ההוצאה החוקית. כשהגירעון בפועל נמוך מהיעד, לממשלה יש מקום לתוספות בלי לחוקק שינוי — וזה בדיוק המקום שבו נבחן האם התיקון הפיסקלי הוא מדיניות או צירוף נסיבות.

הגירעון המבני של 3.6%: למה גם 3.3% היום לא מספיקים למחר

בנק ישראל העריך בדוח 2024 שהגירעון המבני של הממשלה — הגירעון בניכוי השפעות המחזור העסקי — עמד סביב 3.6% תוצר, גבוה מהרמה הנדרשת כדי שיחס החוב לתוצר יתחיל לרדת, המוערכת בכ-3% תוצר. במילים אחרות: גם הגירעון הנוכחי של 3.3% במונחי 12 חודשים נמצא בערך על הגבול, וחלק ממנו נשען על תנאים טובים במיוחד — צמיחה של 3.5% ואינפלציה של 1.5%.

ההבחנה הזו חשובה כי היא מפרידה בין שני סיפורים. הסיפור המחזורי אומר: המלחמה נגמרה, ההוצאות החד-פעמיות פגו, המשק חזר לצמוח, והגירעון ירד בהתאם. הסיפור המבני אומר: בסיס ההוצאה גדל — ביטחון, ריבית על חוב גדול יותר, התחייבויות אזרחיות — ובסיס ההכנסות לא השתנה באותה מידה.

• גירעון מבני מוערך: כ-3.6% תוצר (דוח בנק ישראל 2024).
• הרמה שמאפשרת ירידה ביחס החוב: כ-3% תוצר (אותו מקור).
• יחס החוב בפועל בסוף 2025: 68.5% תוצר (דוח בנק ישראל 2025).
• ריבית בנק ישראל: כ-3.56% (נכון ל-21/08/2026) — עלות המימון של החוב הזה.

S&P ציינה בפרסומיה שהמשך הוצאות ביטחון גבוהות לצד גידול צפוי בהוצאות אזרחיות עלול להרחיב שוב את הגירעון בהיעדר צעדים מבניים. אפשר לנסח את זה גם כך: המספר של 3.3% נכון לרגע שבו נמדד, וכל מי שרוצה לראות בו סוף עידן מוזמן לבדוק מה קרה לעודף של 0.6% משנת 2022.

מקורות