מחקר MSL

מניות קטנות מול גדולות: מי גנב את פרמיית הגודל

תיק של 7.2 טריליון ש"ח — ורבע מתיק ניירות הערך של משקי הבית יושב בחו"ל

10 דק׳ זמן קריאה · עודכן אוקטובר 2026

בסוף 2025 הגיעה יתרת תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור בישראל לכ-7.2 טריליון ש"ח, אחרי עלייה של כ-15.5% בשנה אחת, והיחס שלה לתוצר טיפס לכ-341% — כך לפי בנק ישראל. כרבע מתיק ניירות הערך של משקי הבית מושקע בחו"ל, ו-79% מההשקעה הזרה הזו נמצאת בארצות הברית, בעיקר במניות. כלומר, השאלה אם עדיף מדד של חברות גדולות או מדד שכולל גם חברות קטנות נוגעת לטריליוני שקלים של חיסכון ישראלי — הרבה יותר משהיא נוגעת לוויכוח אקדמי.

7.2 טריליון ש"ח ו-341% תוצר: כמה גדול התיק שההחלטה הזו נוגעת בו בסוף 2025

הסדרה הרשמית של בנק ישראל מתחילה ב-2017 עם תיק של כ-3.6 טריליון ש"ח, עוברת דרך נקודת מפנה יחידה — 2022, השנה שבה התיק ירד לראשונה מאז 2011 בכ-3.5% — ומגיעה בסוף 2025 לכ-7.2 טריליון ש"ח. במילים אחרות: התיק כמעט הכפיל את עצמו בתוך שמונה שנים, וגם השנה היחידה שבה הוא ירד לא שינתה את הכיוון הכללי אלא רק את קצב העלייה.

יתרת תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור בישראל (טריליוני ש"ח)

בנק ישראל — Asset Portfolio 2022 + הודעת הרבעון הרביעי 2025 · נכון לסוף 2025

היחס לתוצר מספר סיפור מקביל ומעניין יותר. ב-2018 הוא ירד ל-272%, טיפס בהדרגה ל-320% ב-2021, נסוג ל-277% ב-2022 — ואז קפץ ל-341% בסוף 2025. הקפיצה הזו אינה רק תוצאה של חיסכון גדול יותר; היא משקפת עליית מחירים של נכסים פיננסיים בקצב מהיר מקצב הצמיחה של הכלכלה הריאלית שמתחתיהם. ככל שהיחס הזה גבוה יותר, כך שינוי במבנה התשואות בשוק המניות העולמי משפיע חזק יותר על משקי הבית בישראל — גם על מי שמעולם לא פתח חשבון מסחר.

תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור כאחוז מהתוצר

בנק ישראל — Asset Portfolio 2022 + הודעת הרבעון הרביעי 2025 · נכון לסוף 2025

יש כאן פרט שקל לפספס: אותו ציבור שמדדי הפיננסיאליזציה שלו נשברים שיאים הוא גם הציבור שרוב חשיפתו למניות מגיעה דרך מוצרים שהוא לא בחר בעצמו, אלא נבחרו עבורו במסלול ברירת המחדל.

מה נמצא ומה לא: הסדרה שחסרה כדי להכריע היא מדד החברות הקטנות

כדי להשוות מספרית בין חברות קטנות לגדולות צריך שתי סדרות מחירים ארוכות על אותו ציר. אחת מהן קיימת ומלאה: מדד S&P 500 ומדד נאסד"ק קומפוזיט זמינים במאגר של הבנק הפדרלי של סנט לואיס כסדרות יומיות רב-עשוריות, ונכון ל-24 באוגוסט 2026 עמד S&P 500 על כ-7,653 נקודות ונאסד"ק על כ-25,980 נקודות.

הסדרה השנייה — סדרת המחירים של מדד ראסל 2000, המדד המרכזי לחברות קטנות בארה"ב — לא נשלפה. המזהה שלה במאגר ידוע ומתועד, אבל ערכים מספריים לא התקבלו, ולכן אי-אפשר להציג כאן טבלת תשואות שנתית שמשווה קטנות מול גדולות. מה שכן זמין מאותו מאגר הוא מדד התנודתיות הגלומה על ראסל 2000, שעמד על 19.66 נקודות ב-24 באוגוסט 2026 — כלומר מדד של הסיכון הנתפס בחברות הקטנות, לא של התשואה שלהן.

מה כן נאסף במלואו: המאמר המקורי של פמה ופרנץ' מ-1993, שממנו נגזרת כל התיאוריה; מאגר הדיווחים החשבונאיים של רשות ניירות הערך האמריקאית, שבו למשל אפל דיווחה על הכנסות של 383.3 מיליארד דולר בשנת הכספים 2023; והסדרות הישראליות המלאות של בנק ישראל והלמ"ס. גם מאגר שווי השוק הפנימי של MSL לא היה זמין לעמוד הזה, ולכן אין כאן שום מספר שמיוחס אליו. זו נקודה שכדאי לזכור כשקוראים הצהרות נחרצות על "מה שהנתונים מוכיחים": לפעמים הנתון המכריע פשוט לא יושב באותו שולחן שבו יושבת המסקנה.

התיאוריה שהבטיחה: גורם הגודל של פמה ופרנץ' בחלון 1963–1991

ב-1993 פרסמו יוג'ין פמה וקנת' פרנץ' מאמר שהפך לתשתית של תעשיית ההשקעות המודרנית. הם זיהו חמישה גורמי סיכון משותפים לתשואות של מניות ואג"ח: גורם שוק כללי, שני גורמים ייחודיים למניות — גודל וערך — ושני גורמים הקשורים למח"מ ולסיכון אשראי באג"ח.

R − Rf = α + β₁(Rm − Rf) + β₂·SMB + β₃·HML + ε
מודל שלושת הגורמים: עודף תשואת השוק, גורם הגודל וגורם הערך

גורם הגודל, שמכונה במאמר SMB — קיצור של "קטנות פחות גדולות" — מודד את הפרש התשואות בין תיק מניות של חברות קטנות לתיק מניות של חברות גדולות. בנתוני המניות האמריקאיות בתקופה 1963–1991 הגורם הזה נמצא חיובי ומובהק: תיק החברות הקטנות הניב תשואה עודפת, גם אחרי נטרול השפעת השוק הכללי וגורם הערך. ההסבר התיאורטי היה פשוט — חברה קטנה מסוכנת יותר, נזילה פחות, ורגישה יותר למחזור העסקים, ולכן המשקיע דורש עליה פיצוי.

מכאן נולדה הציפייה הנורמטיבית שליוותה שני עשורים של ייעוץ השקעות: מי שמחזיק חברות קטנות לאורך 20–30 שנה אמור לסיים עם יותר, במחיר של דרך תנודתית יותר. פמה ופרנץ' עצמם לא טענו שהפרמיה קיימת בכל עשור — גם בנתונים שלהם היו חלונות שבהם הקטנות פיגרו. אבל בממוצע הארוך היא הייתה שם. מודל שנבנה על נתוני שלושה עשורים והפך לאמת מוחלטת בעיני השוק הוא בדיוק סוג הדבר שהשוק נוטה לגלות מחדש רק בעשור שאחריו.

2000–2026 בשוק האמריקאי: שיאים במדדים הגדולים ושש חברות שמושכות את כל הקבוצה

החלון של רבע המאה האחרונה מכיל כמעט כל תרחיש אפשרי: התפוצצות בועת הדוט-קום בפתיחה, משבר 2008 באמצע, עשור של ריבית אפסית והרחבה כמותית אחריו, גל טכנולוגי שני סביב 2020–2021, ואז אינפלציה וריבית עולה. שני המדדים שמייצגים את החברות הגדולות והצמיחה סיימו את התקופה ברמות שיא: S&P 500 סביב 7,653 נקודות ונאסד"ק קומפוזיט סביב 25,980 נקודות, נכון לסוף אוגוסט 2026.

הנקודה החשובה אינה הרמה אלא ההרכב. שש חברות — אנבידיה, מיקרוסופט, אפל, אלפאבית, אמזון ומטא — נסחרות כל אחת בשווי של טריליון דולר ומעלה, והמדדים משוקללים לפי שווי שוק. משמעות הדבר היא שמי שקונה קרן על S&P 500 קונה בפועל חשיפה כבדה מאוד לאותה חופן חברות. מי שקונה מדד של 2,000 חברות קטנות — לא מחזיק אף אחת מהן.

כאן בדיוק נעצר הניתוח המספרי בעמוד הזה. בלי סדרת המחירים של מדד החברות הקטנות אי-אפשר לחשב את הפער בין השניים לאורך התקופה, ולכן לא תמצאו כאן אחוז תשואה משווה. מה שכן ניתן לומר בביטחון על בסיס המקורות שנאספו: המדדים שנשענים על שווי שוק, ובראשם אלה שבהם משקל הענקיות גדול, סיימו את התקופה ברמות שיא היסטוריות, בעוד שהתיאוריה הקלאסית ציפתה דווקא שהצד השני של המתרס יוביל. מדד שנבנה במקור כדי לפזר סיכון והפך לרכב שבו שש חברות קובעות את הכיוון הוא תוצאה שאיש לא תכנן.

שלושה חשודים בהיעלמות: ריכוזיות, עשור של ריבית אפסית ומעבר לנכסים בלתי-מוחשיים

ההסבר הראשון הוא ריכוזיות. כשחלק הולך וגדל מתשואת השוק כולו מגיע מקומץ חברות, כל מדד שמשוקלל לפי שווי שוק נהנה מהן אוטומטית — ומי שאינו מחזיק אותן נשאר מאחור, בלי קשר לאיכות החברות שכן נמצאות אצלו. זו טענה מבנית: הפרמיה לא "נעלמה", היא פשוט עברה כתובת.

ההסבר השני הוא הריבית. בעשור שאחרי 2008 שררה בעולם המפותח ריבית נמוכה מאוד, ולעיתים אפסית. חברות ענק עם גישה נוחה וזולה לשוק ההון יכלו למנף את היתרון הזה, בעוד חברות קטנות — שעלות המימון שלהן גבוהה יותר מטבען — לא נהנו באותה מידה. במקביל, ריבית נמוכה מעלה את הערך הנוכחי של רווחים עתידיים רחוקים, וזה בדיוק סוג הנכס שחברות צמיחה גדולות מוכרות.

ההסבר השלישי עמוק יותר. פרמיית הגודל נמדדה בכלכלה שבה מפעלים, מכונות ומלאי היו לב היכולת התחרותית. הכלכלה של העשור האחרון נשענת על נכסים בלתי-מוחשיים — קוד, אלגוריתמים, נתונים ואפקט רשת — ובהם היתרון לגודל אינו ליניארי אלא מצטבר: מי שגדול נעשה גדול יותר בעלות שולית נמוכה. אם המנגנון שיצר את הפרמיה השתנה, אז "היעלמות הפרמיה" אינה תקלה סטטיסטית אלא תיאור נכון של שוק אחר.

שלושת ההסברים אינם מוציאים זה את זה, ואף אחד מהם לא נבדק כאן מספרית מול נתוני מדד החברות הקטנות. הם מוצגים כטענות מתחרות, לא כמסקנה מוכרעת.

המראה הישראלית: איפה באמת יושב הכסף, ומה קורה לו אחרי אינפלציה

לפני שמתווכחים על גדולות מול קטנות, כדאי לראות כמה מהתיק בכלל נמצא במניות. לפי בנק ישראל, בסוף 2022 הרכיב הגדול ביותר בתיק הנכסים של הציבור היה ביטוח ופנסיה, ורק חלק קטן יחסית ישב במניות ישירות — בישראל ובחו"ל יחד.

הרכב תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור לפי סוג נכס, 2022

בנק ישראל — "תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור" · נכון לסוף 2022

התמונה הזו מסבירה למה החשיפה של הישראלי הממוצע לשאלת הגודל היא בעיקר עקיפה: היא עוברת דרך הגוף המוסדי שמנהל את הפנסיה, הגמל וקרן ההשתלמות. הפילוח לפי מגזרים משלים את התמונה — משקי הבית מחזיקים את הנתח הגדול ביותר מהנכסים הפיננסיים במשק, לצד החברות הפיננסיות.

נכסים פיננסיים לפי מגזר מוסדי בישראל, 2013 (מיליארדי ש"ח)

למ"ס — "מאזן נכסים והתחייבויות פיננסיים מאוחד", כנס 2017 · נכון לסוף 2013

אפיק אחד ממחיש את קצב הצמיחה בבירור. נכסי קרנות ההשתלמות עמדו על כ-334 מיליארד ש"ח באוגוסט 2023, חצו את חצי הטריליון באפריל 2026, ועמדו על כ-518 מיליארד ש"ח ביוני 2026 — כלומר גידול של יותר מ-50% בפחות משלוש שנים. הדרך לא הייתה חלקה: בסדרה נרשמו כמה ירידות חודשיות — בספטמבר–אוקטובר 2023, בפברואר–מרס 2025, במרס 2026 וביוני 2026.

סך נכסי קרנות ההשתלמות בישראל (מיליארדי ש"ח)

בנק ישראל — מאגר SDMX, השקעות המשקיעים המוסדיים (INSINV2), edge.boi.gov.il · נכון ליוני 2026

ולבסוף המבחן שכל תשואה עוברת בסוף: ריבית בנק ישראל עומדת על 3.25% נכון לנובמבר 2026, והאינפלציה השנתית ירדה ל-1.5% ביולי 2026, לעומת 3.1% שנה קודם. ריבית בנק ישראל גבוהה כיום בכמעט שתי נקודות אחוז מקצב עליית המחירים — וזה מעלה את הרף שכל תיק מנייתי, קטן או גדול, נדרש לעבור.

אינפלציה שנתית בישראל מול ריבית בנק ישראל (%)

למ"ס — API מדד המחירים לצרכן (120010); בנק ישראל — מאגר SDMX ריבית (BR) · נכון ליולי 2026

חיפוש הפרכה: אולי החלון הקצר כבר התהפך — ולמה אי-אפשר להכריע

מחקר הגון מחפש קודם כול את מה שיפריך אותו. ההפרכה הרלוונטית כאן פשוטה: ייתכן שפרמיית הגודל לא נעלמה אלא רק ישנה, ושדווקא בשנים האחרונות — אחרי תקופות של ירידות במדדי הטכנולוגיה הגדולים — החברות הקטנות חזרו להוביל. תרחיש כזה עולה בקנה אחד עם ההיגיון של פמה ופרנץ' עצמם, שמצאו חלונות חלשים לקטנות גם בתוך התקופה שבה הפרמיה הייתה חיובית בממוצע.

כדי לבדוק את זה צריך בדיוק את הדבר שאין: סדרת מחירים רציפה של מדד החברות הקטנות מול הסדרות של המדדים הגדולים, על אותו ציר ולאותן שנים. בלי הסדרה הזו, כל טענה על "מי ניצח בחמש השנים האחרונות" היא טענה בלי מספר מאחוריה, ולכן היא לא מופיעה בעמוד הזה.

מה כן אפשר לומר: מדד התנודתיות הגלומה על החברות הקטנות עמד על 19.66 נקודות בסוף אוגוסט 2026 — רמה שמלמדת שהשוק ממשיך לתמחר את הקטנות כמסוכנות יותר מהממוצע. זה לא אומר שהן יתוגמלו על הסיכון הזה; זה בדיוק ההבדל בין סיכון לפרמיה, וההבדל הזה הוא כל הסיפור.

יש כאן גם מגבלה בצד הישראלי. אין בעמוד הזה נתוני 2023–2024 המפורטים של תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור, ולכן הקפיצה מ-4.87 טריליון ש"ח בסוף 2022 לכ-7.2 טריליון ש"ח בסוף 2025 נמדדת כקפיצה בין שתי נקודות ולא כמסלול. מחקר שמסמן במפורש איפה נגמר הידע שלו נשמע פחות מרשים מזה שלא מסמן — ובדיוק בגלל זה אפשר לסמוך עליו יותר.

מה זה אומר עליך: איך קוראים את הקרן שכבר יושבת בתיק

הממצא המרכזי אינו "קטנות טובות" או "גדולות טובות", אלא שהמבנה השתנה. מדד של 500 החברות הגדולות בארה"ב אינו עוד פיזור רחב במובן שהיה לו בשנות התשעים — הוא נשען היום במידה ניכרת על שש חברות ענק. מי שמחזיק קרן כזו וגם קרן טכנולוגיה, מחזיק פעמיים את אותן חברות.

  • לבדוק חפיפה — מדד רחב וקרן טכנולוגיה עשויים להחזיק את אותן חברות בשני עותקים.
  • לזכור את החשיפה העקיפה — רוב החשיפה של הציבור למניות עוברת דרך הפנסיה, הגמל וקרן ההשתלמות, לא דרך חשבון המסחר.
  • למדוד מול הרף הריאלי — ריבית בנק ישראל עומדת על 3.25% בעוד קצב עליית המחירים 1.5%, והפער הזה הוא הרף.

הנתונים מלמדים ששלוש עובדות מתקיימות בו-זמנית: התיק הפיננסי של הציבור בישראל גדל מהר מהתוצר; רבע מתיק ניירות הערך של משקי הבית יושב בחו"ל, ורובו המכריע בארה"ב; ופרמיית הגודל, שהייתה חיובית ומובהקת בנתוני שלושה עשורים, נחלשה בעשורים שאחריהם מסיבות מבניות שעדיין שנויות במחלוקת. שלוש העובדות האלה יחד מסבירות למה ההחלטה הזו נוגעת בהרבה יותר כסף ממה שנדמה.

מה שהעמוד הזה אינו עושה: קובע איזו קרן עדיפה. אין כאן סדרה מספרית שמשווה בין המדדים, ולכן אין כאן הכרעה. יש כאן מפה של מה שידוע, של מה שלא, ושל הגבול ביניהם — וזה בדרך כלל שווה יותר מהכרעה שנשענת על סדרה שאיש לא ראה.

מגבלת נתונים סדרת המחירים המספרית של מדד ראסל 2000 לא נשלפה לעמוד זה, ולכן אין בו השוואת תשואות ישירה בין מדד חברות קטנות למדדי החברות הגדולות. מדד התנודתיות הגלומה על אותו מדד כן זמין ומוצג.

מקורות

הבהרה: המידע בעמוד זה כללי ומבוסס על מקורות רשמיים שצוינו, ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני או המלצה לפעולה כלשהי. נתוני שוק משתנים, וכל החלטה כרוכה בסיכון.
גילוי נאות: התוכן באתר אינו ייעוץ פיננסי, פנסיוני, מסים או השקעות. החלטות פיננסיות אישיות מומלץ לקבל בליווי בעל מקצוע מוסמך.