דמי ניהול בפנסיה: מי משלם את המקסימום ולמה זה דווקא אתה

בשנת 2021 כ-67% מהחוסכים הלא-פעילים בחמש קרנות הפנסיה החדשות הגדולות שילמו את דמי הניהול המרביים המותרים בחוק, לעומת כ-90% ב-2015 — כך קבע מבקר המדינה בדוח 2022.11-307 (נכון ל-2021). באותן קרנות, כל הפנסיונרים שילמו את המקסימום שנקבע בתקנות, עד שהתקנות תוקנו והתקרה עבורם הופחתה ל-0.3% מהנכסים. זה קורה בשוק שבו דמי הניהול הממוצעים מהנכסים ירדו באותה תקופה ל-0.19% בלבד. במילים אחרות: הממוצע השתפר יפה, אבל לא כולם הוזמנו למסיבה.

מה זה בכלל דמי ניהול: המנגנון הדו-רכיבי שגובה מכם פעמיים על אותו שקל

בקרנות הפנסיה בישראל דמי הניהול נגבים בשני מנגנונים מקבילים: אחוז מכל הפקדה חודשית של העובד והמעסיק, ואחוז שנתי מסך החיסכון שכבר נצבר. המשמעות המעשית היא שכל שקל עובר דרך מסננת דמי הניהול פעמיים — פעם אחת בכניסה, ואחר כך שוב בכל שנה שבה הוא יושב בקופה ומניב תשואה. במוצרים אחרים המבנה שונה: בקרן השתלמות, למשל, אין כלל דמי ניהול מההפקדות, אלא רק מהנכסים.

ההשפעה של הרכיב השני היא הדרמטית. אם התשואה השנתית ברוטו מסומנת r ודמי הניהול מהנכסים מסומנים β, התשואה נטו לחוסך היא בקירוב r − β. הרכיב הזה חוזר על עצמו בכל אחת מ-30 שנות החיסכון, ולכן הוא זה שמצטבר.

התקרות שקבע הרגולטור משקפות את המבנה הכפול הזה: בקרן פנסיה מקיפה חדשה מותר לנכות עד 6% מהתשלומים המועברים לקרן, ובנוסף עד 0.0416% מהנכסים מדי חודש — שהם 0.5% בחישוב שנתי, לפי חוזר רשות שוק ההון 2020-239 (נכון ל-2020). שתי התקרות אינן חלופיות אלא מצטברות, וזו נקודה שקל לפספס כשמסתכלים רק על מספר אחד בדף הדיווח השנתי.

הסדרה המרכזית: איך ירדו דמי הניהול מהנכסים בקרנות הפנסיה החדשות מ-0.26% ל-0.19%

לפי תרשים ב-1 בדוח הממונה על שוק ההון לשנת 2020, שיעור דמי הניהול הממוצע מהנכסים בקרנות פנסיה חדשות ומקיפות עמד על 0.26% ב-2016, ירד ל-0.25% ב-2017, ל-0.22% ב-2018, ל-0.21% ב-2019 ול-0.19% ב-2020 (נכון ל-31.12.2020). מבקר המדינה מאשר את אותה תנועה בדוח 2022.11-307: מ-0.26% ב-2016 ל-0.19% ב-2020.

קריאה של הסדרה מלמדת ששתיים מתוך ארבע שנות השינוי היו שנות ירידה חדה יחסית — 2018 (מינוס 0.03 נקודת אחוז) ו-2020 (מינוס 0.02) — בעוד 2017 הייתה כמעט שטוחה, עם ירידה של 0.01 בלבד. סך הירידה, 0.07 נקודת אחוז, שווה לכ-27% מהרמה של 2016. זו לא ירידה שולית: מדובר בכך שכל שקל צבור נושא היום כרבע פחות עלות שנתית מאשר לפני חמש שנים.

מבחינת מנגנון, הדוחות מייחסים חלק מהתנועה לרפורמת קרנות ברירת המחדל ולהידוק הפיקוח. מבקר המדינה מציין כי אצל מצטרפים חדשים הירידה הייתה מהירה בהרבה מאשר בממוצע הכללי, מה שאומר שהממוצע המשוקלל נגרר כלפי מטה בעיקר בזכות הנכנסים החדשים, לא בזכות חוסכים ותיקים שקיבלו הנחה יזומה. מערכת שמתקנת את עצמה בעיקר עבור מי שעוד לא נכנס אליה היא מערכת יעילה — אבל לא באופן שווה.

דמי ניהול מההפקדות: מ-2.85% ל-1.95%, ולמצטרפים חדשים עד 1.75%

הרכיב השני של הגבייה ירד גם הוא. לפי דוח מבקר המדינה 2022.11-307, השיעור הממוצע של דמי הניהול מההפקדות לכלל החברים בקרנות הפנסיה החדשות והמקיפות ירד מ-2.85% ב-2016 ל-1.95% ב-2020 (נכון ל-31.12.2020) — ירידה של כ-0.9 נקודת אחוז בתוך ארבע שנים, כלומר כשליש מהרמה ההתחלתית.

אצל מצטרפים חדשים התמונה חדה עוד יותר. אותו דוח, בעיבוד נתוני רשות שוק ההון, מראה שבין הרבעון הראשון של 2017 לרבעון הרביעי של 2020 ירדו דמי הניהול הממוצעים למצטרפים חדשים מ-0.25% ל-0.13% מהצבירה, ומ-2.93% ל-1.75% מההפקדות. כלומר, מצטרף חדש ברבעון האחרון של 2020 שילם מהצבירה כמחצית ממה ששילם מצטרף חדש כארבע שנים לפניו.

הפער בין שתי הסדרות הוא הסיפור האמיתי. ב-2020 עמד הממוצע הכללי מההפקדות על 1.95% בעוד המצטרפים החדשים שילמו 1.75%, ומהצבירה — 0.19% לעומת 0.13%. הפער אינו עצום במספרים מוחלטים, אבל הוא מלמד שהתמחור בשוק נקבע בעיקר בנקודת הכניסה. מי שכבר בפנים, ובעיקר מי שהפסיק להפקיד, אינו נהנה אוטומטית מהתנאים שהתחרות מייצרת עבור מי שעדיין נמצא במגרש. הרפורמה עובדת מצוין — בעיקר בשביל אנשים שטרם הצטרפו.

קרן פנסיה, קופת גמל וביטוח מנהלים: היררכיית העלות שמסתתרת בשלוש סדרות מקבילות

דוח הממונה לשנת 2020 מודד את דמי הניהול מהנכסים בשלושה מוצרים במקביל, ומהשוואה ביניהם עולה היררכיה ברורה. בקופות הגמל השיעור הממוצע עמד על 0.61% ב-2016, 0.59% ב-2017, והתייצב על 0.57% בכל אחת מהשנים 2018, 2019 ו-2020 (נכון ל-31.12.2020). בביטוחי חיים עם רכיב חיסכון המגמה הפוכה: 0.86% ב-2016, 0.94% ב-2017 וב-2018, 0.97% ב-2019 ו-1.05% ב-2020.

שלוש הסדרות נעות בשלושה כיוונים שונים באותו עשור. קרנות הפנסיה יורדות בעקביות, קופות הגמל יורדות מעט ואז נעצרות, וביטוחי החיים דווקא עולים ב-0.19 נקודת אחוז לאורך התקופה. התוצאה: הפער בין קרן פנסיה חדשה לביטוח חיים עם חיסכון התרחב מ-0.60 נקודת אחוז ב-2016 ל-0.86 נקודת אחוז ב-2020.

חשוב לקרוא את המספרים בהקשר: מבנה המוצרים אינו זהה. בקופות גמל אין בדרך כלל רכיב ביטוחי של שאירים ואובדן כושר עבודה, ובביטוחי חיים יש רכיבים חוזיים נוספים. הנתונים מלמדים על עלות הניהול בלבד, לא על שווי המוצר הכולל.

הפער בין התקרה לממוצע: 6% מההפקדה ו-0.5% מהצבירה — למי זה עדיין קורה בפועל

התקרות הרגולטוריות בישראל רחוקות מהממוצע בפועל. בקרן פנסיה מקיפה חדשה מותר לגבות עד 6% מכל הפקדה ועד 0.5% לשנה מהצבירה, לפי חוזר רשות שוק ההון 2020-239 (נכון ל-2020). בקרן פנסיה כללית חדשה מציין ה-OECD בפרסום Pensions at a Glance תקרה של 4% מההפקדות ו-1.05% מהנכסים (נכון ל-2025). בקרן השתלמות אין דמי ניהול מההפקדות, אך מותר לגבות עד 2% מהחיסכון המצטבר.

כשמניחים את התקרה לצד הביצוע, נפער מרווח משמעותי: בקרן פנסיה מקיפה, הממוצע בפועל ב-2020 היה 0.19% מהצבירה מול תקרה של 0.5% — כלומר הממוצע עומד על כ-38% מהתקרה. מצד ההפקדות, 1.95% בפועל מול 6% מותרים — כשליש בלבד מהתקרה. בביטוח חיים עם חיסכון התמונה הפוכה בעוצמתה: הממוצע בפועל ב-2020 עמד על 1.05%, כלומר עלה עם השנים במקום לרדת.

המרווח הזה אינו תיאורטי. הוא בדיוק המרחב שבו יכולים להתקיים במקביל, באותה קרן, חוסך שמשלם 0.13% מהצבירה כמצטרף חדש וחוסך אחר שמשלם 0.5% מפני שנשאר בתעריף הסטנדרטי. התקרה החוקית אינה תחזית לגובה הגבייה — היא רק גבול. הרגולטור קבע גבול נדיב מספיק כדי שהתחרות תעשה את העבודה, וזו אכן עשתה אותה — לכיוון אחד, ולא לכולם.

67% מהלא-פעילים ו-100% מהפנסיונרים: מי נשאר תקוע בתקרה ומה הרגולטור עשה בעניין

כאן נמצא הממצא החד ביותר בכל דף הנתונים. לפי דוח מבקר המדינה 2022.11-307, ב-2015 כ-90% מהחוסכים הלא-פעילים בחמש קרנות הפנסיה החדשות הגדולות שילמו את דמי הניהול המרביים המותרים בחוק. ב-2021 ירד השיעור לכ-67% (נכון ל-2021). ירידה של 23 נקודות אחוז בשש שנים היא שיפור אמיתי, אבל היא מותירה יותר משני שלישים מהקבוצה הזו בתקרה.

אצל הפנסיונרים המספר היה מוחלט: כל הפנסיונרים שנשארו באותן קרנות שילמו את דמי הניהול המרביים שנקבעו בתקנות (נכון ל-2020), עד שתוקנו התקנות והתקרה עבורם הופחתה ל-0.3% מהנכסים, במקום 0.5% בקרן מקיפה חדשה ו-0.6% בקרן כללית חדשה.

ההיגיון הכלכלי כאן חשוב: פנסיונר וחוסך לא-פעיל אינם מפקידים עוד, ולכן כל דמי הניהול שלהם נגבים מהצבירה. אצלם רכיב ההפקדות הוא אפס, ורכיב הנכסים הוא מאה אחוז מהעלות. זו בדיוק הקבוצה שבה עשירית אחוז מכריעה — וזו הייתה הקבוצה שבה, עד התיקון, שיעור הגבייה עמד על התקרה המלאה.

30 שנה קדימה: למה עשיריות אחוז נמדדות בסופו של דבר על בסיס-נכסים של מאות מיליארדי שקלים

כדי להבין את סדר הגודל שעליו מדובר, אפשר להסתכל על אפיק חיסכון מוסדי אחד שבו נמדד בסיס-הנכסים בתדירות חודשית. נתוני בנק ישראל על תיק הנכסים של המשקיעים המוסדיים מראים שנכסי קרנות ההשתלמות המנוהלות בישראל — סדרה שמתייחסת לקרנות השתלמות בלבד ואינה בסיס הנכסים של קרנות הפנסיה — עמדו על כ-345 מיליארד ש"ח בדצמבר 2023, כ-407 מיליארד בדצמבר 2024, כ-481 מיליארד בדצמבר 2025 וכ-518 מיליארד ש"ח ביוני 2026 (נכון ליוני 2026). כלומר, גידול של כ-50% בשנתיים וחצי באפיק אחד בלבד.

על בסיס נכסים כזה, כל עשירית אחוז אינה עניין של עיגול. אותו עיקרון פועל ברמת החוסך הבודד: מבקר המדינה מציין שהתשואה נטו היא הפונקציה שקובעת את גובה הקצבה, וכי בפנסיה צוברת — בניגוד לתקציבית — הסיכון והתוצאה מוטלים על החוסך. הפער בין 0.13% מהצבירה (הממוצע למצטרפים חדשים ברבעון הרביעי של 2020) ל-0.5% (התקרה בקרן מקיפה) הוא 0.37 נקודת אחוז בכל שנה, על כל שקל שנצבר, במשך שלושה עשורים.

אין בדף הזה תחזית מספרית לחוסך בודד, משום שהתוצאה תלויה בשכר, בתשואה בפועל ובמשך החיסכון — נתונים שאינם קיימים כערך רשמי אחד. מה שכן קיים כערך רשמי הוא הפער בין 0.13% ל-0.5%, והעובדה שהוא נמדד על מאות מיליארדי שקלים. את השאר עושה הזמן, בשקט, בלי שאף אחד שולח על כך הודעה.

מקורות